ביאור:ירמיהו לב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב
| חצר המטרה (קבר ירמיהו הנביא) ליד שער שכם, 1880 |
א
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה (בשנת) בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה - הִיא הַשָּׁנָה שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר.
ב
וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָרִים עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם, וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה {{{2}}} אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה.
ג
אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: "מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ.
ד
וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד הַכַּשְׂדִּים, כִּי הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל, וְדִבֶּר פִּיו עִם פִּיו וְעֵינָיו אֶת (עינו) עֵינָיו תִּרְאֶינָה.
ה
וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ, וְשָׁם יִהְיֶה עַד פָּקְדִי אֹתוֹ, נְאֻם יְהוָה. כִּי תִלָּחֲמוּ אֶת הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ".
{פ}
ו
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, הָיָה דְּבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ז
"הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר: קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת".
ח
וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי, כִּדְבַר יְהוָה, אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי: "קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה, וּלְךָ הַגְּאֻלָּה עדיפות להיות הקונה, בהתאם לחוקי גאולת קרקע . קְנֵה לָךְ". וָאֵדַע כִּי דְבַר יְהוָה הוּא.
ט
וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, וָאֶשְׁקֲלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף, שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה ועשרה חלקים של שקל הַכָּסֶף.
י
וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר את חוזה המכירה וָאֶחְתֹּם, וָאָעֵד עֵדִים, וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם.
יא
וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה: אֶת הֶחָתוּם עותק של חוזה המכירה, מקופל וחתום (במקרה של חשד לזיוף של החלק הגלוי, ניתן לפתוח את החתום) הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים שבו מפורטים מצוות הגאולה, חוקי המצווה, וההשלכות למכר הנדון, וְאֶת הַגָּלוּי חלק בחוזה שפתוח לכל.
יב
וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה, לְעֵינֵי כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.
יג
וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר:
יד
"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה, אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה, וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ, לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים.
{ס}
טו
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת".
{פ}
| "וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה" (פסוק יב) - בולה עם הכיתוב "לברכיהו בן נריהו הס(ו)פר", אם כי יש החושדים שהיא מזוייפת. ע"ע ברוך בן נריה |
טז וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה, אַחֲרֵי תִתִּי אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לֵאמֹר: יז אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה! הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה - לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר. יח עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֺן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר - יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. יט גְּדֹל הָעֵצָה המחשבות וְרַב הָעֲלִילִיָּה המעשים, אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. כ אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם ובכל בני האדם. וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה כפי שידוע כעת. כא וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ, אֶת יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל. כב וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כג וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ (ובתרותך) וּבְתוֹרָתְךָ לֹא הָלָכוּ. אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת - לֹא עָשׂוּ. וַתַּקְרֵא תזמן אֹתָם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת. כד הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ ערמות העפר נבנו על ידי האויב בצמוד לחומות הָעִיר לְלָכְדָהּ, וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ, מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר. וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה, וְהִנְּךָ רֹאֶה כפי שגלוי לפניך. כה וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי, אֲדֹנָי יְהוִה: "קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף, וְהָעֵד עֵדִים", וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים?!
כו
וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
כז
הִנֵּה אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר - הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר.
כח
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וּלְכָדָהּ.
כט
וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל הָעִיר הַזֹּאת, וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ, וְאֵת ובכך ישרפו את הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, לְמַעַן הַכְעִסֵנִי.
ל
כִּי הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ רק עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם מימיו הראשונים של העם, כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, נְאֻם יְהוָה.
לא
כִּי עַל אַפִּי להרבות את כעסי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, לַהֲסִירָהּ עד כדי שאני מבקש להסירה מֵעַל פָּנָי.
לב
עַל כָּל רָעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי - הֵמָּה, מַלְכֵיהֶם, שָׂרֵיהֶם, כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם, וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם.
לג
וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים, וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד, וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר.
לד
וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו, לְטַמְּאוֹ.
לה
וַיִּבְנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לְהַעֲבִיר אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת, לְמַעַן (החטי) הַחֲטִיא אֶת יְהוּדָה.
{ס}
לו
וְעַתָּה, לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל על הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה שהיא ניתנה בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר:
לז
הִנְנִי אמנם העיר תכבש, אך כעבור שנים... מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל, וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח.
לח
וְהָיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים.
לט
וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אופן התנהגות אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים, לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם.
מ
וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם, וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי.
מא
וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם, וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת, בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי.
{ס}
מב
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם.
מג
וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים "שְׁמָמָה הִיא, מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה, נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים".
מד
שָׂדוֹת עוד שדות בַּכֶּסֶף יִקְנוּ, וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב, כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם, נְאֻם יְהוָה.
{פ}
<< · ביאור:ירמיהו · לב · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת" (פסוק טו) - אם ירמיהו יודע שישראל יחזרו בעתיד מהגלות, מדוע בהמשך הפרק הוא מתפלל לה' ותוהה: "וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי... קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף... וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים?!" - המפרשים הסבירו זאת בדרכים שונות:
- ירמיה ידע והאמין, אך ביקש להבין בדיוק כיצד זה יקרה (ע"פ ר' יוסף קרא)
- רד"ק: "וחשב ירמיהו כי אולי שב אפו מהם מרוב חסדיו, וזכר להם חסדי אבות הראשונים. לפיכך אמר 'עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים' (פסוק יח). שאם לא כן, למה אמר שיקנה השדה והעיר קרובה להכבש. וזהו ענין תפלתו"
- "עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים" נאמר לאחר שקיבל ירמיהו את התשובה מה', והפסוק שובץ מוקדם יותר (כעין "אין מוקדם ומאוחר בתורה"). ולראיה, שפסוק טו הוא פרשייה בפני עצמו (מוקף בסימני פרשה סגורה ופרשה פתוחה). (בעל העקדה)
- "וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח" (פסוק לז) - לשון נופל על לשון
