1. מהפסוק נראה, שירמיהו לא הצליח למצוא בירושלים אפילו צדיק אחד. מצד שני, לא ייתכן שכל אנשי ירושלים היו רשעים, שהרי היו שרים שהקשיבו לירמיהו, היו אנשים שהצילו אותו כשנפל לבור, וכו' (כפי שהקשה ר' יצחק אברבנאל) , ולמרות זאת, ה' לא סלח לירושלים!

כדי להבין מדוע, נקרא שוב את התנאי - "שוטטו בחוצות ירושלים... ובקשו ברחובותיה": אין זה מספיק שיש צדיקים נסתרים, הפועלים בביתם; צדיקים כאלה יכולים להציל, לכל היותר, את עצמם (ראו יחזקאל יד יבוהלאה). כדי לתת סיכוי הצלה לעיר כולה, דרושים צדיקים העושים משפט בחוצות, ומבקשים אמונה ברחובות.

2. גם בסדום, כל עוד לוט היה אזרח בעל השפעה בעיר, היתה תקוה שהעיר תינצל; אך ברגע שאנשי עירו אמרו לו "האחד בא לגור וישפוט שפוט?! עתה נרע לך מהם!" נחתם גזר דינם להשמדה (ע"פ הרב מנשה וינר) .

3. מפסוק אחר ניתן ללמוד, עד כמה חשוב שהאנשים הנכשלים בעבירות, יתביישו במעשיהם ולא יפגינו אותם בגאווה ברחובות,  (ירמיהו ח יב): "הֹבִשׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ, גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבֹשׁוּ וְהִכָּלֵם לֹא יָדָעוּ;לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים, בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יִכָּשְׁלוּ אָמַר ה'"( פירוט ). הפסוק שלנו משלים את הרעיון ומלמד כמה חשוב שהאנשים הטובים יפגינו את דעותיהם ברחובות ולא יתביישו.

4. בפרק ב ישנו פסוק שאפשר לראותו, אולי, כתוכחה לצדיקים על כך שאינם מוכיחים את דורם, (ירמיהו ב כג): "אֵיךְ תֹּאמְרִי 'לֹא נִטְמֵאתִי, אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי'? רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא, דְּעִי מֶה עָשִׂית, בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ"( פירוט ).