מ"ג שמות ל לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות ל · לג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמֹ֔הוּ וַאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל־זָ֑ר וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
גְּבַר דִּיבַסֵּים דִּכְוָתֵיהּ וּדְיִתֵּין מִנֵּיהּ עַל חִילוֹנַי וְיִשְׁתֵּיצֵי מֵעַמֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
גְבַר דִּי יִמְזָג כְּוָותֵיהּ וּדְיִתֵּן מִינָהּ עַל חִילוֹנֵי דְלָא מִבְּנוֹי דְאַהֲרן וְיִשְׁתֵּיצֵי מֵעַמֵּיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשר יתן ממנו" - מאותו של משה

"על זר" - שאינו צורך כהונה ומלכות

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על זר" - שאינו צורך כהונה ומלכות לשון רש"י ור"א השיב כי זר במקום הזה כל שאיננו מזרע אהרן ובניו הנזכרים (לעיל בפסוק ל) כמו והזר הקרב יומת (במדבר א נא) כל איש זר חוץ מן הנזכרים וכן וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב י) למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא (במדבר יז ה) ולכן יסבור כי המשיחה בשלמה (מלכים א א לט) שהוציא צדוק קרן השמן מן האהל והוא שמן המשחה הוראת שעה ע"פ הנבואה ואין כן דעת רבותינו (בכריתות ו) ואומר אני כי הכתוב אומר (בפסוק לא) שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם והיה ראוי שיאמר שמן משחת קדש יהיה זה לאהרן ולבניו לדורותם כאשר אמר בבגדים (לעיל כט כט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו או שיאמר ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם לכהן לי והיתה להם חקת עולם לדורותם כי עכשיו שלא הזכיר רק הם עצמם ואמר שלא ינתן על זר יהיה במשמע על כל אדם חוץ מן הנזכרים עצמם וכן אמר (בפסוק לב) על בשר אדם לא ייסך והנה הכתוב מפרש (ויקרא ו טו) הכהן המשיח תחתיו מבניו אבל כך הדבר צוה שימשח בו עתה אהרן ובניו ואמר " שמן משחת קדש יהיה זה לי " למשוח בו משיח קדשי אשר אבחר בו "לדורותיכם" ולא ינתן על זר שאיננו לי ולכן ימשחו בו המלכים והכהנים הגדולים כי שניהם משיחי ה' וכתוב (תהלים פט כא) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו בשמן שהוא משחת קדש לי ופירוש "על בשר אדם לא ייסך" אזהרה בכל אדם כי לא אמר על בשר זר לא יסך והטעם שיצוק מן השמן על ראש אהרן למשחו וימשח גם בניו אבל לא יסוך בו בשר שום אדם אפילו הכהנים המשוחים כאשר סכין הבשר בשמנים הטובים ומורחין בהן הבשר בידים משוחות אחרי הרחיצה כענין ורחצת וסכת (רות ג ג) וארחצך במים ואסוכך בשמן (יחזקאל טז ט) וזהו פשוטו של מקרא ומשמעו וכך אמרו רבותינו (כריתות ז) מנין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו שחייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך

<< · מ"ג שמות · ל · לג · >>