ביאור:ירמיהו לז
קיצור דרך: a1137
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו לז)
א
וַיִּמְלָךְ מֶלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ, תַּחַת כָּנְיָהוּ יהויכין בֶּן יְהוֹיָקִים, אֲשֶׁר הִמְלִיךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּאֶרֶץ יְהוּדָה.
ב
וְלֹא שָׁמַע, הוּא וַעֲבָדָיו, וְעַם הָאָרֶץ, אֶל דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא.
ג
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָה וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: "הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ".
ד
וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא מתהלך בחופשיות בְּתוֹךְ הָעָם, וְלֹא נָתְנוּ אֹתוֹ בֵּית (הכליא) הַכְּלוּא הכלא (כנראה ששוחרר מאז שצדקיהו כלא אותו, בפרק לב) .
ה
וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם, וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלָ͏ִם.
{פ}
ו
וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר:
ז
כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כֹּה תֹאמְרוּ אֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם אֵלַי לְדָרְשֵׁנִי: "הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה - שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם.
ח
וְשָׁבוּ הַכַּשְׂדִּים, וְנִלְחֲמוּ עַל הָעִיר הַזֹּאת, וּלְכָדֻהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ".
{ס}
ט
כֹּה אָמַר יְהוָה: אַל תַּשִּׁאוּ תשלו נַפְשֹׁתֵיכֶם את עצמכם לֵאמֹר "הָלֹךְ יֵלְכוּ מֵעָלֵינוּ הַכַּשְׂדִּים", כִּי לֹא יֵלֵכוּ.
י
כִּי אִם הִכִּיתֶם גם אם תכו כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים אִתְּכֶם וְנִשְׁאֲרוּ בָם אֲנָשִׁים מְדֻקָּרִים פצועים, אִישׁ בְּאָהֳלוֹ יָקוּמוּ כל פצוע השוכב באוהלו יקום, וְשָׂרְפוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ.
יא
וְהָיָה בְּהֵעָלוֹת חֵיל הַכַּשְׂדִּים מֵעַל יְרוּשָׁלָ͏ִם, מִפְּנֵי חֵיל פַּרְעֹה.
{ס}
יב
וַיֵּצֵא בזכות הסרת המצור היו שערי ירושלים פתוחים, וירמיהו התכוון לצאת יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלַ͏ִם לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן צפונה (אולי לביתו שבענתות, בנחלת בינימין), לַחֲלִק להתרחק, להתחמק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם.
יג
וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן ביציאתו דרך אחד משערי ירושלים המכונה "שער בינימין" (כי משם יוצאת דרך צפונה לכיוון בינימין), וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת תפקיד של מפקח, אחראי על שמירת השער וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה. וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: "אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל מסגיר את עצמך (אולי במשמעות של: עורק"!
יד
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: "שֶׁקֶר! אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל הַכַּשְׂדִּים", וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו. וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים.
טו
וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ, וְהִכּוּ אֹתוֹ. וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר, בֵּית שהיה בעבר ביתו של יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר, כִּי אֹתוֹ עָשׂוּ את בית המגורים של יהונתן הסופר הפכו לְבֵית הַכֶּלֶא.
טז
כִּי כאשר בָא יִרְמְיָהוּ אֶל בֵּית הַבּוֹר וְאֶל הַחֲנֻיוֹת תאי הכלא, וַיֵּשֶׁב שָׁם יִרְמְיָהוּ יָמִים רַבִּים.
{פ}
יז
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, וַיִּקָּחֵהוּ, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר, וַיֹּאמֶר: "הֲיֵשׁ דָּבָר מֵאֵת יְהוָה"? וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: "יֵשׁ", וַיֹּאמֶר ירמיהו (לאחר שהיסס לרגע, או לאחר שחיכה לתגובה מצדקיהו אך צדקיהו שתק) "בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן".
{ס}
יח וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ: "מֶה חָטָאתִי לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וְלָעָם הַזֶּה כִּי נְתַתֶּם אוֹתִי אֶל בֵּית הַכֶּלֶא? יט (ואיו) וְאַיֵּה נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם לֵאמֹר: 'לֹא יָבֹא מֶלֶךְ בָּבֶל עֲלֵיכֶם וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת'. כ וְעַתָּה שְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: תִּפָּל נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וְאַל תְּשִׁבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר וְלֹא אָמוּת שָׁם". כא וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, וַיַּפְקִדוּ שמו אותו תחת שמירה אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, וְנָתֹן לוֹ כִכַּר לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ הָאֹפִים מרחוב האופים, שוק המאפיות עַד תֹּם כָּל הַלֶּחֶם מִן הָעִיר, וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
הערות
- "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל ... אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ" (פסוק ג) - בדומה למה שעשה אבי סבו, חזקיה, ששלח שליחים אל ישעיהו: "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ ... וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים ... אֶל יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא ... אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי רַבשָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר" (מלכים ב יט) - בזמנו , 130 שנה קודם לכן, אכן אירע נס (אשור פיזרו את המצור כאשר שמעו שמלך כוש יצא להלחם בהם - מלכים ב יט) ואשור נסוגו לפתע. כעת, 112 שנים מאוחר יותר, מבקש צדקיהו לשחזר את אותו נס גדול.
- "וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם, וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלָ͏ִם" (פסוק ה) - בוודאי שמחו יושבי ירושלים שנבואות הזעם של ירמיהו לא מתקיימות. הם זכרו את שאירע בימי חזקיה, והיו בטוחים שההיסטוריה חוזרת (בימי חזקיה אשור אמנם חזרו, אך מתו במגפה). תקוותם של אנשי ירושלים כעת היתה שסוף דומה יהיה לבבלים.
כידוע, לא כך היה. הבבלים חזרו, המצור המחודש גרם לרעב ("עַד תֹּם כָּל הַלֶּחֶם מִן הָעִיר" - פסוק כא), והעיר נפלה.
- במתחם מבנה האבן הגדול בעיר דוד מצאה משלחת ארכאולוגית, בראשותה של אילת מזר, בולה עם שמו של יהוכל:
- ליהוכל.ב
- נ. שלמיהו
- בנ. שבי
להרחבה ר' בסרטון בו הארכיאולוג ד"ר יואב פרחי מתאר את הרגע בו מצא את הבולה