קטגוריה:שמות ל לד
ויאמר יהוה אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֙לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּאמֶר֩ יְהוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְ/ךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף׀ וּ/שְׁחֵ֙לֶת֙ וְ/חֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּ/לְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּ/בַ֖ד יִהְיֶֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה סַב לָךְ בּוּסְמִין נָטוֹפָא וְטוּפְרָא וְחֶלְבּוֹנְתָא בּוּסְמִין וּלְבוֹנְתָא דָּכִיתָא מַתְקַל בְּמַתְקַל יְהֵי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה סַב לָךְ בּוּסְמֵי קְטַף וּבְשַׁת וְחֶלְבָּנַיָא בּוּסְמִין בְּחִירִין דַּכְיָיתָא מַתְקַל בְּמַתְקַל יְהֵי: |
| ירושלמי (קטעים): | קְטַף וְשׁוּבְלָא מוֹרַיָיא וְחֶלְבָּנַיָיא: |
רש"י (כל הפרק)
"נטף" - הוא צרי ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ובלע"ז גומ"א (גוממיא) והצרי קורין לו טריאק"ה (טהעריאק):
"ושחלת" - שורש בשם חלק ומצהיר כצפורן ובלשון המשנה קרוי צפורן וזהו שתרגם אונקלוס וטופרא:
"וחלבנה" - בשם שריחו רע וקורין לו גלבנ"א (גאלבאן) ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו:
"סמים" - אחרים:
"ולבנה זכה" - מכאן למדו רבותינו (כריתות ו, ב) י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני מיעוט סמים שנים נטף ושחלת וחלבנה ג' הרי ה' סמים לרבות עוד כמו אלו הרי עשר ולבונה הרי י"א ואלו הן הצרי והצפורן החלבנה והלבונה מור וקציעה שבולת נרד וכרכם הרי ח' שהשבולת ונרד אחד שהנרד דומה לשבולת הקושט והקילופה והקנמון הרי י"א בורית כרשינה אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה:
"בד בבד יהיה" - אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל כמשקלו של זה כך משקלו של זה וכן שנינו הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה ול' בד נראה בעיני שהוא לשון יחיד אחד באחד יהיה זה כמו זה:רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וּשְׁחֵלֶת – שֹׁרֶשׁ בֹּשֶׂם חָלָק וּמַצְהִיר כַּצִּפֹּרֶן, וּבִלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה קָרוּי צִפֹּרֶן; וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: וְטוּפְרָא.
וְחֶלְבְּנָה – בֹּשֶׂם שֶׁרֵיחוֹ רַע, וְקוֹרִין לוֹ גַּלְבְּנָא[4]. וּמְנָאָהּ הַכָּתוּב בֵּין סַמְמְנֵי הַקְּטֹרֶת, לְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא יֵקַל בְּעֵינֵינוּ לְצָרֵף עִמָּנוּ בַּאֲגֻדַּת תַּעֲנִיּוֹתֵינוּ וּתְפִלּוֹתֵינוּ אֶת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ נִמְנִין עִמָּנוּ (כריתות ו' ע"ב).
סַמִּים – אֲחֵרִים.
וּלְבֹנָה זַכָּה – מִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ (שם), אַחַד עָשָׂר סַמְמָנִין נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי: מִעוּט סַמִּים – שְׁנַיִם; נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה – שְׁלֹשָׁה, הֲרֵי חֲמִשָּׁה. סַמִּים – לְרַבּוֹת עוֹד כְּמוֹ אֵלּוּ, הֲרֵי עֶשֶׂר; וּלְבֹנָה – הֲרֵי אַחַד עָשָׂר. וְאֵלּוּ הֵן: הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן, הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה, מֹר וּקְצִיעָה, שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, הֲרֵי שְׁמֹנֶה; שֶׁהַשִּׁבֹּלֶת וְנֵרְדְּ אֶחָד, שֶׁהַנֵּרְדְּ דּוֹמֶה לְשִׁבֹּלֶת. הַקֹּשְׁטְ וְהַקִּלּוּפָה וְהַקִּנָּמוֹן, הֲרֵי אַחַד עָשָׂר. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה אֵינוֹ נִקְטָר, אֶלָּא בּוֹ שָׁפִין אֶת הַצִּפֹּרֶן, לְלַבְּנָהּ שֶׁתְּהֵא נָאָה.
בַּד בְּבַד יִהְיֶה – אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּזְכָּרִים כָּאן יִהְיוּ שָׁוִין, מִשְׁקָל בְּמִשְׁקָל, כְּמִשְׁקָלוֹ שֶׁל זֶה כָּךְ מִשְׁקָלוֹ שֶׁל זֶה; וְכֵן שָׁנִינוּ (כריתות ו' ע"א): הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן, הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. וּלְשׁוֹן בַּד – נִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁהוּא לְשׁוֹן "יָחִיד", אֶחָד בְּאֶחָד, יִהְיֶה זֶה כְּמוֹ זֶה.
מפרשי רש"י
מפרשי רש"י
מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)
ואם תאמר מנא להו לרז"ל לומר דסמים בתרא הם סמים אחרים, ולמניינא הוא דאתא, דילמא למידרש כלל ופרט הוא דאתא, "סמים" כלל, "נטף ושחלת וחלבנה" פרט, "סמים" חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה כמקל, שאינו נפצל לכאן ולכאן וריחו נודף, אף כל דבר שקוטר ועולה וריחו נודף. מה תאמר לכתוב חד פרטא, מצרך צריכי, דאי כתב "נטף" הוה אמינא מין אילן אין אבל גידולי קרקע לא, ואי כתב "שחלת" הוה אמינא גידולי קרקע אין מין אילן לא, "וחלבנה" לגופיה הוא דאתא מפני שריחו רע. כבר תירצו זה בגמרא 'אם כן מ"קח לך" נפקא'. ופירש רש"י 'אם כן - דבכלל ופרט וכלל לחוד בעי למדרשיה, לא נכתוב קרא "סמים" קמא אלא "קח לך" והוה משמע כלל, אלא להכי נקט ברישא "סמים" וכתב נמי "קח לך" למידרש כלל ופרט וכלל לקוטר ועולה ולמנין י"א'.
ואם תאמר אכתי מנא להו לרז"ל דסמים קמא תרתי וסמים בתרא חמשה, דילמא סמים בתרא כסמים קמא, מה סמים קמא תרתי אף סמים בתרא תרתי. כבר תירצו בגמרא 'אם כן נכתוב סמים סמים גבי הדדי, ובתר הכי נטף ושחלת וחלבנה, אלא מדכתב נטף ושחלת וחלבנה והדר סמים שמע מינה דסמים בתרא כמספר כל הקודמים הוא, דהיינו חמשה:
רשב"ם (כל הפרק)
סמים: כבר פירשתיו למעלה:
סמים ולבונה זכה: לפי הפשט בתחילה כלל קח לך סמים ופירש מה הם סמים נטף ושחלת וחלבנה, הרי אילו סמים שצויתי שתקח לך ועוד קח לבונה זכה, ולפי הפשט לבונה זכה אינה סמים, וסמים אחרון הם סמים ראשון שבפסוק וכן דרך המקראות, כולל ומפרש וחוזר ואומר הרי לך כלל שאמרתי לך, וכן בנח ויאמר אלקים אל נח זאת אות הברית אשר הקימותי וגו':
רמב"ן (כל הפרק)
"קח לך סמים" - אמר ר"א בדרך הפשט כי פירושו קח לך סמים הם נטף ושחלת וחלבנה אלה הסמים ולבונה זכה עמהם ואיננו נכון להחזיר פעם אחרת סמים כי אין דרך הכתוב לשנות מה שהזכיר רק בהפסיקו הענין באריכות או בדברים שהן כן תמיד והאמת כדברי רבותינו (שם ו) כי הם סמים אחרים וכתב רש"י סמים שנים נטף ושחלת וחלבנה הרי חמשה סמים לרבות עוד כמו אלו הרי עשרה ולבונה הרי אחת עשרה ויש לתמוה ולמה לא יזכירם הכתוב ואולי יאמר הכתוב קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים רבים ולבונה זכה ולא יקפיד רק באלה הארבע כי בהם ענן עשן הקטורת עולה רק צוה שיתן עמהם סמים רבים אשר להן ריח טוב כדי שיהיה בתמרות עשנו מבושם ולכן לא פירש המשקל וכמה יקטיר ממנה כי לא הקפיד רק שיהיו אלה הארבעה בשוה ושיוסיף עמהם עוד סמים טובים להקטיר (שה"ש רבה ג ז) והטעם כי כאשר אמר בשמן שיעשה אותו כמשפט מעשה הרקחים ולא לימד על מעשהו רק סמך עליהם כן אמר בזה שיקח מאלה ארבעה הסמים במשקל שוה ויוסיף עמהם סמים ויעשה מכולם קטרת מרוקח כמעשה הרוקחים בסמים הידועים להם שהם טובים עם אלה ובעשייה אשר הם עושין ויתן ממנה לפני העדות כדי שתעלה תמרתו כמנהג המוגמרות לפני המלכים וכן קיצר בעשייה (להלן לח כט) ולא הזכיר אותה כהזכירו האחרים כולם וכזה אמרו בגמרא (כריתות ו) אמר ריש לקיש מה לשון קטרת דבר שקוטר ועולה כי לא צוה בה התורה רק בדברים שקוטרין ועולין על דרך מעשה הרוקחים ואולי על פה נתפרש למשה בסיני הסמים הנבחרים לזה וכל מעשה הקטרת כי כן נתפרש לו גם מעשה השמן איך יעשה אותו אע"פ שתלאו במנהג הרוקחים או שלא הקפיד כלל רק על אלה המפורשים בכתוב יצוה שיבשם אותם בסמים אחרים על דרך הרוקחים וכך אמרו במדרש חזית (שה"ש רבה ג ה) בדקו חכמים ולא מצאו יפים לקטרת אלא י"א סמנים אלו לבד ויתכן עוד כי לשון סמים ובשמים לשון אחד הוא כאשר הזכרתי (לעיל כה ו) ואלה השלשה אשר הזכיר אינם סמים כי הנטף והחלבנה שרפים והשחלת צפורן יוצא מן הים ואמר הכתוב קח לך סמים הנזכרים ונטף ושחלת וחלבנה וסמים עוד ולבונה זכה ותעשה קטורת מרוקח כמעשה הרוקחים כי הסמים הנזכרים למעלה (בפסוק כג) בשמן מר דרור וקנמון וקדה נכנסין בקטרת וקנה בושם על דעתי הוא הקליפה שהזכירו בה חכמים והוא דראציני בלשון ערבי וכן בלשון הגמרא (שבת סה) והוא קנה כדמות הקנים והסמים שצוה להוסיף הן שבלת נרד וכרכם והקושט לפי מה ששנו חכמים ואולי אין קפידא בכתוב אלא באלה התשעה שהזכיר אבל במה שכפל להוסיף בו עוד סמים לא יקפיד רק בבושם שיעשה קטורת מרוקח וקצר במעשהו ובמשקלי האחרים מפני שצוה שיעשנו כמעשה רוקח ונראה לי שבחרו חכמים באלה השלשה מפני שהוזכרו בשיר השירים (ד יד) נרד וכרכם ואהלות והוא הקשט יקראנו בלשון רבים מפני שהוא שני מינין המתוק והמר והנה הזכיר שם קנה וקנמון ולבונה ומור עם אלה השלשה ואמר (שם) עם כל ראשי בשמים להביא הקדה והנה הם כל סמני הקטרת והזכיר תחלה (שם בפסוק יג) כפרים עם נרדים להביא נטף ושחלת וחלבנה שהם שרפים כי כפרים מן וכפרת אותה (בראשית ו יד) שרף נדבק והמתרגם הירושלמי אמר ואהלות (שיר השירים שם) אקסי לאלואוון והוא העץ הטוב הנקרא בלשון רומי לינגא לובין כי אקסי עץ בארמית לאלואן כשמו ובלשון יון נקרא כן ממש אקסי לואין וכן שמו בערבי אל עורטיב אבל אונקלוס תרגם כאהלים נטע ה' (במדבר כד ו) כבושמיא לא יחד לו שם
"נטף" - הוא צרי וכתוב בפירוש רש"י והצרי קורין לו טריאקה ועל שם שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ולא ידעתי אם הוא טעות סופרים או המגיד כחש לו כי הטריאקה איננה סם אחד אבל היא מרקחת רבת ההרכבה יכנס בה שאור ודבש ובשר שקצים ורמשים כי יכנסו בה אבק העקרבים ובשר האפעה כי לכך נקראת כן כי הארס בלשון יון תריאק וכן בלשון תלמוד טרקיה חויא (שבת קט) וכן הוזכרה המרקחת בלשונם כי טוריאקה לכוליה גופא (נדרים מא) וחלילה שיכנס בקטורת בשר שקצים ורמשים ושאור ודבש וכתיב (ויקרא ב יא) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אבל הצרי הוא השרף כעין שמן הנוטף מעץ הבלסמון הנקרא בלשון חכמים קטף והוא מה ששנינו (כריתות ו, ב) רבן שמעון בן גמליאל אומר הצרי אינו אלא שרף הבא מעצי הקטף ושמא יקראוהו קטף בעבור ששוברים ענפיו בימי החום והצרי זב מהקטיפה ההיא ואמרו בגמרא בפרק במה מדליקין (שבת כה) רבי שמעון בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי וכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר הצרי אינו אלא שרף הבא מעצי הקטף ופירשו בו מאי טעמא מפני שריחו נודף גזירה שמא יסתפק ממנו והנה הוא השמן הטוב החשוב הנזכר ואני תמה כי אונקלוס תרגם נכאת וצרי ולוט (בראשית לז כה) שעף וקטף וכן מעט צרי (שם מג יא) קטף ותרגם נטף נטופא ולא תרגם נטף כצרי ויונתן תרגם צרי בכל מקום שעף (כך בירמיה ח כב מו יא נא ח וביחזקאל כז יז אבל לפנינו בבראשית שרף קטף) והוא לשון שמן משחה מלשון תלמוד עבדי ליה שיפא בצעא (חולין קיא) והוא מבולע העי"ן שעיפא דשייף ליה מההוא מינא בפומיה (ביצה טז) דשעיף והנראה מדעתם כי אילן הצרי ופריו שניהם יקראו צרי בלשון הקדש כשם תאנה ורמון ואתרוג וזולתם רבים והנכאת אצלם הוא שם לכל שמן חשוב ומבושם ולכך אמר ויראם את כל בית נכתה (מלכים ב כ יג) שהאוצר אשר בו השמן הטוב יקרא על שמו שהוא מבחר הסגולה ושם כתוב ואת שמן הטוב ולכך אמר אונקלוס במנחת יוסף (בראשית מג יא) שהביאו לו שעף שהוא שם משיחת השמן החשוב הזה והביאו מענפי העץ שהוא הצרי הנקרא קטף ובשאר מקומות כשיזכיר הכתוב צרי לבדו ויזכירנו לתרופה ולשבח כגון הצרי אין בגלעד (ירמיהו ח כב) יתרגם אותו יונתן על השמן שהוא שעף ותרגם אונקלוס נטף נטופא והוא השמן הזה שנקרא כן בעבור שהוא נוטף משברי הענפים ואין כאן מקום לתרגמו שעף כי איננו בקטרת למשיחה וראיתי לרב רבי משה (הרמב"ם כלי המקדש פ"ב ה"ד) שמכניס בקטרת עץ האילן הנזכר הנקרא בערבי "עוד בלסאן" נראה שסבור כי רשב"ג שאמר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף בא לחלוק ולומר שאין הצרי מסממני הקטרת כי הוא אינו אלא שרף ובקטרת אין השרף נכנס בו אלא הקטף עצמורבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
בד בבד יהיה. לא פירש משקל כל אחד כמו שפירש בשמן המשחה אלא באר שיהיו כלם בהשויה אחת זה כמו זה, ומה שלא הזכיר מן הי"א כי אם ארבעה אלה לפי שאין הכתוב מקפיד אלא בד' אלו שתמרות עשנן עולה הרבה ושאר הסמים אין בהם קפידא.
והרמב"ן פירש כי מה שאמר קח לך סמים באורו סמים הנזכרים והוא חוזר לבשמים שבשמן המשחה כי סמים ובשמים הכל אחד וכל הבשמים שבמעשה השמן היו נכנסים בקטרת, והנה היו במעשה הקטורת ט' אלה המפורשים בכתוב ה' בשמן המשחה וארבע בקטורת והוסיף לכתוב שנית סמים להוסיף על התשעה הנזכרים סמים אחרים והם שבולת נרד וכרכם, וקרא הכתוב מעשה הקטורת טהור וקדש.
נטף ושחלת וחלבנה. נטף הוא צרי ופירש רש"י ז"ל צרי טריאק"א. והרמב"ן ז"ל כתב כי זה אינו אמת לפי שהנטף הוא בושם אחד לבד בדמיון שחלת וחלבנה ולבונה, והטריאק"א היא הרכבה שמרכיבים ענינים רבים זה עם זה ונותנים בו שאור ודבש ואבק של עקרבים שרופים ובשר האפעה וח"ו שיתנו בקטורת שקראו הכתוב טהור קדש בשר שקצים ורמשים גם לא שאור ודבש שאומר הכתוב (ויקרא ב) כי כל שאור וכל דבש וגו', אבל הנטף שהוא צרי הוא בשם אחד מיוחד והוא שרף מעצי הקטף האילן נקרא קטף לפי שכשקוטפין הענף השרף זב שהוא כעין שמן זב ממנו ממקום קטיפה, וזהו שאמרו רז"ל רבן שמעון בן גמליאל אומר הצרי אינו אלא שרף היוצא מעצי הקטף, והוא בשם חשוב מאד שכן אסרו רז"ל בפרק במה מדליקין להדליק ממנו ואמרו אין מדליקין בצרי והטעם למעלתו וחשיבותו גזרה שמא יסתפק ממנו, וחלבנה ריחה רע ואעפ"כ הכניסה הכתוב בכלל הבשמים החשובים ובא לרמוז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל שלא יהיו בכלל תעניותינו ותפלתנו וכמו שאמרו רז"ל כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה, ובאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. ומטעם זה נצטוינו במצות לולב ליקח ד' מינים באגודה אחת ולתת ערבה שאין לה טעם וריח רמז לרשעי ישראל שאין להם תורה ומצות בכלל האתרוג שיש בו טעם וריח ובכלל הלולב שיש בו אוכל וההדס שיש בו ריח ואנו מרצים להקב"ה בכלם כאחד.ספורנו (כל הפרק)
"קח לך סמים" הנזכר בשמן המשחה והם מור קנה וקנמון וקדה, ועם אלה נטף ושחלת וחלבנה, ועמהם סמים הנודעים לתקון הסמים הנזכרים, כמו שנודע אצל הרוקחים שהשבולת דרך משל הוא מתקן הריאוברביר"ו ואבן המלח תתקן האגריק"ו ודומיהם, וקבלו רבותינו ז"ל שמתקני הסמים. הנזכרים הם שבלת נרד וכרכום וקשט:
" ולבונה זכה" שהיא בלתי צריכה תקון, ובכן הם אחד עשר סמנים שמנו רבותינו ז"ל לפטום הקטרת:מלבי"ם (כל הפרק)
"קח לך סמים". חז"ל קבלו שהם י"א סמנים, והם: צרי, צפורן, חלבנה, לבונה, מור, קציעה, שבולת נרד, כרכום, קשט, קלופה, קנמון, והכתוב לא הזכיר רק ארבעה ראשונים, צרי שהוא נטף, וצפורן שהוא שחלת וחלבנה ולבונה, ולמדו המותר בדרך דרש סמים הם שנים, ונטף ושחלת וחלבנה הם חמשה, סמים בתרא מרבה עוד חמשה ולבונה הוא י"א, ונוכל למצוא קבלתם כתוב ומבואר בתורת הכתב, שכבר כתבנו (בפסוק כג כד) שהבשמים שחשב בשמן המשחה הם עצמם באים גם בקטרת, והם מר דרור הוא מור, וקנמן בשם הוא תבן מבושם, וכולל הקש שנקרא קנמון בקטרת, וראש השבולת שנקרא בקטרת שבולת נרד [ובשמן בא הקש עם השבולת המבושם יותר ביחד ונכלל בשם קנמן בשם, ובקטרת אין משקלם שוה שהקנמון משקלו תשעה והשבולת משקלו ששה עשר ולכן נחלק לשני סמנים], וקנה בושם הוא קלופה, וקדה היא קציעה כנ"ל, הרי חמש סממנים, ועז"א קח לך סמים, ר"ל סמים שהזכרתי למעלה בשמן המשחה, שהם חמשה סמים, וארבעה שחשב בקטורת, הרי תשע, ועוד סמים שסתם סמים הם שנים הרי י"א סמני הקטרת מפורשים, והכתוב הזכיר בפירוש אצל הקטרת ארבעה הראשונים הכתובים בברייתא שמשקל כל אחד שבעים מנה, והאחרים משקלם מעט, ורמז חמשה מהם במלת סמים הראשון, ר"ל סמים הנזכר למעלה ושנים במלת סמים האחרון, והרמב"ם העיד (בפ"א מה' כה"מ ה"ג) שהסמים הנזכר בשמן המשחה הם מיני הבשמים שנותנים אותם הרופאים בצרי שהוא הנטף, ולפי זה יש לומר שאמר סמים נטף רצונו לומר סמים הנזכר בשמן המשחה שהם הנתנים לפטם את הנטף והם סמים של נטף, ולפי זה י"ל שגם מ"ש וחלבנה סמים, שסמים האחרונים שהם כרכום וקושט נתנים להעביר ריח החלבנה, איך שיהיה דברי הקבלה מיוסדים בתורת הכתב: בד בבד יהיה, פרש"י שיהיה משקלם שוה כל אחד שבעים מנה, ובד בבד ר"ל אחד באחד יהיה זה כמות זה, ואתפלא שבגמרא כריתות (דף ה') בעי ר"פ מאביי אם בהכרע שוקל או עין בעין שוקל, א"ל רחמנא אמר בד בבד ואת אמרת בהכרע שוקל, ומסיק רב יהודה שבהכרע שוקל מדמייתי קנמון בשם ר"ן ור"ן, וע"כ כדי שיהיו שני הכרעות, ומ"ש בד בבד פירש רבינא שלא יניח משקל במשקל וישקול, וא"כ למ"ש רש"י בעצמו (בפסוק כ"ג) שהיו חצאין להרבות בו ב' הכרעות הי"ל לפרש בד בבד שישקול כ"א לבד ולא יניח משקל במשקל וישקול, והרמב"ם לא הביאו לא שיהיו שני הכרעות ולא שלא יניח משקל במשקל וישקול, ונראה שהרמב"ם לשטתו שכתב (בפ"ג מהלכות מעשר) דטעמא דמעשר שני אין שוקלין כנגדו דינרי זהב הוא שמא יכוין ממנו משקלות, הרי דבלא"ה אין איסור, וס"ל שרבינא שאמר שלא יניח משקל במשקל וישקול ס"ל כרב (שבת דף כב) דאין מדליקין מנר לנר, אבל לדידן דקיי"ל כשמואל אין איסור לשקול משקל במשקל, [ועי' בלח"מ פ"ד מה' חנוכה הט"ו] וא"כ צל"פ בד בבד כאביי שישקול עין בעין ולא כרב יהודה שצריך הכרעה, דרב יהודה תלמידא דרב הוה וס"ל כרב, ולדידן דקיי"ל כשמואל פי' בד בבד עין בעין ומה ששקל לחצאין אינו משום הכרע רק גזרת הכתוב, אולם לרש"י שפירש למעלה שצריך הכרע, וא"א
לפרש בפי' בד בבד לא כאביי ולא כרב יהודה, פי' כמו שפירש המפרש שמורה על שווי המשקלות, וזה כת"א מתקל במתקל יהא, ר"ל שיהיו המשקלות דומות:כלי יקר (כל הפרק)
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמות ל לד"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.