ביאור:בבלי חגיגה דף יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רב אשי אמר: אפילו תימא צדדין מותרין: כל דבהדי גבהּ [1] - כגבה דמי [2].

משנה:

בית שמאי אומרים: מביאין שלמים [3] ואין סומכין עליהם [4], אבל לא עולות [5];

ובית הלל אומרים: מביאין שלמים ועולות, וסומכין עליהם.

עצרת שחל להיות בערב שבת, בית שמאי אומרים: יום טבוח [6] אחר השבת [7], ובית הלל אומרים: אין יום טבוח אחר השבת [8], ומודים שאם חלה להיות בשבת - שיום טבוח אחר השבת.

אין כהן גדול מתלבש בכליו [9], ומותרין בהספד ובתענית, שלא לקיים דברי האומרין [10] עצרת אחר השבת.

גמרא:

אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה? - שנאמר (דברים טז טז: שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר) בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסוכות [ולא יראה את פני ה' ריקם]: מקיש חג השבועות לחג המצות: מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה [11] - אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה.

ואימא 'מקיש לחג הסוכות: מה חג הסוכות יש לה תשלומין כל שמונה - אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שמונה'?

שמיני רגל בפני עצמו הוא.

אימור דאמרי שמיני רגל בפני עצמו הוא - הני מילי לענין פז"ר קש"ב [12], אבל לענין תשלומין - תשלומין דראשון הוא, דתנן [חגיגה פ"א מ"ו]: מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג - חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון!?

תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת [13];

אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא 'לחג הסוכות'?

לאקושי לחג המצות: מה חג המצות טעון לינה [14] - אף חג הסוכות טעון לינה.

והתם מנלן?

צצצ


עמוד ב

דכתיב (דברים טז ז: ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו) ופנית בבקר והלכת לאהליך [15].

תוספות מסכת חגיגה דף יז עמוד ב ד"ה דכתיב ופנית בבקר - פרש"י בחוש"מ דאי ביו"ט אסור משום תחומין; ולא יתכן: דהתינח לרבי עקיבא, לרבנן מאי איכא למימר, דליכא איסור תחומין דאורייתא!?

וי"מ די"ב מילין אית להו שפיר לרבנן תחומין, והכי איתא בירושלמי: המחוור מכולן י"ב מילין כנגד מחנה ישראל; והש"ס שלנו לא סבירא להו, דהא בפרק 'כלל גדול' [16] גבי שכח עיקר שבת, דבעי דידע ליה לשבת, במאי דידע לה? – בתחומין, ואליבא דרבי עקיבא, ולא קאמר לדברי הכל;

וכן בפ' בתרא דביצה [17] גבי אין רוכבין - מוקי טעמא בגמרא שמא ילך מחוץ לתחום, ופריך: 'ש"מ תחומין דאורייתא? אלא גזירה שמא יחתוך זמורה!' - אלמא דרבנן לא מודו כלל בתחומין! ובפ"ק דר"ה [18] פרש"י דאי משום יום טוב - פשיטא [שהרי הוא יום] שיתחייב להתראות פנים בעזרה!

ור' עזריאל מצא בתוספתא דתניא בליל יו"ט האחרון חוזרין לבתיהן, כדכתיב ביום השמיני שלח את העם (מלכים א ח) יכול שאין טעונים לינה ת"ל וביום עשרים ושלשה לחדש שלח את העם הא כיצד נפטרו והשכימו והולכי' למחרת יום שמיני שהוא כ"ג ועוד הביא הר"י ראיה מההיא דלולב וערבה בשמעתין דאמר זמן בשמיני של חג שהבכורים טעונין לינה משמע לינה דומיא דבכורים שהם יום אחד ועוד תני בספרי בפרשת ראה והלכת לאהליך מלמד שטעונין לינת רגלים אין לי אלא אלו מניין לרבות עופות ומנחות יין לבונה ועצים תלמוד לומר ופנית בבוקר כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא מן הבקר ואילך רבי יהודה אומר יכול יהא פסח קטן כו' ומשמע מיהא דלינת רגלים אינו רק דומיא דהני והיינו יום ולילה וכי מקשה פ' לולב וערבה [19] זמן כל ז' ימים מי איכא הוה מצי לאקשויי וליטעמיך לינה דלא מקשי כלל ויש להקשות דאמרינן בזבחים פרק דם החטאת [20] דרבי טרפון אומר אם בשל בה מתחלת הרגל כו' מותר לבשל בה בסוף הרגל מ"ט דכתיב ופנית בבקר הכתוב עשאן בקר אחד אלמא מדלענין נותר מחשב יום אחד משמע שטעון לינה כל ז' ותירץ הר"י דלפי המסקנא משני התם טעמא אחרינא משום שכל יום ויום נעשה גיעול לחברו והר"ר אלחנן תירץ דב' ענייני לינה הם אחת משום יו"ט והשנית משום קרבן שטעון לינה והתם אף בחוש"מ והכי משמע בההיא דבכורים לינה וקרבן משמע שטעונין לינה משום יו"ט וכן מצינו בירושלמי גבי ההיא משנה דבכורים הדא איתמר כשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעונין לינה מחמת הקרבן.

תנן [חגיגה פ"ב מ"ד]: עצרת שחל להיות ערב שבת, בית שמאי אומרים: יום טבוח אחר השבת, ובית הלל אומרים: אין לה יום טבוח – מאי? לאו אין לה יום טבוח כלל [21]?

לא! שאינה צריכה יום טבוח.

ומאי קא משמע לן?

דמקרבינן ביומיה.

הא - איפליגו בה חדא זימנא, דתנן [משנתנו]: בית שמאי אומרים: מביאין שלמים ואין סומכין עליהם, אבל לא עולות, ובית הלל אומרים: מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם!?

צריכא: דאי אשמעינן בהא, בהא קא אמרי בית שמאי משום דאפשר למחר, אבל הכא [22] - אימא מודו להו לבית הלל [23]; ואי אשמעינן בהא - בהא קאמרי בית הלל, משום דלא אפשר למחר, אבל בהא אימא מודו לבית שמאי? – צריכא.

תא שמע: מי שלא חג שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג ויום טוב הראשון של עצרת - שוב אינו חוגג; מאי? לאו יום טוב של עצרת?!

לא, יום טבוח.

אי הכי - ניפשוט מינה דחד יום טבוח!

אימא 'ימי טבוח'.

תא שמע דתני רבה בר שמואל: אמרה תורה: 'מנה ימים [24] וקדש חדש [25], מנה ימים [26] וקדש עצרת [27]: מה חדש למנוייו [28] - אף עצרת למנוייה [29]' מאי, לאו גמר מחדש: מה חדש יום אחד - אף עצרת יום אחד!?

אמר רבא: ותסברא? אטו עצרת יומי מנינן שבועי לא מנינן? והאמר אביי [30] 'מצוה למימני יומי - דכתיב (ויקרא כג טז: עד ממחרת השבת השביעת) תספרו חמשים יום [והקרבתם מנחה חדשה לה’], ומצוה למימני שבועי, דכתיב (דברים טז ט) שבעה שבועות תספר לך [מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות]’, ועוד: 'חג שבועות' (דברים טז ט: ועשית חג שבעות לה' אלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלהיך) כתיב!

דבי רבי אליעזר בן יעקב תנא [31]: אמר קרא (ויקרא כג כא) וקראתם [בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו חקת עולם בכל מושבתיכם לדרתיכם] [32] (ויקרא כג כב) ובקצרכם [את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלהיכם] [33]: איזהו חג שאתה קורא וקוצר בו? הוי אומר זה חג עצרת [34]; אימת?: אילימא ביום טוב - קצירה ביום טוב מי שרי? אלא לאו לתשלומין [35]!

ואף על גב דאיתמר דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא - אצטריך דרבי אליעזר בן יעקב: דאי מדרבי אלעזר אמר רבי אושעיא, הוה אמינא 'מה תשלומין של חג המצות אסור בעשיית מלאכה - אף תשלומי עצרת נמי אסור בעשיית מלאכה' - קמשמע לן דרבי אליעזר בן יעקב; ואי מדרבי אליעזר בן יעקב

הערות[עריכה]

  1. ^ ששוה לגובה הגב של בהמה
  2. ^ והראש שוה בגובה לגב הבהמה
  3. ^ ביום טוב, שהן אכילת הדיוט
  4. ^ כדאמרינן, אלא סומך עליהן מערב יום טוב, ושוחטן ביום טוב, דלא בעינן תכף לסמיכה שחיטה
  5. ^ אבל לא מביאין עולות באותן שיכול להביא לאחר יום טוב, דכתיב הוא לבדו יעשה לכם (שמות יב טז) - לכם ולא לגבוה [מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק טז]
  6. ^ של קרבנות ראייה וחגיגה של יום טוב
  7. ^ שאין קריבין לא ביום טוב ולא בשבת
  8. ^ אינה צריכה יום טבוח, שמותר להקריבן ביום טוב
  9. ^ בכלים נאים בביתו ובשוק; ולאו בשעת עבודה קאמר, ולא בבגדי כהונה קאי, אלא שלא יתנאה באותו היום שיום טבוח של עצרת אחר שבת, שיבינו הכל שאינו היום יום טוב
  10. ^ מפני הצדוקין שהיו אומרים
  11. ^ כדרבינן קראי בפרק קמא (חגיגה ט א) לחג הסוכות, והוא הדין לחג המצות, שהרי אף הוא שבעת ימים
  12. ^ פייס זמן רגל קרבן שיר ברכה: פייס - לענין פָּרֵי החג: כל שבעת ימי החג אין מפייסין עליהן, אלא לפי חשבון המשמרות לפי סידרן מקריבין אותן, כדתנן במסכת סוכה (פ"ה מ"ו, דף נה,ב): מי שהיה מקריב פרים היום לא היה מקריב למחר, ופר של שמיני מפייסין עליו איזהו מן המשמרות יקריבנו; זמן – שהחיינו; רגל - שיש לו שם רגל בפני עצמו, ואינו קרוי 'סוכות'; קרבן - שאין בהמות קרבנותיו כסדר פרי החג: שפרי החג מתמעטין והולכין וכבשיהן ארבעה עשר בכל יום ואילים שנים, ובשמיני - פר אחד איל אחד ושבעה כבשים; שיר - אין שיר קרבנותיו כסדר שיר של ימות החג, ואינו מדבר מענין פרשיות של הומבה"י (סוכה נה א) שהוא סימן לשיר של ימות החג; ברכה - שהיו מברכים את המלך, זכר לשלמה שנאמר בו ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך (מלכים א' ח,טו)
  13. ^ תפשת מרובה לא תפשת - כל מקום שתמצא שני דרכים, אחד תופש מרובה ואחד תופש מועט - טוב לך לתפוש את המועט: שאפילו היה לך לתפוש את המרובה ותתפוש את המועט - תפיסתך תפיסה, שיש בכלל המרובה המועט; אבל אם תתפוש המרובה, והיה לך לתפוש המועט - נמצאת שתפשת שלא כדת
  14. ^ מוצאי יום טוב [שאין לחזור לביתם מוצאי החג אלא למחרת]
  15. ^ בבקר שהוא חול המועד, דאילו ביום טוב תחומין אסור
  16. ^ שבת סט.
  17. ^ דף לו:
  18. ^ ד' ה.
  19. ^ סוכה מז:
  20. ^ דף צז.
  21. ^ אם לא הקריבם ביום טוב, עוד אין להן תשלומין
  22. ^ בעצרת שחל להיות בערב שבת
  23. ^ ויקרבו ביום טוב, דהא מחר שבת היא ולא קרבי; ומתוך שאתה מתייאש מהן - אתה בא לפשוע שלא תקריבם עוד
  24. ^ שלשים יום
  25. ^ למוספין
  26. ^ חמשים יום
  27. ^ בקרבנותיו
  28. ^ קדושתו באחד ממנוייו
  29. ^ קדושתו באחד ממנוייה
  30. ^ במסכת מנחות
  31. ^ מהכא נפקא לן תשלומין לעצרת
  32. ^ ובחג השבועות כתיב, וסמיך ליה
  33. ^ שאתה קורא מקרא קדש וקוצר
  34. ^ דהני קראי - בעצרת כתיבי
  35. ^ לאחר יום טוב קאי, וקורא אותן מקרא קדש לענין תשלומין, ומותרין במלאכה