ביאור:ירמיהו נב
קיצור דרך: a1152
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו נב)
|
פרק זה, כמעט כולו, מקביל למלכים ב כד, פסוק יח ואילך וכן כל פרק כה. מומלץ לעיין שם לגבי מילים שלא פורשו כאן. כמו כן, חלק מהדברים כאן הוזכרו לעיל, פרק לט |
א בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם, וְשֵׁם אִמּוֹ (חמיטל) חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה. ב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים. ג כִּי עַל אַף כדי להכעיס את יְהוָה הָיְתָה היתה הרעה בִּירוּשָׁלַ͏ִם וִיהוּדָה, עַד הִשְׁלִיכוֹ אוֹתָם מֵעַל פָּנָיו, וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל.
ד וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ י בטבת, בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם ,וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ, וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק מגדלים או סוללות שנהגו לבנות סביב חומות עיר בעת מצור עליה, כדי לירות מהם על מגיניה סָבִיב. ה וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה 11 שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. ו בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר, וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ. ז וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ, וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב, וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. ח וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂיגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבֹת יְרֵחוֹ, וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו. ט וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל, רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים. י וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ לְעֵינָיו, וְגַם אֶת כָּל שָׂרֵי יְהוּדָה שָׁחַט בְּרִבְלָתָה. יא וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם, וַיְבִאֵהוּ מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה, וַיִּתְּנֵהוּ (בבית) בֵית הַפְּקֻדֹּת בית כלא, מקום בו מפקידים אנשים תחת שמירה עַד יוֹם מוֹתוֹ.
| ציור מהמאה ה-14, המתאר את המצור |
יב וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בספר מלכים כתוב "בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ", והסבירו חז"ל (תענית כט.): "בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור(ולכן נקבע תשעה באב לתאריך זה), והיה דולק והולך כל היום כולו" - הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים, עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלָ͏ִם. יג וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלַ͏ִם, וְאֶת כָּל בֵּית הַגָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ. יד וְאֶת כָּל חֹמוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם סָבִיב, נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר אֶת עם רַב טַבָּחִים.
טו וּמִדַּלּוֹת הָעָם, וְאֶת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר, וְאֶת הַנֹּפְלִים הנכנעים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל, וְאֵת יֶתֶר הָאָמוֹן המון האנשים מחוץ לירושלים, הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים. טז וּמִדַּלּוֹת הָאָרֶץ מדלת העם, העניים הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים, לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים.
יז וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לְבֵית יְהוָה וְאֶת הַמְּכֹנוֹת וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים, וַיִּשְׂאוּ אֶת כָּל נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה. יח וְאֶת הַסִּרוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקֹת וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֵת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶם לָקָחוּ. יט וְאֶת הַסִּפִּים וְאֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֶת הַמְּנַקִיוֹת - אֲשֶׁר זָהָב זָהָב, וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף - לָקַח רַב טַבָּחִים. כ הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם, הַיָּם אֶחָד, וְהַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר נְחֹשֶׁת, אֲשֶׁר תַּחַת הַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה. לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֻשְׁתָּם כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. כא וְהָעַמּוּדִים שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה (קומה) קוֹמַת הָעַמֻּד הָאֶחָד, וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יְסֻבֶּנּוּ היקף כל עמוד היה 12 אמה, וְעָבְיוֹ אַרְבַּע אַצְבָּעוֹת נָבוּב חלול (עובי דפנות הגליל היה 4 אצבעות, כלומר, 92 מילימטר). כב וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת, וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאַחַת חָמֵשׁ אַמּוֹת, וּשְׂבָכָה וְרִמּוֹנִים עַל הַכּוֹתֶרֶת סָבִיב - הַכֹּל נְחֹשֶׁת. וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי וְרִמּוֹנִים. כג וַיִּהְיוּ הָרִמֹּנִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה בכל רוח, בכל צד (והכוונה היא שהיו 24 רימונים בכל צד), כָּל הָרִמּוֹנִים מֵאָה עַל הַשְּׂבָכָה סָבִיב.
כד וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ, וְאֶת צְפַנְיָה כֹּהֵן הַמִּשְׁנֶה, וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף. כה וּמִן הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר הָיָה פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר, וְאֵת סֹפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ, וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בְּתוֹךְ הָעִיר. כו וַיִּקַּח אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים, וַיֹּלֶךְ אוֹתָם אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה. כז וַיַּכֶּה אוֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת, וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ.
כח
זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר, בִּשְׁנַת שֶׁבַע למלכות נבוכדנצר, בגלות יהויכין, יְהוּדִים, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
כט
בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר, מִירוּשָׁלַ͏ִם, נֶפֶשׁ, שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וּשְׁנָיִם.
ל
בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים לִנְבוּכַדְרֶאצַּר הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים יְהוּדִים נֶפֶשׁ שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. כָּל נֶפֶשׁ: אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת 3023+832+745 יוצא 4600.
{פ}
לא וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בחודש השנים-עשר, אדר, בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה במלכים כתוב שהיה זה ב-27 ואולי ב-25 החליט, וב-27 שיחרר בפועל לַחֹדֶשׁ, נָשָׂא הרים את ראשו, רומם, חנן אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ בשנה בו הומלך אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיֹּצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית (הכליא) הַכְּלוּא. לב וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת, וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מִמַּעַל לְכִסֵּא (מלכים) הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל. לג וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ, וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּו. לד וַאֲרֻחָתוֹ, אֲרֻחַת תָּמִיד, נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, עַד יוֹם מוֹתוֹ, כֹּל יְמֵי חַיָּיו.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ" (פסוק ז) - יש ששיערו (י. מדן, "גן המלך בשער בין החמתים", על אתר ג, עמ' 79-85) שהם ברחו דרך נקבת השילוח, מהבריכה למעיין הגיחון, בכיוון הפוך לכיוון זרימת המים. ר' גם הערה על ישעיהו כב
- "בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר, מִירוּשָׁלַ͏ִם נֶפֶשׁ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וּשְׁנָיִם" (פסוק כט) - לפי דעת מקרא מדובר בגולים שהוגלו מיד לאחר הכיבוש בתמוז של שנת החורבן. לפי הרב בני לאו (עמ' 202-203) מדובר על שנת 587 לפנה"ס, כלומר: לפני החורבן, ומדובר בעריקים שהתנגדו למדיניות הלוחמנית של צדקיהו ו"נפלו" לידי הבבלים משיקולים אידיאולוגיים. חיזוק לכך ניתן למצוא בירמיהו לח יט.
אחרית חייו של ירמיהו
מבחינה כרונולוגית הספר מסתיים בפרק מד, ולפיו נראה שירמיהו סיים את חייו במצרים. מאידך, ניתן למצוא בחז"ל מקורות לכך שירמיהו גלה לבבל, למשל בסדר עולם רבא פרק כו: "בשנת עשרים ושבע לנבוכדנצר נתנה מצרים בידו, ...והגלה ירמיהו וברוך לבבל", וכן ברש"י על קהלת יב ו: "'ותשבר כד על המבוע' - כדו של ברוך בן נריה על מבועו של ירמיהו, ששניהם גלו לבבל ופסקו מלימודם בעוני הדרך. תחלה גלו למצרים, שהגלם יוחנן בן קרח, וכשהחריב נבוכדנצר את מצרים הגלם לבבל".
לגבי ברוך בן נריה מוזכר בתלמוד בבלי (מגילה טז ב) שהיה מורו של עזרא בבבל: "גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה".