ביאור:ירמיהו ז
קיצור דרך: a1107
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו ז)
א
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר:
ב
עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית יְהוָה וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְאָמַרְתָּ, שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה כָּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיהוָה.
{ס}
ג
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם, וַאֲשַׁכְּנָה ואז אתן לכם לשכון לבטח אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
ד
אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר דברי נביאי השקר הסומכים על בית המקדש להציל אותם (למרות חטאי העם) לֵאמֹר: "הֵיכַל יְהוָה, הֵיכַל יְהוָה, הֵיכַל יְהוָה הֵמָּה המבנים האלו, בית המקדש והבתים סביבו".
ה
כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם, אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ,
ו
גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם וכך תגרמו רעה לעצמכם;
ז
וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם, לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם.
ח
הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר שהוזכרו בפסוק ד, לְבִלְתִּי הוֹעִיל.
ט
הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל, וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם;
י
וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְתֶּם "נִצַּלְנוּ", לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה?!
יא
הַמְעָרַת פָּרִצִים האם כמו מערה בה מתחבאים פושעים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם?! גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי שכך נתפס המקדש בעיניכם - נְאֻם יְהוָה.
{ס}
יב
כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ, אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה, וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ כנראה לאחר לקיחת ארון הברית בידי פלשתים (שמואל א ד) נחרב המשכן מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל.
יג
וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה - נְאֻם יְהוָה - וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם.
יד
וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו - אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ, וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ.
טו
וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי, כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם, אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם גלות עשרת השבטים על ידי מלכי אשור.
{ס}
טז
וְאַתָּה ה' פונה לירמיהו, אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה, וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה, וְאַל תִּפְגַּע תפציר בִּי, כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ.
יז
הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה, וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם?
יח
הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ, וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים מנחות, או: עוגות בצורת כוכב מסויים להוריד עליהם השפע- סוגי עבודה זרה לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם כינוי לאלילה אשתר, שכביכול היא מלכת השמיים (הניקוד בכוונה שונה כדי שלא יכתב שהיא באמת מלכה), וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, לְמַעַן הַכְעִסֵנִי.
יט
הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים? - נְאֻם יְהוָה - הֲלוֹא אֹתָם! לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם.
{ס}
כ
לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה: הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל פְּרִי הָאֲדָמָה, וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה.
{ס}
כא
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל הוסיפו על, לעשותן כמו זִבְחֵיכֶם זבחים, שבהם מביא הקורבן מקבל את רוב הבשר (בניגוד לעולה המוקרבת כולה) וְאִכְלוּ בָשָׂר וכך תהנו מהבשר במקום "לבזבז" אותו על קורבן עולה.
כב
כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם (הוציא) הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח קורבנות תמיד (אמנם אחר כך, במדבר סיני, הצטוו ישראל על עולת תמיד, עולת ראיה ושלמי חגיגה ברגלים, אבל אינכם כעת ברמה דתית מתאימה לכך).
כג
כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם.
כד
וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת על פי עצותם הרעות, בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע, וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר פנו לכיוון ההפוך וְלֹא לְפָנִים.
כה
לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, יוֹם מדי יום ביומו, הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ.
כו
וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם, וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם, הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם.
כז
וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ, וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה.
כח
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָיו וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר. אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם והם אינם מדברים על אמונה בה'.
{ס}
| קברים עתיקים בגיא בן הינום |
כט
גָּזִּי נִזְרֵךְ גזזי את שערך וְהַשְׁלִיכִי השליכי את השיער הגזור - ביטוי של אבל, וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם גבעות קִינָה, כִּי מָאַס יְהוָה וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר עֶבְרָתוֹ כעסו.
ל
כִּי עָשׂוּ בְנֵי יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי - נְאֻום יְהוָה. שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו, לְטַמְּאוֹ.
לא
וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת להקריב לבעל - ראה להלן יט, ה אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי.
{ס}
לב
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד 'הַתֹּפֶת' וְ'גֵיא בֶן הִנֹּם' כִּי אִם 'גֵּיא הַהֲרֵגָה העמק יכונה "גיא ההריגה" כי יקברו בו המתים הרבים', וְקָבְרוּ בְתֹפֶת מֵאֵין מָקוֹם כי לא יהיה מקום לקבור כל כך הרבה מתים (וזאת למרות שהמקום קדוש בעיניהם לע"ז).
לג
וְהָיְתָה נִבְלַת הָעָם הַזֶּה לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ, וְאֵין מַחֲרִיד לא ישאר אדם חי כדי להבריח את החיות.
לד
וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה; כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- ""כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ" - ירמיהו מביא תקדים לכך שבית ה' יכול להיחרב. מה יענה העם לטענה זו? עיון באחד מפרקי תהילים יכול להעלות תשובה אפשרית של העם: "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ, אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם... וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר. וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה, אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב" (תהילים עח, ס-סח) – אולי העם טוען: אכן משכן שילה נחרב, אבל בעקבות העובדה שה' מאס בשבט אפרים. מאז, ה' בחר בשבט יהודה ובבית דוד – בחירה נצחית, כמקום השכנת השכינה לעולם – ולכן אף ששילה נחרבה, ירושלים לא תחרב. אפשר להוסיף לכך שבעת נבואות ירמיהו, ממלכת ישראל כבר גלתה וזה יכול לחזק את תפיסת העם: ה' מאס באפרים ובחר ביהודה. כדי להוציא מכל אפשרות לחשוב כך, מדגיש ירמיהו שגזירת הגלות מרחפת על יהודה, בדיוק כשם שנעשה לאפרים: "וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי, כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם, אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם" (פסוק טו). (ע"פ יאיר רהט, אתר תורת הר עציון)
- היפוכו של הפסוק האחרון מופיע בפרק לג: "כֹּה אָמַר ה': עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא ... בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם הַנְשַׁמּוֹת ... קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה"