לדלג לתוכן

ביאור:ירמיהו ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב       (מהדורות נוספות של ירמיהו ד)


קריאה לישראל ויהודה לחזור בתשובה

א אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל, נְאֻם יְהוָה, אֵלַי אם אלי- תָּשׁוּב, וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד תעבור מאליל אחד לשני. ב וְנִשְׁבַּעְתָּ "חַי יְהוָה" בֶּאֱמֶת, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ אז ה' יברך אותך במידה כזאת שגם הגויים יגידו אחד לשני "אלוהי ישראל יברך אותך" גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ. {ס}
ג כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם: נִירוּ לָכֶם נִיר חירשו את האדמה כדי להכינה לזריעה, כאשר חלק ממטרת החרישה היא להסיר את הקוצים וְאַל תִּזְרְעוּ ובזכות כך בהמשך, כשתזרעו, לא יהיה זה ביחד עם קוצים אֶל קוֹצִים. ד הִמֹּלוּ לַיהֹוָה וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם, אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם, פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי, וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם.

השמיעו אזעקה: להכנס לירושלים המבוצרת מפני האויב הקרב. האסון קרב בגלל חטאיכם

ה הַגִּידוּ בִיהוּדָה, וּבִירוּשָׁלַ͏ִם הַשְׁמִיעוּ, וְאִמְרוּ (ותקעו) "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בָּאָרֶץ", קִרְאוּ מַלְאוּ קראו במלוא קולכם (חזק) וְאִמְרוּ: "הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר. ו שְׂאוּ נֵס דגל צִיּוֹנָה לכיוון ציון, לירושלים, הָעִיזוּ הגנו על עצמכם, לכו למעוז, לירושלים המבוצרת, אַל תַּעֲמֹדוּ". כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל. ז עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ מסבך יערו, וּמַשְׁחִית גּוֹיִם עם שיכה גויים רבים נָסַע, יָצָא מִמְּקֹמוֹ; לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה, עָרַיִךְ תִּצֶּינָה יהיו לציה, שממה מֵאֵין יוֹשֵׁב. ח עַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים, סִפְדוּ וְהֵילִילוּ יללו, כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה מִמֶּנּוּ מאיתנו, מישראל. {פ}

ט וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יְהוָה, יֹאבַד לֵב יפחדו הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים, וְנָשַׁמּוּ ישתוממו הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים יִתְמָהוּ. י וָאֹמַר: "אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה! אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ השלית לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר גרמת להם לחשוב ש-: 'שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם', וְנָגְעָה חֶרֶב אך בסוף הגיעה חרב אויביהם עַד הַנָּפֶשׁ". יא בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם: "רוּחַ צַח שְׁפָיִים רוח צחיחה (חמה) על גבעות בַּמִּדְבָּר, דֶּרֶךְ נושבת לכיוון בַּת עַמִּי. לוֹא לִזְרוֹת רוח שאין בה תועלת לזריה (הפרדת התבן והמוץ מגרעיני התבואה) וְלוֹא לְהָבַר ולא לברירת הזרעים, לנקותם. יב רוּחַ מָלֵא חזק מֵאֵלֶּה יותר מרוחות המתאימות לזריה וברירה יָבוֹא לִי בשליחותי, עַתָּה גַּם אֲנִי אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אוֹתָם אשטח את טעונתי כלפיהם. יג הִנֵּה כַּעֲנָנִים הבאים מהר ברוח חזקה יַעֲלֶה יגיע אליכם האויב, וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו; קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו - אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ! יד כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם, לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי, עַד מָתַי תָּלִין ילינו, ישכנו בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ הרוע (מלשון אָוֶן) . טו כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן, וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן רוע צפוי לירושלים מֵהַר אֶפְרָיִם. טז הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם שילמדו לקח ממה שקורה ליהודה, הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם: נֹצְרִים צרים (אויבים), הבאים לעשות מצור בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק, וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם את קולם (כלומר, הם צועקים כלפי ערי יהודה). יז כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי שדות (המקיפים את השדות שהם שומרים עליהם) הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב. כִּי אֹתִי מָרָתָה המרת את פי ה', לא שמעה בקולו, נְאֻם יְהוָה. יח דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ, זֹאת רָעָתֵךְ, כִּי אכן מָר כִּי אכן נָגַע עַד לִבֵּךְ כמעט בליבך, כמעט הרג אותך. {ס}

מותשת ממלחמה תברחי מהעיר להתחבא ביערות. גם ידידותיך ימאסו בך

יט "מֵעַי, מֵעַי!", (אחולה) אוֹחִילָה אקרא בכאבי. קִירוֹת לִבִּי הומים ו- הֹמֶה רועש מהתרגשות לִּי לִבִּי, לֹא אַחֲרִישׁ; כִּי קוֹל שׁוֹפָר (שמעתי) שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי שמעתי, תְּרוּעַת מִלְחָמָה. כ שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר אסון ועוד אסון נִקְרָא קרה, הוזמן, כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ, פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי, רֶגַע ברגע נתלשו יְרִיעֹתָי. כא עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס את דגל צבא האויב, אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר. {ס}

כב כִּי אֱוִיל עַמִּי, אוֹתִי לֹא יָדָעוּ, בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה. חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ. כג רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְאֶל הַשָּׁמַיִם השמים התבוננתי וְאֵין אוֹרָם. כד רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים רועדים, וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ הפכו לקלות, חלשות ורועדות. כה רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם, וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ. כו רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל שטח מיוער הַמִּדְבָּר הפך למדבר, וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ נותצו, נשברו מִפְּנֵי יְהוָה, מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ. {ס}

כז כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ, וְכָלָה אבל כליון גמור לֹא אֶעֱשֶׂה. כח עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל: עַל כִּי דִבַּרְתִּי הכרזתי על העונש זַמֹּתִי וזממתי (תכנני רעות) וְלֹא נִחַמְתִּי התחרטתי על התיכנון שלי וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה. כט מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה ויורה ב- קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר. בָּאוּ בֶּעָבִים להתחבא ביערות העבים וּבַכֵּפִים מערות קטנות בין סלעים עָלוּ. כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ. ל (ואתי) וְאַתְּ שָׁדוּד יהודה העתידה להיות שדודה, מַה תַּעֲשִׂי? כִּי גם אם- תִלְבְּשִׁי שָׁנִי, כִּי תַעְדִּי תענדי עֲדִי שרשרת זָהָב, כִּי תִקְרְעִי תצבעי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ - לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי, מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים מאהבים, נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ. לא כִּי קוֹל כְּחוֹלָה כמו של מישהי חולה שבוכה מכאב שָׁמַעְתִּי, צָרָה כְּמַבְכִּירָה כואבת כמי שיולדת את בנה הבכור - קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ, תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ: "אוֹי נָא לִי, כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים אני מותשת בגלל ההורגים בי". {פ}


הערות

  • "כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי, צָרָה כְּמַבְכִּירָה" - לפי חלק מהמפרשים (רד"ק, וכן בדעת מקרא) גם במילה "חולה" הכוונה ליולדת, אולי בהשראת "חִיל כַּיּוֹלֵדָה" (תהלים מח ז)