עם טעמים:
יָ֤שֶׁת־חֹ֨שֶׁךְ ׀ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו סֻכָּת֑וֹ חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"חשכת מים" - שבעבי שחקים הם חשך אשר סביבותיו ושמא תאמר לפנים מן החשך אין אור תלמוד לומר מנוגה אשר נגדו ומתוך מחיצתו את עביו אשר סביבותיו בוקעים ועוברים ברד וגחלי אש
ישת - בשאון גלי הים יתגעשו מימיו וירבה האיד העולה, על כן יולד שם חשך, וזה הוא חשכת מים עבי האד כאשר יהיה עב והוא הענן.
והטעם רדת הגזרות ואין אדם רואה אותם.
ש"ישת חשך סתרו", ר"ל את החושך שבו יסתתר ה', את החושך הנמצא סביבות סוכתו, ישת שיהיה "חשכת מים של עבי שחקים", שיתקבצו עבים ע"י הרוח עד שתחשך הארץ מן העבים וחשכת מים, ומים אלה יכבו את האש והגחלים הבוערים מן ההר, ונושע מן הצרה הזאת, אולם עתה יספר שמן הסבה הטבעיית הזאת שע"י בא לו תשועה, השתלשלה רעה וצרה אחרת, שע"י התקדרות העבים הרבים שהם מלאים חלקי אש ודברים מבעירים כמו גפרית וזאלפעטר, וע"י נשיבת הרוח בם בכח גדול וע"י מרוצתם וקלות מהלכם, וע"י שילחצון יחד קרירות העבים עם חמימות העלעקטרי המתעורר בתוכם עי"כ יעמדו רעמים גדולים וברקים עצומים כנודע לטבעיים, וז"ש.
"ישת חשך סתרו כו'". הלא אמרתי כי הן אמת כי ישב אלקים על הארץ, אך אינו עליה ממש, כי אם התפשטות שכינה שורה על התפשטות כנפי רוח מלאכי מרכבתו, אמר הלא על זה יש פתחון פה להקשות ולומר, כי הלא ראינו ישת חשך סתרו שבינו יתברך ובין עמו שתמסך חשך סתרו להסתר מבני אדם פן יהרסו לראות, ואם הוא שבכל הארץ כבודו מה הוא המסך ההוא, אך יורה כי מהמסך החוצה לא היתה שם שכינה. אין משם ראיה שאין שכינה על הארץ, כי הלא סביבותיו של החשך הנזכר שהוא ממסך החשך לחוצה היתה שם סוכתו יתברך, היא סוכת ענני כבוד אשר שם האלקים, כי (שמות יג כא): "וה' הולך לפניהם בעמוד ענן כו'", אם כן הוי אומר, כי אין זה כי אם שעיקר שכינה היה ממסך החשך ולפנים, והתפשטותה מהמסך ולחוץ והוא האמור בסמוך:
ועוד ראיה כי שכינה על הארץ, כי הלא תראה חשכת מים הם העבי שחקים בבוא המטר אשר ודאי היתה חשכת מים בכל עת שממטיר על הארץ:
