ביאור:בבלי חגיגה דף כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ונפסקה רצועה של סנדלו [1] ונטלה [2] והניחה על פי חבית, ונפלה לאויר החבית, ונטמאת; באותה שעה אמרו: הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש.

אי הכי תרומה נמי!?

הא מני? - רבי חנניה בן עקביא היא, דאמר: לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה [3].

מאי היא?

דתניא: 'לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה, ולא יעמוד בצד זה [4] ויזרקם לצד אחר, ולא ישיטם על פני המים, ולא ירכב על גבי בהמה ולא על גבי חבירו אלא אם כן היו רגליו נוגעות בקרקע [5]; אבל מעבירן על גבי הגשר ואינו חושש [6], אחד הירדן ואחד שאר הנהרות; רבי חנניה בן עקביא אומר: לא אסרו אלא בירדן [7] ובספינה וכמעשה שהיה [8].

מאי מעשה שהיה?

דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה [9]; באותה שעה אמרו: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן בספינה.

איבעיא להו: [10]סנדל טמא, סנדל טהור מהו [11]? [12] חבית פתוחה, חבית סתומה מהו? עבר ונשא מהו?

רבי אילא אמר: אם עבר ונשא – טמא;

רבי זירא אמר: עבר ונשא – טהור.

כלים הנגמרים בטהרה [צריכין טבילה לקדש, אבל לא לתרומה; הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש, אבל לא לתרומה]:

דגמרינהו מאן? אילימא דגמרינהו חבר - למה להו טבילה? אלא דגמרינהו עם הארץ? נגמרין בטהרה קרי להו?

אמר רבה בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל: לעולם דגמרינהו חבר, ומשום צינורא דעם הארץ [13].

דנפל אימת? אילימא מקמי דליגמריה - הא לאו מנא הוא [14]! אלא בתר דגמריה? מיזהר זהיר בהו!?

לעולם מקמיה דגמריה, ודלמא בעידנא דגמריה עדיין לחה היא [15].

טבילה – אִין, הערב שמש לא; מתניתין דלא כרבי אליעזר, דתנן [פרה פ"ה מ"ד]: 'שפופרת שחתכה לחטאת [16]: רבי אליעזר אומר: יטבול מיד [17]; רבי יהושע אומר: יטמא ואחר כך יטבול.', והוינן בה: דחתכה מאן? אילימא דחתכה חבר - למה לי טבילה [18]? ואלא דחתכה עם הארץ? בהא לימא רבי יהושע 'יטמא ויטבול'? הא טמא וקאי!? - ואמר רבה בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל: לעולם דחתכה חבר, ומשום צינורא דעם הארץ. דנפל אימת? אילימא מקמי דליחתכה - הא לאו מנא הוא!? ואלא בתר דחתכה? מיזהר זהיר בה!? לעולם מקמי דליחתכה, דלמא בעידנא דחתכה עדיין לחה היא. בשלמא לרבי יהושע [19], היינו דאיכא היכירא לצדוקין [20], דתנן [פרה פ"ג מ"ז]: מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה [21] להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית [22]; אלא לרבי אליעזר [23], אי אמרת בשלמא בעלמא בָעינן הערב שמש [24] - היינו דאיכא היכירא לצדוקין, אלא אי אמרת בעלמא לא בעינן הערב שמש - מאי היכירא לצדוקין איכא?

אמר רב:


עמוד ב

עשאוה כטמא שרץ [25].

אלא מעתה [26] לא תטמא אדם [27], אלמה תניא חותכה ומטבילה טעון טבילה!?

ואלא עשאוה כטמא מת [28].

אי הכי תיבעי הזאת שלישי ושביעי, אלמה תניא חותכה ומטבילה טעון טבילה: טבילה – אִין, הזאת שלישי ושביעי - לא?

אלא עשאוה כטמא מת בשביעי שלו.

והתניא: 'מעולם לא חידשו דבר בפרה [29]'; [30]!?

אמר אביי: שלא אמרו קורדום מטמא מושב [31], כדתניא [ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא א פרק ב מ"ה]: '(ויקרא טו ו) והיושב על הכלי [אשר יֵשֵב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב] - יכול כפה סאה וישב עליה, תרקב [32] וישב עליה - יהא טמא? תלמוד לומר: והיושב על הכלי אשר יֵשֵׁב עליו [יטמא] [... טמא עד הערב] - [33] מי שמיוחד לישיבה, יצא זה שאומרים לו "עמוד ונעשה מלאכתנו"'.

הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה:

מנא הני מילי?

אמר רב חנין: דאמר קרא (במדבר ז יד ועוד) כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת - הכתוב עשאו לכל מה שבכף – אחת;

מתיב רב כהנא [עדויות פ"ח מ"א]: ’[העיד רבי שמעון בן בתירא על אפר חטאת שנגע טמא במקצתו שטימא את כולו] הוסיף רבי עקיבא הסלת והקטרת והלבונה והגחלים [34], שאם נגע טבול יום במקצתו - פסל את כולו [35]' והא [36] דרבנן היא!

ממאי?

מדקתני רישא [עדויות פ"ח מ"א] העיד רבי שמעון בן בתירא על אפר חטאת שנגע הטמא במקצתו שטימא את כולו [37] וקתני הוסיף רבי עקיבא!

אמר ריש לקיש משום בר קפרא:

הערות[עריכה]

  1. ^ מדרס הזב היתה
  2. ^ בידו
  3. ^ כל מקום שגזרו חכמים על דבר על מעשה שהיה, לא גזרו אלא כדוגמת המעשה, וכאותו דבר, הלכך: בקודש היה מעשה, ובקודש גזרו
  4. ^ של נהר
  5. ^ משום מעשה שהיה בספינה, כדלקמן, וכל ספינה מהלכת באויר, וגזרו על האוירות כולן
  6. ^ הואיל ורגליו נוגעות בו
  7. ^ ולא בשאר נהרות
  8. ^ אבל משיטן על פניו, ועומד בצד זה ויזרקם לצד אחר
  9. ^ והאהילו עליו ונטמאו
  10. ^ הא דאמרת דגזרו עליו שלא ישא קודש עמו - ב
  11. ^ מי גזור סנדל טהור אטו טמא או לא
  12. ^ ודאי גזור עליו
  13. ^ שמא ניתז עליה רוק מפי עם הארץ כשחבר אוחז בו
  14. ^ ולא ליטמא בכך
  15. ^ ומטמאה משום שמא זב הוא, ובמסכת נדה (פ"ז מ"א דף נד,ב) תנן: הזוב והרוק... מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין
  16. ^ לתת בתוכו אפר פרה
  17. ^ שכל תשמישי פרה העשויין בכלי המקבל טומאה טעונין טבילה, וקודם שיעריב שמשו ישתמשו בהן לפרה, כדלקמן
  18. ^ וכיון דאין לה טומאה - אין היכר לצדוקים בטבול יום שבה
  19. ^ המצריכה לטמא
  20. ^ שהרי טימאוהו טומאה גמורה הצריכה הערב שמש, וכאן ישתמשו בה טבולת יום - הוי היכר
  21. ^ נוגעין היו בו שרץ
  22. ^ ולרבנן טבול יום כשר בה, דנפקא להו מריבויא דקרא: והזה הטהור על הטמא (במדבר יט יט), 'טהור' - מכלל שהוא טמא, לימד על טבול יום שכשר בפרה, מכדי בטהור עסקינן ואתי, דכתיב לעיל מיניה ולקח אזוב וטבל במים איש טהור (במדבר יט יח) למה לי למהדר ולמיכתב 'והזה הטהור' ליכתוב 'והזה על הטמא'? אלא: טהור כל דהו, ואשכחן טבול יום דאיקרי טהור, דכתיב ורחץ במים וטהר (ויקרא יד ח)
  23. ^ שאינו מצריכה אלא טומאה זו
  24. ^ בעלמא = בטבילת כלים הנגמרים בטהרה, ודלא כמתניתין, היינו דהכא לא מצרכינן לה - איכא היכירא
  25. ^ לעולם בעלמא לא בעי הערב שמש רבי אליעזר לכלים הנגמרים בטהרה, ואפילו הכי איכא היכירא, לפי ששפופרת של חטאת עשאן כאילו נגעו בשרץ לענין מנין ראשון ושני [לטומאה], הלכך: אי לאו דפרה נעשית בטבולי יום - זו היתה צריכה הערב שמש
  26. ^ דלא עשאוה אלא כטמא שרץ
  27. ^ דהא טמא שרץ - לאו אב הטומאה הוא, ואינו מטמא אדם, שלא מצינו טומאה לאדם וכלים הנוגעין בטמא שקיבל טומאה מאחרים חוץ מטמא מת, שנאמר והנפש הנוגעת תטמא עד הערב (במדבר יט כב)
  28. ^ כאילו נטמא במת שמטמא אדם
  29. ^ אף על פי שעשו בה מעלות הרבה, בשביל הזלזול הזה שהיו מטמאין כהן השורפה לעשותו טבול יום - לא חידשו בגזרות מעלותיה דבר שאינו מצוי בשום מקום
  30. ^ ואם כשאמרת שעשו בה כלים הנגמרין בטהרה כטמא מת - הרי אין לך חדוש גדול מזה
  31. ^ כלומר: לא נתנו טומאה בפרה לכלי שאינו ראוי לטומאה, כגון לומר קורדום שאינו מיוחד לישיבה ואינו נעשה אב הטומאה במושב הזב - בפרה, אבל בכלי הראוי לקבל טומאה - חידשו בה לעשות שאינו נוגע במת כנוגע במת
  32. ^ חצי סאה
  33. ^ אשר יֵשֵב - מדלא קרינן 'אשר יָשָב' למדנו שאינו מדבר אלא באשר מיוחד לישב שם תמיד:
  34. ^ לבונה וגחלים, אף על גב דלאו אוכל נינהו - חיבת הקדש מכשרתן לטומאה
  35. ^ לפי שהכלי מצרפן יחד
  36. ^ והך עדות
  37. ^ וההיא ודאי על כרחך דרבנן היא, דאי מקרא דרבי חנין - ליכא למילף אלא קדשי מזבח, אבל אפר פרה – לא