מפרשי רש"י על ויקרא טז יג
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ט"ז • פסוק י"ג | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ח • ט • יא • יב • יג • יד • טו • יח • יט • כא • כג • כד • כז • לב • לד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְנָתַ֧ן אֶֽת־הַקְּטֹ֛רֶת עַל־הָאֵ֖שׁ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְכִסָּ֣ה ׀ עֲנַ֣ן הַקְּטֹ֗רֶת אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת אֲשֶׁ֥ר עַל־הָעֵד֖וּת וְלֹ֥א יָמֽוּת׃
רש"י
"על האש" - שבתוך המחתה
"ולא ימות" - הא אם לא עשאה כתקנה חייב מיתה
רש"י מנוקד ומעוצב
עַל הָאֵשׁ – שֶׁבְּתוֹך הַמַּחְתָּה.
וְלֹא יָמוּת – הָא אִם לֹא עֲשָׂאָהּ כְּתִקְנָהּ, חַיָּב מִיתָה.
מפרשי רש"י
[כ] על האש שבתוך המחתה. פירוש, שאין "האש" הוא אש המזבח, מפני שלמעלה כתיב (פסוק יב) "גחלי אש", וכאן כתיב "על האש", ואם כן משמע אש גמור, ובמחתה לא היה עיקר אש רק גחלים, לפיכך הוצרך לומר שהוא האש שבתוך המחתה, שנקרא גם כן "אש" כאשר הוא במחתה, וכאשר לקח אותו מן המזבח גחלים נפרדים נקראים 'גחלים', עד שהם בתוך המחתה:
[כא] הא אם לא עשאה כתקנה וכו'. ד"לא ימות" קאי על מה שכתוב "ונתן הקטורת על האש", ומדכתיב "הקטורת" בה"א, משמע הקטורת הידוע, שתקנה כראוי, ובענין שהוא מפורש במשפט הקטורת (שמות ל', ל"ד-ל"ו), ואם חסר אחד מן הסממנים - אינה הקטורת המפורשת, וחייב מיתה. ואם תאמר, פשיטא חייב מיתה, שהרי חייב הכתוב מיתה אביאה ריקנית - "ואל יבוא בכל עת אל הקדש ולא ימות" (פסוק ב), ואם חסר אחת מכל סממניה נמצא שהוא ביאה ריקנית, בגמרא בפרק הוציאו לו (יומא דף נג.) מקשה זה, ומתרץ התם כגון שהזיד בהקטרה ושגג בביאה, דאביאה לא מחייב, ומחייב אהקטרה. ורב אשי מתרץ התם, כגון דעייל שתי הקטרות, חדא חסירה וחדא שלימה, דאביאה חסירה לא מחייב, דהא מעייל שלימה, ומחייב אהקטרה חסירה: