ביאור:בבלי חגיגה דף יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קודם שנברא העולם ולא נבראו [1]; עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור, והן הן עזי פנים שבדור';

ורב נחמן בר יצחק אמר: 'אשר קומטו' - לברכה הוא דכתיב: אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה - הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא, שנאמר [2] 'נהר יוצק יסודם'.

אמר ליה שמואל לחייא בר רב: בר אריא! תא אימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוה אמר אבוך: כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה – ובטלי, שנאמר (איכה ג כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך [3].

ופליגא דרבי שמואל בר נחמני דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה - נברא ממנו מלאך אחד, שנאמר (תהלים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם.

כתוב אחד אומר (דניאל ז ט: חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב) לבושיה כתלג חיור ושער ראשה כעמר נקא [כרסיה שביבין די נור גלגלוהי נור דלק] וכתיב (שיר השירים ה יא: ראשו כתם פז) קוצותיו תלתלים שחורות כעורב?

לא קשיא: כאן בישיבה כאן במלחמה, דאמר מר: אין לך נאה בישיבה אלא זקן, ואין לך נאה במלחמה אלא בחור.

כתוב אחד אומר (דניאל ז ט: חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא) כרסיה שביבין דינור [גלגלוהי נור דלק] וכתוב אחד אומר 'עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב' [4]?

לא קשיא: אחד לו ואחד לדוד, כדתניא: 'אחד לו ואחד לדוד - דברי רבי עקיבא; אמר לו רבי יוסי הגלילי: עקיבא! עד מתי אתה עושה שכינה חול [5]!? אלא אחד לדין ואחד לצדקה!'

קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה?

תא שמע: 'אחד לדין ואחד לצדקה - דברי רבי עקיבא; אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא! מה לך אצל הגדה? כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות [6], אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף: כסא לישב עליו, שרפרף להדום רגליו, שנאמר [ישעיהו סו,א: כה אמר ה’] השמים כסאי והארץ הדום רגלי [אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי].

כי אתא רב דימי – אמר: שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל [7] ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה (ישעיהו ג ה: ונגש העם איש באיש ואיש ברעה) ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד [8]!

שמונה עשרה קללות מאי נינהו?

דכתיב [9] כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים [פסוק ב] גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן [פסוק ג] שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש [פסוק ד] ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו' [ונגש העם ,,,]

'משען' - אלו בעלי מקרא;

'משענה' - אלו בעלי משנה, כגון רבי יהודה בן תימא וחביריו.

פליגו בה רב פפא ורבנן: חד אמר שש מאות סדרי משנה [10], וחד אמר שבע מאות סדרי משנה;

'כל משען לחם' - אלו בעלי תלמוד [11], שנאמר (משלי ט ה) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי;

'וכל משען מים' - אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה;

'גבור' - זה בעל שמועות [12],

'ואיש מלחמה' - זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה;

'שופט' - זה דיין שדן דין אמת לאמיתו;

'נביא' – כמשמעו;

'קוסם' - זה מלך, שנאמר (משלי טז י) קסם על שפתי מלך [במשפט לא ימעל פיו];

'זקן' זה שראוי לישיבה [13];

'שַׁר חֲמִשִּׁים' - אל תקרי 'שַׁר חֲמִשִּׁים' אלא שר חוּמָשִין: זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה;

דבר אחר 'שר חמשים' - כדרבי אבהו [14], דאמר רבי אבהו: מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה;

'ונשוא פנים' - זה שנושאין פנים לדורו בעבורו: למעלה [15] - כגון רבי חנינא בן דוסא [16]; למטה [17] - כגון רבי אבהו בי קיסר [18];

'יועץ' - שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים;

'וחכם' - זה תלמיד המחכים את רבותיו;

'חרשים' - בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין;

'ונבון' - זה המבין דבר מתוך דבר;

'לחש' - זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש [19];

'ונתתי נערים שריהם' - מאי 'ונתתי נערים שריהם'?

אמר רבי אלעזר: אלו בני אדם שמנוערין מן המצות;

'ותעלולים ימשלו בם' - אמר רב אחא בר יעקב: תעלי [20] בני תעלי,

ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם 'ירהבו הנער בזקן' - אלו בני אדם שמנוערין מן המצות ירהבו במי שממולא במצות כרמון;

'והנקלה בנכבד' - יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות.

אמר רב קטינא: אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה, שנאמר: (ישעיהו ג ו) כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לך קצין תהיה לנו [והמכשלה הזאת תחת ידך] [21] - דברים שבני אדם מתכסין כשמלה [22] - ישנן תחת ידך [23].

'והמכשלה הזאת' - מאי 'והמכשלה הזאת'?

דברים שאין בני אדם עומדין עליהן אלא אם כן נכשל בהן [24] - ישנן תחת ידך.

(ישעיהו ג ז) ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין עם:

'ישא' - אין 'ישא' אלא לשון שבועה, שנאמר (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' אלהיך [לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא];

'לא אהיה חובש' [25] - לא הייתי מחובשי בית המדרש;

'ובביתי אין לחם ואין שמלה' - שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד;

ודלמא שאני התם [26], [27] דאי אמר להו "גמירנא" אמרי ליה "אימא לן" [28].

הוה ליה למימר גמר ושכח.

מאי 'לא אהיה חובש'?

לא אהיה חובש כלל!

איני! והאמר רבא: לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה, שנאמר (ירמיהו ה א) שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה?

לא קשיא:


עמוד ב

הא בדברי תורה, הא במשא ומתן: בדברי תורה הוו, במשא ומתן לא הוו.

תנו רבנן: 'מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך, ורבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו; אמר לו: רבי! שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה!

אמר לו: לא! כך שניתי לכם: 'ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו'!

אמר לו: רבי! תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני!

אמר לו: אמור! מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית, אמר לו: רבי! מפני מה ירדת מעל החמור?

אמר: אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו, ואני ארכב על החמור?

מיד פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה, ודרש, וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה, פתחו כולן ואמרו שירה.

מה שירה אמרו?

(תהלים קמח) [פסוק ז] הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות [פסוק ט] עץ פרי וכל ארזים [פסוק יד] הללויה

נענה מלאך מן האש ואמר: הן הן מעשה המרכבה!

עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו, ואמר: "ברוך ה' אלהי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה; יש נאה דורש ואין נאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש; אתה נאה דורש ונאה מקיים! אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך."

וכשנאמרו הדברים לפני רבי יהושע, היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך; אמרו: אף אנו נדרוש במעשה מרכבה! פתח רבי יהושע ודרש, ואותו היום תקופת תמוז היה [29]; נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן, והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה [30]!

הלך רבי יוסי הכהן וסיפר דברים [31] לפני רבן יוחנן בן זכאי, ואמר "אשריכם ואשרי יולדתכם! אשרי עיני שכך ראו! ואף אני ואתם בחלומי מסובין היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים: "עלו לכאן עלו לכאן! טרקלין גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם, אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית [32]"!

איני, והתניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה הרצאות הן: רבי יהושע הרצה דברים [33] לפני רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא הרצה לפני רבי יהושע, חנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבא'; ואילו רבי אלעזר בן ערך לא קא חשיב!?

דארצי וארצו קמיה [34] קחשיב, דארצי ולא ארצו קמיה לא קא חשיב.

והא חנניא בן חכינאי דלא ארצו קמיה וקא חשיב?

דארצי מיהא קמיה מאן דארצי [35].

תנו רבנן: 'ארבעה נכנסו בפרדס [36], ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא; אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור [37] - אל תאמרו "מים מים [38]" משום שנאמר (תהלים קא ז: לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני;

בן עזאי הציץ [39] ומת; עליו הכתוב אומר (תהלים קטז טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו [40];

בן זומא הציץ ונפגע [41], ועליו הכתוב אומר (משלי כה טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו;

אחר קיצץ בנטיעות;

רבי עקיבא יצא בשלום.

שאלו את בן זומא: מהו לסרוסי כלבא [42]?

אמר להם: [ויקרא כב,כד: ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה’] ובארצכם לא תעשו: כל שבארצכם לא תעשו;

שאלו את בן זומא: בתולה שעיברה מהו לכהן גדול [43]? מי חיישינן לדשמואל, דאמר שמואל:

הערות[עריכה]

  1. ^ נגזר עליהם להבראות להיות קודם מתן תורה, לקיים מה שנאמר דבר צוה לאלף דור (תהלים קה ח): ראויה היתה תורה להינתן לסוף אלף דור, וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה - עמד וטרדן, ונתנה לסוף עשרים וששה דורות מאדם הראשון עד משה רבינו
  2. ^ באותו פסוק: איוב כב,טז
  3. ^ רבה תהלתך עליהן
  4. ^ כרסיה - משמע כסא אחד; כרסון רמיו - שני כסאות הוטלו, נתקנו לישב עליהן
  5. ^ להושיב אדם בצידו
  6. ^ חדל מדבריך עד שתגיע אצל נגעים ואהלות, שהן הלכות עמוקות
  7. ^ כלומר: נתנבא עליהן שמונה עשרה פורעניות
  8. ^ ירהבו = יתגאו
  9. ^ ישעיהו ג,א]ד
  10. ^ היו בימיהן
  11. ^ שיש לסמוך על הוראתן כסמיכת לחם
  12. ^ ששמע הלכות פסוקות מרבותיו, ושגורות בפיו
  13. ^ ראוי לישב בישיבה - וליטול ממנו עצה בכל דבר חכמה
  14. ^ להעמיד לפניו מתורגמן לדרוש ברבים
  15. ^ שהכל ניזונין בזכותו
  16. ^ כדאמרינן בעלמא (תענית כד ב): כל העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני
  17. ^ מלכי האומות מכבדין אותן בשבילו
  18. ^ שהיה חשוב בבית המלך, כדאמרינן במסכת סנהדרין (יד,א): דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה כו'
  19. ^ כגון אב בית דין ולבו דואג בקרבו
  20. ^ שועלים
  21. ^ הכתוב היה מגנן לומר שלא היו יודעין להשיב לשואלים הלכה
  22. ^ נחבאין שלא ישאלו להן, לפי שאין בקיאין בהן
  23. ^ כלומר: אתה בקי בהן
  24. ^ כשהתלמיד נכשל בשמועתו פעם ראשונה ושניה, הוא נותן לב לעמוד על שמועתו
  25. ^ לא אהיה = איני רגיל להיות
  26. ^ האי נמי לאו משום דאנשי אמנה היו
  27. ^ אלא
  28. ^ והוא לא הוה ידע
  29. ^ דאין דרך להתקשר שמים בעבים
  30. ^ מיני שחוק שמשחקין לפניהן
  31. ^ הללו
  32. ^ של כיתות היושבות לפני השכינה
  33. ^ דרש במעשה המרכבה
  34. ^ שהרצה לפני אחרים ואחרים הרצו לפניו
  35. ^ אם לא הרצו אחרים לפניו - הוא הרצה לפני מי שחזר והרצה לפני אחרים; לכך הוזקק להימנות כאן משום דרבי עקיבא, להודיע שהוא הרצה ואחרים הרצו לפניו, אבל רבי אלעזר לא אחרים הרצו לפניו ולא הוא הרצה לפני מי שהרצה לפני אחרים
  36. ^ עלו לרקיע על ידי שם
  37. ^ מבהיק כמים צלולין
  38. ^ יש כאן, איך נלך
  39. ^ לצד השכינה
  40. ^ הוקשה מיתתו לפניו, לפי שמת בחור; ואף על פי כן אי אפשר שלא ימות, משום שנאמר כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כ)
  41. ^ נטרפה דעתו
  42. ^ הואיל וסירוס כתיב אצל מומי קרבן, וכלב אפילו חליפיו אסור למזבח משום 'מחיר כלב', אסור לסרסו או לא
  43. ^ והיא אומרת שימצאו לה בתולים, אי נמי, כהן גדול נשאה ולא ידע שהיא מעוברת, ומצא לה בתולים, ואחר כך נמצאת מעוברת, מהו לקיימה משום בתולה מעמיו יקח (ויקרא כא יד)