ביאור:בבלי חגיגה דף יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

השתא דנפקא ליה מ'למקצה השמים ועד קצה השמים' [1], [2] 'למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ' למה לי [3]?

כדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון - מן הארץ עד לרקיע, שנאמר 'למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ [ולמקצה השמים ועד קצה השמים]’ [4], וכיון שסרח - הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו, שנאמר (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך [5].

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון - מסוף העולם ועד סופו היה [6], שנאמר 'למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים'; כיון שסרח - הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר 'ותשת עלי כפך'.

אי הכי קשו קראי אהדדי?

אידי ואידי חד שיעורא הוא.

ואמר רב יהודה אמר רב: עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ, תהו ובהו [7], אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה [8]:

שמים וארץ - דכתיב (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ;

תהו ובהו - דכתיב (בראשית א ב) והארץ היתה תהו ובהו [וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים];

אור וחשך: חשך - דכתיב וחשך על פני תהום; אור - דכתיב (בראשית א ג) ויאמר אלהים יהי אור [ויהי אור];

רוח ומים - דכתיב 'ורוח אלהים מרחפת על פני המים';

מדת יום ומדת לילה - דכתיב (בראשית א ה: ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.

תנא: ’’תהו' = קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו, שממנו יצא חשך, שנאמר (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו סביבותיו [סכתו חשכת מים עבי שחקים] [9];

'בהו' אלו אבנים המפולמות [10] המשוקעות בתהום, שמהן יוצאין מים, שנאמר (ישעיהו לד יא): "וירשוה קאת וקפוד וינשוף וערב ישכנו בה ונטה עליה קו תהו ואבני בהו" [11] ;

ואור, ביום ראשון איברי? והכתיב (בראשית א יז) (בראשית א יז): "ויתן אותם אלהים ברקיע השמים [להאיר על הארץ]" וכתיב (בראשית א יט): "ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי?"

כדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו; כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזו מהן, שנאמר (איוב לח טו): "וימנע מרשעים אורם [וזרוע רמה תשבר]"; ולמי גנזו? - לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר (בראשית א ד): "וירא אלהים את האור כי טוב [ויבדל אלקים בין האור ובין החשך]", ואין טוב אלא צדיק, שנאמר (ישעיהו ג י): "אמרו צדיק כי טוב [כי פרי מעלליהם יאכלו]"; כיון שראה אור שגנזו לצדיקים – שמח, שנאמר (משלי יג ט): "אור צדיקים ישְׂמַח [ונר רשעים ידעַך]".

כתנאי: אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דברי רבי יעקב; וחכמים אומרים: הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון, ולא נתלו עד יום רביעי.

אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב: בעשרה דברים נברא העולם: בחכמה [12] ובתבונה [13] ובדעת [14] ובכח [15] ובגערה [16] ובגבורה [17] בצדק ובמשפט בחסד וברחמים:

בחכמה ובתבונה - דכתיב (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה;

בדעת - דכתיב (משלי ג כ) בדעתו תהומות נבקעו [ושחקים ירעפו טל];

בכח וגבורה - דכתיב (תהלים סה ז) מכין הרים בכחו נאזר בגבורה;

בגערה - דכתיב (איוב כו יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו;

בצדק ומשפט - דכתיב (תהלים פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך [חסד ואמת יקדמו פניך];

בחסד ורחמים - דכתיב (תהלים כה ו) זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה.

ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקב"ה את העולם - היה מרחיב והולך כשתי פקעיות [18] של שתִי, עד שגער בו הקב"ה והעמידו, שנאמר 'עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו', והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית יז א; לה,א; איוב יג,ג) 'אני אל שדי'? - אני הוא שאמרתי לעולם די:

אמר ריש לקיש: בשעה שברא הקב"ה את הים - היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבשו, שנאמר (נחום א ד) גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב [אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל].

תנו רבנן: 'בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, שנאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים: ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, שנאמר (בראשית ב א: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

אמר להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם אדם בונה עלייה ואחר כך בונה בית, שנאמר (עמוס ט ו) הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם <מעלותו> מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ [הַקֹּרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ] [19]?

אמר להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, אדם עושה שרפרף ואחר כך עושה כסא, שנאמר (ישעיהו סו א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי [אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי] [20]?

וחכמים אומרים: זה וזה כאחת נבראו, שנאמר (ישעיהו מח יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו [21].'

ואידך, מאי 'יחדו'?

דלא משתלפי מהדדי [שאין לנתקם זה מזה].

[מכל מקום] קשו קראי אהדדי?

אמר ריש לקיש: כשנבראו - ברא שמים ואחר כך ברא הארץ, וכשנטה - נטה הארץ ואחר כך נטה שמים.

מאי 'שמים'?

אמר רבי יוסי בר חנינא: ששם מים.

במתניתא תנא: אש ומים, מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן [22] זה בזה ועשה מהן רקיע.

שאל רבי ישמעאל את רבי עקיבא כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו: אתה, ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה, שהיה דורש כל 'את'ין שבתורה, ’[בראשית א,א: בראשית ברא אלהים] את השמים ואת הארץ' מה היה דורש בהן?

אמר לו: אילו נאמר ’[בראשית ברא אלהים] שמים וארץ' הייתי אומר שמים = שמו של הקב"ה; עכשיו שנאמר 'את השמים ואת הארץ' שמים = שמים ממש, ארץ = ארץ ממש;


עמוד ב

'את הארץ' למה לי? - להקדים שמים לארץ [23].

(בראשית א ב) והארץ היתה תהו ובהו [וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים] - מכדי בשמים אתחיל ברישא, מאי שנא דקא חשיב מעשה ארץ?

תנא דבי רבי ישמעאל: משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: השכימו לפתחי! השכים ומצא נשים ואנשים, למי משבח? למי שאין דרכו להשכים והשכים! [24].

תניא: 'רבי יוסי אומר: אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות:

הארץ על מה עומדת? - על העמודים, שנאמר (איוב ט ו) הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן;

עמודים - על המים, שנאמר (תהלים קלו ו) לרוקע הארץ על המים [כי לעולם חסדו];

מים - על ההרים, שנאמר (תהלים קד ו: תהום כלבוש כסיתו) על הרים יעמדו מים;

הרים – ברוח, שנאמר (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח [ומגיד לאדם מה שחו עשה שחר עיפה ודרך על במתי ארץ ה' אלקי צבאות שמו] [25];

רוח – בסערה, שנאמר (תהלים קמח ח: אש וברד שלג וקיטור) רוח סערה עושה דברו [26];

סערה - תלויה בזרועו של הקב"ה, שנאמר (דברים לג כז: מענה אלהי קדם) ומתחת זרועות עולם [ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד] [27];

וחכמים אומרים: על י"ב עמודים עומדת, שנאמר (דברים לב ח: בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל;

ויש אומרים שבעה עמודים, שנאמר (משלי ט א: חכמות בנתה ביתה) חצבה עמודיה שבעה;

רבי אלעזר בן שמוע אומר: על עמוד אחד, ו'צדיק' שמו, שנאמר (משלי י כה: כעבור סופה ואין רשע) וצדיק יסוד עולם.

אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן, שנאמר (דברים י יד) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים [וכל אשר בה]’.

ריש לקיש אמר: שבעה, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות;

וילון - אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית [28] ויוצא ערבית [29], ומחדש בכל יום מעשה בראשית, שנאמר (ישעיהו מ כב: הישב על חוג הארץ וישביה כחגבי) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת [30];

רקיע - שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין, שנאמר (בראשית א יז) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים [להאיר על הארץ];

שחקים - שבו רחיים עומדות וטוחנות מָן לצדיקים, שנאמר (תהלים עח כג-כד) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח [פסוק כד] וימטר עליהם מָן לאכול [ודגן שמים נתן למו];

זבול - שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, שנאמר (מלכים א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים;

ומנלן דאיקרי 'שמים'?

דכתיב (ישעיהו סג טו) הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך [איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו];

מעון [31] - שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה, וחשות ביום מפני כבודן של ישראל [32], שנאמר (תהלים מב ט) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירֹה עמי [תפלה לאל חיי] [33];

אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה - הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר 'יומם יצוה ה' חסדו'; ומה טעם 'יומם יצוה ה' חסדו'? - משום 'ובלילה שירֹה עמי'.

ואיכא דאמרי אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה - הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום, שנאמר 'יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירֹה עמי'.

אמר רבי לוי: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה - מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר (איוב ל ד) הקוטפים מַלּוּחַ

עלי שיח ושרש רתמים לחמם;

ומנלן דאיקרי שמים?

שנאמר (דברים כו טו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים [וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש];

מכון [34] - שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים [35], וחדרה של סופה וסערה, ומערה של קיטור ודלתותיהן אש [36], שנאמר (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב [את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה] [37];

הני ברקיעא איתנהו? [לא,] הני בארעא איתנהו, דכתיב (תהלים קמח ז-ח) הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות [פסוק ח] אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו!?

אמר רב יהודה אמר רב: דוד ביקש עליהם רחמים והורידן לארץ: אמר לפניו: ריבונו של עולם! (תהלים ה ה: כי) לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע: צדיק אתה ה', לא יגור במגורך רע [38].

ומנלן דאיקרי [39] 'שמים'?

דכתיב (מלכים א ח לט) ואתה תשמע השמים מכון שבתך [וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם];

ערבות - שבו צדק משפט, וצדקה, גנזי חיים, וגנזי שלום, וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים, ורוחות ונשמות [40] שעתיד להיבראות [41], וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים;

צדק ומשפט - דכתיב (תהלים פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך [חסד ואמת יקדמו פניך] [42];

צדקה - דכתיב (ישעיהו נט יז) וילבש צדקה כשריֹן [וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כמעיל קנאה] [43];

גנזי חיים - דכתיב (תהלים לו י) כי עמך מקור חיים [באורך נראה אור];

וגנזי שלום - דכתיב [שופטים ו,כד: ויבן שם גדעון מזבח לה’] ויקרא לו ה' שלום [עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי] [44];

וגנזי ברכה - דכתיב (תהלים כד ה) ישא ברכה מאת ה' [וצדקה מאלהי ישעו];

נשמתן של צדיקים - דכתיב (שמואל א כה כט: ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפש) והיתה נפש אדונִי צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך [ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע];

רוחות ונשמות - שעתיד להיבראות, דכתיב (ישעיהו נז טז: כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי [45];

וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים - דכתיב (תהלים סח י) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה [46];

שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות שנאמר (תהלים סח ה: שירו לאלהים זמרו שמו) סולו לרוכב בערבות ביה שמו [ועלזו לפניו];

ומנלן דאיקרי 'שמים'?

אתיא 'רכיבה' 'רכיבה': כתיב הכא סולו לרוכב בערבות וכתיב התם (דברים לג כו: אין כאל ישרון) רוכב שמים בעזרך [ובגאותו שחקים]

וחשך וענן וערפל מקיפין אותו שנאמר (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים.

ומי איכא חשוכא קמי שמיא? והכתיב (דניאל ב כב) הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא <ונהירא> וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא?

לא קשיא: הא [47]

הערות[עריכה]

  1. ^ דאסור לשאול מה שיש חוץ למחיצות, ממילא נפקא לן דאסור לשאול בקודם שנברא, דהיא היא, מה שהיה קודם לברייתו - הוא עכשיו חוץ למחיצתו
  2. ^ הלכך
  3. ^ למה לי למעוטי מיניה קודם שנברא העולם
  4. ^ על הארץ היה, ומגיע לשמים
  5. ^ אחור וקדם צרתני - שתי פעמים יצרתני, תחלה גבוה ולבסוף שפל
  6. ^ כשהיה שוכב היה ראשו למזרח ורגליו למערב
  7. ^ לקמן מפרש להו
  8. ^ עשרים וארבע שעות בין שניהם
  9. ^ למדת שקו החשך מקיף את השמים
  10. ^ לשון ליחלוח
  11. ^ למדת שה'תהו' = קו, וה'בהו' = אבנים
  12. ^ יודע מה שלמד
  13. ^ שהוא מבין דבר חדש מפלפול חכמתו
  14. ^ ישוב
  15. ^ הוא כח הזרוע
  16. ^ נזיפה, כדאמרינן לקמן: שגער בו ועמד
  17. ^ גבורת הלב
  18. ^ לומישי"ל בלעז, פקעת של חוטים
  19. ^ אלמא 'עלייה' מיקרו
  20. ^ שרפרף - לרגליו, וכסא – לישב; על כרחך הכסא עשוי תחלה, ולפי גובה הכסא הוא מתקן השרפרף
  21. ^ מסיפיה דקרא יליף, דכתיב יעמדו יחדו כשבראן ועשאן פקעיות, כמו שאמרנו למעלה
  22. ^ עירבן
  23. ^ דאי לא כתיב 'את', הוה אמינא כאחת נבראו אלא שאי אפשר לקרות שני שמות כאחת - להכי כתב 'את': להקדים
  24. ^ הכא נמי דקָרא לשמים תחלה, הוה ליה ארץ = אין דרכו להשכים, ועוד: שכל מעשה ארץ מתונים, ומעשה שמים במהירות, וזו [הארץ] השכימה עמה, שנבראו כאחת - לכך התחיל לספר מעשיה תחלה
  25. ^ יוצר הרים ובורא רוח - מה ענין זה אצל זה? אלא ללמדך שההרים עומדין על הרוח
  26. ^ דבר הרוח סערה עשאתו
  27. ^ כל היצירה מתחת זרועות עולם הסובלות אותו
  28. ^ לתוך תִיקוֹ, והאור נראה
  29. ^ מתיקו, ומתפשט למטה מן האור, והרי העולם חשוך, וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יוםף
  30. ^ כדוק - יריעה, טייל"א בלעז [בד, יריעה]; אלמא: יש שמים שאין משמשין אלא תשמיש יריעה פרוסה
  31. ^ לשון מדור, מקום שמלאכים דרין בו
  32. ^ שמקלסין ביום
  33. ^ יומם יצוה ה' חסדו = יצוה למלאכים לשתוק, כדי לעשות חסד לצריכים חסד, והם התחתונים, ובלילה שירה עמי – ברקיע, עם שיר שלי שקילסתי ביום
  34. ^ לשון אוצר של פורעניות, כמה דאת אמר נכונו ללצים שפטים (משלי יט כט)
  35. ^ לשון עוגה של מים (חולין מא א), ולשון אגלי טל (איוב לח כח), ולשון אגן הסהר (שיר השירים ז ג) שמתחלפת למ"ד בנו"ן, והם מים העומדים להלקות פירות
  36. ^ כל אלה לפורעניות
  37. ^ יפתח ה' לך את אוצרו הטוב - למדת שיש לו אוצר לפורענות
  38. ^ לא יגורך = לא יגור אצלך
  39. ^ דמעון
  40. ^ 'רוחות' ו'נשמות' חדא היא
  41. ^ ויש מפרשין 'רוח' היא הנשמה העשויה בדמות הגוף, 'נשמה' – נשימה: אליינ"א בלעז
  42. ^ והכסא - בערבות הוא, כדמסיק לקמן
  43. ^ וילבש צדקה - למדת שעמו צדקה שרויה
  44. ^ ויקרא לו - קראה אצלו
  45. ^ רוח מלפני - אלמא לפניו הם
  46. ^ והאי קרא - במתן תורה כתיב, שיצתה נשמתן, שנאמר נפשי יצאה בדברו (שיר השירים ה ו), והניף עליהן טל תחייתו, שנאמר גשם נדבות תניף אלהים, והאי קרא משתעי במתן תורה, במזמור יקום אלהים יפוצו אויביו (תהלים סח ב)
  47. ^ ונהורא עמיה שרא