קטגוריה:ירמיהו ז כב

<< | ספר ירמיהו • פרק ז' • פסוק כ"ב | >>

כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציא הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח.

כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח.

המהדורה המוטעמת:

כִּ֠י לֹֽא־דִבַּ֤רְתִּי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים בְּי֛וֹם הוציא הוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־דִּבְרֵ֥י עוֹלָ֖ה וָזָֽבַח׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

כִּ֠י כִּ֠י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC לֹֽא לֹֽא - מילית, שלילה

צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn־דִבַּ֤רְתִּי דִבַּ֤רְתִּי - פועל, פיעל, עבר, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 1696
מורפ': HVpp1cs אֶת אֶת - מילת יחס

צורת יסוד: 854
מורפ': HR־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֲבֽוֹתֵי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
כֶם֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 1
מורפ': HNcmpc/Sp2mp וְלֹ֣א וְ - ו' החיבור
לֹ֣א - מילית, שלילה

צורת יסוד: c/3808
מורפ': HC/Tn צִוִּיתִ֔ים צִוִּיתִ֔י - פועל, פיעל, עבר, גוף ראשון, משותף, יחיד
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 6680
מורפ': HVpp1cs/Sp3mp בְּי֛וֹם בְּ - מילת יחס
י֛וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: b/3117
מורפ': HR/Ncmsc הוציא הוציא - פועל, הפעיל, מקור נסמך

צורת יסוד: 3318
מורפ': HVhc הוֹצִיאִ֥י הוֹצִיאִ֥ - פועל, הפעיל, מקור נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 3318
מורפ': HVhc/Sp1cs אוֹתָ֖ם אוֹתָ֖ - מילית, מושא ישיר (את)
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3mp מֵאֶ֣רֶץ מֵ - מילת יחס
אֶ֣רֶץ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: m/776
מורפ': HR/Ncbsc מִצְרָ֑יִם מִצְרָ֑יִם - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 4714
מורפ': HNp עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־דִּבְרֵ֥י דִּבְרֵ֥י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 1697
מורפ': HNcmpc עוֹלָ֖ה עוֹלָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 5930 a
מורפ': HNcfsa וָזָֽבַח וָ - ו' החיבור
זָֽבַח - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/2077
מורפ': HC/Ncmsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

כִּ֠י תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)

לֹֽא־דִבַּ֤רְתִּי מהפך (משרת, דרגא 5) אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

וְלֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) צִוִּיתִ֔ים זקף קטן (מלך, דרגא 2)

בְּי֛וֹם תביר (משנה, דרגא 3)

(הוציא) הוֹצִיאִ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) אוֹתָ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)

מֵאֶ֣רֶץ מונח (משרת, דרגא 5) מִצְרָ֑יִם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

עַל־דִּבְרֵ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) עוֹלָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

וָזָֽבַח סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם (הוציא) הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח קורבנות תמיד (אמנם אחר כך, במדבר סיני, הצטוו ישראל על עולת תמיד, עולת ראיה ושלמי חגיגה ברגלים, אבל אינכם כעת ברמה דתית מתאימה לכך).

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

אֲרֵי לָא מַלְלִית עִם אֲבָהַתְכוֹן וְלָא פַּקֵדְתִּינוּן בְּיוֹמָא דְאַפְקֵית יַתְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַל עִסְקֵי עַלְוָן וְנִכְסַת קוּדְשִׁין:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ביום הוציאי אותם" - תחלת תנאי לא היתה אלא אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (שם יט)

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"על דברי" - על ענין וכן על דבר כזבי (במדבר כה)

מצודת דוד

"כי לא דברתי וגו'" - ביום שהוצאתים ממצרים לא דברתי עמהם אז על דבר עולה וזבח ואם היה עיקר ההוצאה בעבור הבאת הקרבנות כי בזה הכל תלוי אף בזולת שמוע בקול ה' היה אם כן מהראוי להצטוות עליה ביום שהוצאתים ממצרים

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(כב-כג) "כי לא דברתי ולא צויתי את אבותיכם" וכו' "כי אם את הדבר הזה", ר"ל בעת "שדברתי וצויתי את אבותיכם בעת שהוצאתי אותם מארץ מצרים שיביאו עולה וזבח" כי כל ספר תו"כ מלא הלכות מהבאת הקרבנות, לא היה כוונתי על הקרבנות עצמם שיהיו תכליות לעצמם, רק בציוי של הקרבנות "רק את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי", שעקר ציוי הקרבנות היה שישמעו בקולי שזה עקר המבוקש של הקרבן, "שמעו בקולי", ר"ל בתכליות של הקרבנות כונתי ג' דברים,

א) "שישמעו בקולי" כמ"ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני,
ב) "והייתי לכם לאלהים" שהקרבנות הם כעין אות ביני וביניכם שאתם עמי ואנכי אלהיכם, כאילו אקבל מכם עבודה ומנחה כאשר יקבל המלך מן עמו,
ג) "והלכתם בכל הדרך" שהיה ענינם להזכיר אתכם ללכת בדרכי ה', כמו קרבנות נדבה ועליה לרגל למען תלמד ליראה את ה', ובקרבנות חובה חטאות ואשמות שיזכור החוטא את חטאו ולא ישוב עוד לכסלה, ובכ"ז לא צויתי עניני הקרבנות לתועלתי רק לתועלתכם "למען ייטב לכם":

ביאור המילות

"כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים כי אם את הדבר הזה צויתי אותם". לפירוש המפ' יקשה מאד איך אמר שלא דבר ולא צוה על דברי עולה, והלא כל ספר ויקרא מלא מהלכות הקרבנות ומדיניהם, וע"כ מוכרח לפרש כמש"פ שר"ל לא דברתי כי אם את הדבר הזה, רק דבר זה היה עקר הדבור שישמעו בקולי. אולם מלת צויתי אותם נראה כמיותר לפ"ז, כי כבר כללתי באילת השחר (כלל רכ"ט) שכ"מ שבא להטיל תנאי בשלילה הקודמת (שיציינו במלת כי אם) אין דרך להזכיר את הפעל שנית, אם לא לצורך דרוש. אולם הדבר נכון מאד, בשתדע ההבדל בין דבור ובין ציוי, שהדבור יבא גם על דבר הרשות, והציוי בא על דבר חובה, שהמצוה מכריח לעשות פקודתו, ובקרבנות יש דבורים וציויים, כי קרבנות נדבה דבר ולא צוה כמ"ש אדם כי יקריב כשרוצה להקריב, וקרבנות חובה צוה, כמ"ש צו את ב"י זאת תורת העולה, צו וכו' את קרבני לחמי. אמנם הגם שבדבור הבאת הקרבנות יש דבור וציוי בתכליות של הקרבנות שהוא שישמעו בקול ה' לא יצדק דבור של רשות רק ציוי של חובה וז"ש הגם שדברתי וגם צויתי על דברי עולה וזבח, דברתי על קרבנות נדבה, וצויתי על קרבנות חובה, בכ"ז בשתיהם היה רק ציוי שישמעו בקולי ועז"א צויתי אותם כי השמיעה בקול ה' הוא ציוי וחובה: