ביאור:בבלי חגיגה דף ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת חגיגה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
חייב בשמחה [1]; ואת שאינו לא שומע ולא מדבר [2], ושוטה וקטן - פטורין אף מן השמחה, הואיל ופטורין מכל מצות האמורות בתורה.'
מאי שנא לענין ראיה דפטירי [מחרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר], ומאי שנא לענין שמחה דמחייבי?
לענין ראיה גמר ראיה ראיה מהקהל, דכתיב [3]: הקהל את העם האנשים והנשים והטף [וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת] וכתיב (דברים לא יא) בבא כל ישראל לראות [את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם] [4]
והתם מנלן?
דכתיב (דברים לא יב) 'למען ישמעו ולמען יִלְמדו', ותניא: 'למען ישמעו - פרט למדבר ואינו שומע, 'ולמען ילמדו' - פרט לשומע ואינו מדבר [5]'.
למימרא דכי לא משתעי לא גמר? והא הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי, בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא, ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן, דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא - הוו עיילי ויתבי קמייהו, ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו, ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו ואשתכח דהוו גמירי הלכתא [6] וספרא וספרי וכולה תלמודא!?
אמר מר זוטרא קרי ביה 'למען יְלַמדו' [7].
רב אשי אמר: ודאי למען יְלַמדו הוא [8], דאי סלקא דעתך 'למען יִלְמדו' [9], וכיון דלא משתעי לא גמר? וכיון דלא שמע לא גמר [10]! האי – מ'למען ישמעו' נפקא [11], אלא ודאי 'למען יְלַמדו' הוא [12].
אמר רבי תנחום: חרש באזנו אחת פטור מן הראיה, שנאמר (דברים לא יא) [בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל] באזניהם.
והאי 'באזניהם' מבעי ליה 'באזניהם דכולהו ישראל'!?
ההוא – מ'נגד כל ישראל' נפקא.
אי מ'נגד כל ישראל', הוה אמינא אף על גב דלא שמעי - כתב רחמנא 'באזניהם', והוא דשמעי!
ההוא – מ'למען ישמעו' (דברים לא יב: הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת) נפקא.
אמר רבי תנחום: חיגר ברגלו אחת - פטור מן הראיה, שנאמר 'רגלים' (שמות כג יד: שלש רגלים תחג לי בשנה).
והא 'רגלים' מבעי ליה פרט לבעלי קבין [13]?
ההוא מ'פעמים' נפקא, דתניא: 'פעמים [שמות כג,יז: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה’] - אין 'פעמים' אלא רגלים [14], וכן הוא אומר (ישעיהו כו ו) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים, ואומר (שיר השירים ז ב) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב [חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן] [15].
דרש רבא: מאי דכתיב 'מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב'? - כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל; 'בת נדיב' = בתו של אברהם אבינו, שנקרא נדיב [16], שנאמר (תהלים מז י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם [כי לאלקים מגני ארץ מאד נעלה] [17]; 'אלהי אברהם' - ולא אלהי יצחק ויעקב? אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים.
אמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משום רבי תנחום [18]: מאי דכתיב (בראשית לז כד) [ויקחהו וישלכו אתו הברה] והבור רק אין בו מים? ממשמע שנאמר 'והבור רק' איני יודע ש'אין בו מים'? אלא: מים - אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו [19].
תנו רבנן: 'מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר [בן] חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין [20]; אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום?
אמרו לו: תלמידיך אנו [21] ומימיך אנו שותין.
אמר להם: אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש; שבת של מי היתה?
שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה.
ובמה היתה הגדה היום?
אמרו לו: בפרשת הקהל.
ומה דרש בה?
(דברים לא יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף [וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת]; אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? - כדי ליתן שכר למביאיהן'.
אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני!?
ועוד דרש: (דברים כו יז-יח) את ה' האמרת היום [להיות לך לאלקים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו] [פסוק יח] וה' האמירך היום [להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו] [22]: אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם [23] - ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם:
אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב (דברים ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר
(דברי הימים א יז כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ [אשר הלך האלקים לפדות לו עם לשום לך שם גדלות ונוראות לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים].
ואף הוא [24] פתח ודרש: (קהלת יב יא) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד; למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך: מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה [25] להוציא חיים לעולם - אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים;
אי 'מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין'?
תלמוד לומר: 'מסמרות'.
אי 'מה מסמר זה חסר ולא יתר - אף דברי תורה חסירין ולא יתירין'?
תלמוד לומר: נטועים: מה נטיעה זו פרה ורבה - אף דברי תורה פרין ורבין;
בעלי אסופות - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין [27];
שמא יאמר אדם 'היאך אני למד תורה מעתה'?
תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד: אל אחד נתנן [28], פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא [29], דכתיב (שמות כ א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה [לאמר] - אף אתה [30] עשה אזניך כאפרכסת [31] וקנה לך לב מבין, לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין!
בלשון הזה אמר להם: אין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו.'
ולימרו ליה בהדיא [32]!?
משום מעשה שהיה, דתניא [ידים פ"ד מ"ג; תוספתא ידים פ"ב מ"ז]: 'מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני רבי אליעזר [אמנם הגירסה כאן הוא 'אלעזר', אך לוד היה מקומו של רבי אליעזר, ובספור המקביל בידים פ"ד מ"ד הגירסה 'אליעזר', וכן בגירסת הספור בתוספתא ידים פ"ב מ"ז] בלוד; אמר לו: מה חידוש היה בבהמ"ד היום?
אמר לו: נמנו וגמרו [33] עמון ומואב מעשרין [34] מעשר עני בשביעית [35].
אמר לו: יוסי! פשוט ידיך וקבל עיניך [36]!
פשט ידיו וקבל עיניו.
בכה רבי אליעזר ואמר: (תהלים כה יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם*;
אמר לו: לך אמור להם: אל תחושו למניינכם [37] - כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני: עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית; מה טעם? הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל! מפני שקדושה ראשונה [38] קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית'. [39]
תנא: לאחר שנתיישבה דעתו – אמר: "יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן" – וחזרו.
- [כלומר: סוד ה' ליראיו – רבי אליעזר עצמו, שהוא היודע את סודות ה', והסודות הן סודות כי לא למדו ממנו ולא שאלו אותו וכי הוא לא היה בדיון; ובריתו להודיעם – ליראיו.]
פשוט ידיך וקבל עיניך – כי 'והיו עיניך רואות את מוריך', ורבי יוסי עזב את מוריו – את רבי אליעזר – והלך לראות מורים אחרים, ולכן עיניו אינן רואות מה שהם צריכים לראות; ועיניו חזרו לראות את רבי אליעזר.
תנו רבנן: 'איזהו 'שוטה' [40]?
היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות [41], והמקרע את כסותו'.
איתמר: רב הונא אמר: עד שיהו כולן בבת אחת.
רבי יוחנן אמר: אפילו באחת מהן.
היכי דמי? אי דעביד להו דרך שטות - אפילו בחדא נמי! אי דלא עביד להו דרך שטות - אפילו כולהו נמי לא!?
לעולם דקא עביד להו דרך שטות [42] והלן בבית הקברות - אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה [43] הוא דקא עביד, והיוצא יחידי בלילה - אימור גנדריפס אחדיה [44]; והמקרע את כסותו - אימור בעל מחשבות הוא; כיון דעבדינהו לכולהו - הוה להו
הערות
[עריכה]- ^ לשמוח בחג, דכתיב ושמחת בחגך (דברים טז יד), ואמרינן (לקמן דף ח.) דשמחה בשלמים: לאכול את הבשר, וילפינן לה (פסחים דף קט.) מ-וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת (דברים כז ז)
- ^ היינו חרש דמתניתין, שסמכו לשוטה וקטן
- ^ בפרשת הקהל (דברים לא יב)
- ^ ופרשת הקהל המלך היה קורא משנה תורה בעזרה בכל מוצאי שמטה, דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה וגו' (דברים לא י)
- ^ השתא משמע שאין זה ראוי ללמוד
- ^ משניות
- ^ ואין זה ראוי ללמד אחרים
- ^ כלומר: בלאו קושיא דהנך תרי אילמי ליכא לאוקמי לדרשה דתנא דמעיט מהכא שומע ואינו מדבר, אלא מ-למען ילמדו
- ^ הוא דמשמע ליה, אלמא סבירא ליה לתנא דכיון דלא מישתעי לא גמיר לנפשיה
- ^ אנן סהדי דלא גמיר
- ^ וכיון דתנן למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ואנן סהדי דטעמא משום דלא גמיר הוא שלא יבין כל מה שאומרים לפניו, למה לי למהדר תו למען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר? כיון דסבירא ליה דמאן דלא משתעי נמי לא גמיר, מ-למען ישמעו ממעט ליה!
- ^ אלא ודאי סבירא ליה דמאן דלא משתעי נמי גמיר, ולא מ'למען ישמעו' ממעט, הלכך הדר ומעטיה מ'למען ילמדו'; הלכך ודאי למען ילמדו הוא דדריש
- ^ כשחתכו רגליהם - נתנו קב קטן בסוף שוקו, ונותנים בו מוכין, וסומך סוף שוקו עליו
- ^ אדם שיש לו רגלים
- ^ 'פעמיך בנעלים' - אלמא בבעלי מנעלים שייכי 'פעמים', ובראייה כתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו'
- ^ על שם שנדבו לבו להכיר בוראו
- ^ 'נדיבי עמים' הם הגרים המתנדבין מבין העמים לקבל עליהן עול מצות
- ^ משום דרבי תנחום אמרה נקט לה הכא גבי שמעתתא דרבי תנחום
- ^ לא היה רק אלא ממים
- ^ יום טוב היה, שחייב אדם לכבד את רבו בהקבלת פנים, כדאמרינן במסכת ראש השנה (דף טז:): מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת (מלכים ב' ד),כג
- ^ ואין לנו לדבר בפניך
- ^ האמרת = שבחת; כמו יתאמרו כל פועלי און (תהלים צד ד) = ישתבחו, שדרכן צלחה
- ^ שבח אחד שבח מיוחד, לומר אין כמוך - לכך בחרנוך לאלוה
- ^ רבי אלעזר בן עזריה [מהרש"א: רבי יהושע]
- ^ שורות המענה
- ^ גירסת רש"י: מה מסמר זה, כשנועצין אותו בכותל הוא מחסרו יכול אף זה כן? - תלמוד לומר 'נטועים': כנטיעה שדרכה לפרות ולרבות
- ^ 'פוסלין' ו'מכשירין' שייך לומר לענין פסול עדות ופסול כהונה
- ^ אין לך מבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אלוה אחר אלא מתורת אלהינו
- ^ אין לך מביא ראייה מדברי נביא הבא לחלוק על משה רבינו
- ^ מאחר שכולן לבן לשמים
- ^ עשה אזנך שומעת ולמוד ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין אי זה יכשר - קבע הלכה כמותו; 'אפרכסת' - טירמויי"א שעל הריחים
- ^ מיד! למה הוזקקו לומר 'תלמידיך אנו'
- ^ והתקינו שיהו ישראל הדרין בעבר הירדן - במה שכבשו מסיחון ועוג: ארץ
- ^ עכשיו
- ^ שהן היו זורעין בשביעית, כדאמרינן לקמן: שלא קידשוה עולי גולה כקדושת הארץ
- ^ הוקשה בעיניו שנתן עטרה לאותו דורש: והלא מימות אנשי כנסת הגדולה היתה תקנה זו
- ^ אל יהי לכם שום חשש וגמגום במה שמיניתם ותיקנתם שהרי הסכמתם להלכה:
- ^ שקידשה יהושע
- ^ אבל קדושה שניה נתקדשה לעולם, כדתניא ביבמות (דף פב:) 'קדושה ראשונה ושניה יש להן, שלישית אין להן'; לפיכך בשאר ארץ ישראל אין זריעה בשביעית, אבל עמון ומואב הניחו מלקדשן כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית בלקט שכחה ופאה ובמעשר עני; לכך תקנו להן שיהו מעשרין מעשר עני, וברשות החכמים היה להטיל עליהן איזה מעשר שירצו, לפי שאינן חייבין מן התורה.
- ^ האמור בכל מקום שפטור מן המצות ומן העונש ואין קנינו קנין ואין ממכרו ממכר
- ^ בלילה
- ^ ואפילו הכי לא מחזקינן ליה בחדא:
- ^ רוח שדים שיסייעוהו להיות מכשף
- ^ אני שמעתי חולי האוחז מתוך דאגה; ולי נראה שנתחמם גופו ויוצא למקום האויר