ביאור:תהלים עח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קיצור דרך: a2678

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י תהלים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ       (מהדורות נוספות של תהלים עח)
ר' הביאור במהדורה המעומדת


א מַשְׂכִּיל לְאָסָף:

הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי, הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי.
ב אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי, אַבִּיעָה חִידוֹת דברי שירה ומליצה מִנִּי קֶדֶם על דברים שקרו בעבר.
ג אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם ואנו יודעים שאכן ארעו כי הועברו אלינו מאבותינו, וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ.
ד לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם נשמיט דבר מלהעביר הלאה לבניהם של אבותינו, לדורות הבאים, לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים נמשיך ונהיה מספרים את תְּהִלּוֹת יְהוָה, וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה.
ה וַיָּקֶם עֵדוּת על נפלאותיו של ה' הוא קבע את מצוות התורה לזכרון בְּיַעֲקֹב, וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם.
ו לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ, יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם.
ז וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם מבטחם, וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל, וּמִצְו‍ֹתָיו יִנְצֹרוּ.
ח וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם, דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה, דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ כיוון את ליבו לדרך הישרה, וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת עִם אֵל רוּחוֹ.
ט בְּנֵי אֶפְרַיִם ולא יהיו כבני אפריים (כינוי לכל ישראל, כי אפריים היה שבט גדול וחשוב) נוֹשְׁקֵי בעלי כלי נשק רוֹמֵי ויורים ב- קָשֶׁת, הָפְכוּ הפכו עורף, נסו מפני אויביהם בְּיוֹם קְרָב.
י לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים, וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.
יא וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו, וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הֶרְאָם.
יב נֶגֶד מול פני אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן כינוי למצריים (צוען היא עיר חשובה במצריים).
יג בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם, וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד.
יד וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם, וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ.
טו יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר, וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה כאילו היו שם מי תהום רבים.
טז וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע, וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם.
יז וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ, לַמְרוֹת עֶלְיוֹן להמרות את פי ה' בַּצִּיָּה במדבר.
יח וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם, לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם.
יט וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים, אָמְרוּ: "הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר?.
כ הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ - הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת? אִם יָכִין שְׁאֵר בשר לְעַמּוֹ?".
כא לָכֵן שָׁמַע יְהוָה וַיִּתְעַבָּר התמלא עברה, כעס, וְאֵשׁ נִשְּׂקָה בערה בְיַעֲקֹב, וְגַם אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל.
כב כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים, וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ.
כג וַיְצַו ולמרות כעסו ציווה ה' על ה- שְׁחָקִים מִמָּעַל, וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח.
כד וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל, וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ.
כה לֶחֶם אַבִּירִים של מלאכים אָכַל אִישׁ, צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע.
כו יַסַּע קָדִים ה' הסיע רוח קדים בַּשָּׁמָיִם, וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן רוח מכיוון תימן.
כז וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר בשר (את השלו), וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף.
כח וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ, סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו.
כט וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד, וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם.
ל לֹא זָרוּ נעשו זרים מִתַּאֲוָתָם, עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם.
לא וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם את אוכלי השלו שהשמינו מרוב אכילה, וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ.
לב בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד, וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו.
לג וַיְכַל בַּהֶבֶל מבלי שהגשימו את יעודם, מבלי שהגיעו לארץ יְמֵיהֶם, וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה במיתה מהירה.
לד אִם הֲרָגָם בכל פעם שה' הרג במדבר את החוטאים, יתר העם... וּדְרָשׁוּהוּ, וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ אֵל.
לה וַיִּזְכְּרוּ כִּי אֱלֹהִים צוּרָם, וְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם.
לו וַיְפַתּוּהוּ דיברו לה' דברי חנופה בְּפִיהֶם, וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ.
לז וְלִבָּם אבל ליבם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ, וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ.
לח וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן כיפר על עוונם וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ.
לט וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה, רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב.
מ כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר! יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן!
מא וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל, וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ ציערו.
מב לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ ידו החזקה שהצילה אותם, יוֹם אֲ‍שֶׁר פָּדָם מִנִּי צָר.
מג אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו, וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן.
מד וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם, וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן.
מה יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם, וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם.
מו וַיִּתֵּן לֶחָסִיל לארבה יְבוּלָם, וִיגִיעָם גידוליהם לָאַרְבֶּה.
מז יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם, וְשִׁקְמוֹתָם ואת עצי השקמה בַּחֲנָמַל בכפור.
מח וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם את בהמותיהם, וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים לברקים ("וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד" - שמות ט כד).
מט יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.
נ יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ הכין דרך נוחה ל"כעסו" שיצא להכות את בכורי מצרים, לֹא חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם, וְחַיָּתָם ואת בהמתם (ויש מפרשים: נפשם, כתגבולת ל'נַפְשָׁם' - ואז מכת דבר לא שייכת כי היא הייתה רק בבהמות, אלא יש לפרש 'דבר' כשם כללי למכה ומדובר כאן במכת בכורות) לַדֶּבֶר הִסְגִּיר.
נא וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם, רֵאשִׁית אוֹנִים היכה את ראשית כוחו של אב המשפחה, כלומר את בנו הבכור בְּאָהֳלֵי חָם בבתי המצרים (חם היה אביו של מצרים - בראשית י ו).
נב וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ, וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר.
נג וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ, וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם.
נד וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ, הַר זֶה את ארץ ישראל קָנְתָה יְמִינוֹ.
נה וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם, וַיַּפִּילֵם חילק להם בְּחֶבֶל נַחֲלָה באיזורי הארץ השונים נחלה לכל שבט, וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
נו וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן, וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ.
נז וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם דור השופטים בגדו בה' כפי שעשה דור המדבר, נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה כמו קשת שיורה את החצים לכיוון הפוך מהכיוון שאליו התכוון המשתמש בה.
נח וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם, וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ.
נט שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר, וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל.
ס וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ, אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם נטש את האוהל שבו שיכן את שמו, בין בני האדם.
סא וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ את ארון הברית (שמואל א ד יא), וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר.
סב וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ, וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר.
סג בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ, וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ לא יללו על מותן, כי לא נשארו להן קרובי משפחה שיתאבלו עליהן.
סד כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ, וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה לא בכו עליהם, כי באו עליהן עוד צרות שמנעו מהן להתאבל.
סה וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן כגיבור שישן ואז התעורר משנתו אֲדֹנָי, כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן השר בשמחה לאחר ששתה מִיָּיִן.
סו וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר, חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ להם, לאויביו.
סז וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף אך במקביל המשיך להמנע מלהשכין את שכינתו במשכן שהיה בנחלת יוסף, וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר.
סח וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה, אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב.
סט וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים השמיים מִקְדָּשׁוֹ, כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ כמו הארץ שהיא יציבה כך ייסד את בית המקדש לְעוֹלָם.
ע וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ, וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת מעבודתו בדיר ה- צֹאן.
עא מֵאַחַר עָלוֹת הצאן המיניקות הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ, וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ.
עב וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ כפי מידת שלמות לבבו, וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות