ביאור:ויקרא כג
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא כג, למהדורה המעומדת)
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: מוֹעֲדֵי זמנים קבועים למפגש בני ישראל לפני ה' במקדש יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם 'מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ' הכרזות על הזמנה להתאספות קדושה - אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי.
ג
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן שביתה מוחלטת, מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. {פ}
ד
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:
ה
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן ניסן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ, בֵּין הָעַרְבָּיִם אחרי הצהריים, פֶּסַח תקריבו קרבן פסח לַיהוָה.
ו
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ.
ז
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
ח
וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. {פ}
| עומרי שעורה בשדה לאחר הקציר |
ט
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
י
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם קציר שעורים אֶת קְצִירָהּ, וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר אלומת שיבולים שממנה אפשר להכין סולת בכמות של עומר, המכונה גם "עישרון" ושווה לעשירית האיפה, כ-4 ליטר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן.
יא
וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה לִרְצֹנְכֶם כדי שתהיו לרצון לפני ה', מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת היום הראשון של פסח, יום השבתון שהוזכר לעיל בפסוק ז יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן.
יב
וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר, כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַיהוָה.
יג
וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן. אִשֶּׁה לַיהוָה הכבש ומנחת הסולת תוקרב באש לה', רֵיחַ נִיחֹחַ. וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין הין הוא כ-6 ליטר.
יד
וְלֶחֶם וְקָלִי דגן קלוי וְכַרְמֶל דגן טרי שעדיין לח לֹא תֹאכְלוּ מהנקצר באותה שנה (איסור 'חדש') עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לאחר "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת", עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם. חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. {ס}
טו
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.
טז
עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ, חֲמִשִּׁים יוֹם 7 שבועות הם 49 יום, ולמחרת, ביום ה-50, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה מהחיטה החדשה (מחיטים שגדלו אחרי חג השבועות הקודם) לַיהוָה.
יז
מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שמניפים אותו, להלן פסוק כ שְׁתַּיִם שתי חלות שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים עשרון לכל חלה, סֹלֶת קמח משובח תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה, בִּכּוּרִים לַיהוָה.
יח
וְהִקְרַבְתֶּם עַל עִם הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה, וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם, יִהְיוּ עֹלָה לַיהוָה, וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.
יט
וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים.
כ
וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל ליד לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים בצמוד לשני הכבשים, קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָה לַכֹּהֵן.
כא
וּקְרָאתֶם תכריזו בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם.
כב
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת קצה (פירוש למתנות עניים ראה לעיל יט, ט) שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. {פ}
כג
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
כד
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תשרי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן, זִכְרוֹן תְּרוּעָה תזכירו את עצמכם לפני ה' על ידי תרועה בשופר מִקְרָא קֹדֶשׁ.
כה
כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה. {ס}
כו
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
כז
אַךְ אבל (בניגוד לחגים האחרים, יום הכיפורים מיוחד: מתענים בו, והוא אסור בכל מלאכה) בֶּעָשׂוֹר בעשירי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה שהוזכר לעיל (פסוק כד), יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בתענית (צום וכו'), וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה.
כח
וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
כט
כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ.
ל
וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ.
לא
כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.
לב
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּתִשְׁעָה יש להוסיף מעט על הצום ולהתחיל אותו עוד מהתשיעי לחודש לפנות ערב לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב, מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם. {פ}
| פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל - ארבעת המינים |
לג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לד דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהֹוָה. לה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. לו שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה, עֲצֶרֶת יום הסוגר את החג (וגם במשמעות של אסיפה) הִוא, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
לז אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה, עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח שלמים וּנְסָכִים, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. לח מִלְּבַד וכל זה חוץ מהעולות של שבת שַׁבְּתֹת יְּהוָה, וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָה. לט
אַךְ אבל (בניגוד לשאר החגים) בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. מ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר מהודר (אתרוג) כַּפֹּת תְּמָרִים של עץ התמר (לולב) וַעֲנַף עֵץ עָבֹת הענף והעלים עבים (הדסים) וְעַרְבֵי (ערבות) נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. מא וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח התושבים הקבועים (ולא גר תושב) בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. מג לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת בדרך ממצרים לארץ המובטחת התגוררו ישראל בסוכות מאולתרות (הסבר נוסף הוא שמדובר בענני הכבוד) הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
מד
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}
<< · ביאור:ויקרא · כג · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- עומר הוא קבוצת שיבולים: "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה – לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (דברים כד יט). עומר הוא גם מידת נפח קדומה, כנזכר בקשר למן (שמות טז): "וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר", "קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן", "וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא". המילה עומר מוכרת כיום בעיקר מספירת העומר: "וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם… וּסְפַרְתֶּם... מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה" (פסוקים י–טז). וחלוקות הדעות: לפי הפירוש המסורתי עומר כאן הוא מידה – עשירית האיפה גרגירי שעורה, אך יש המפרשים שיבולים ממש. (מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית)
- "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ" (למחרת יו"ט ראשון של פסח), "מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה... וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם" (שבועות), "בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ" (סוכות) - להלן טבלה להמחשת הקשר בין שמות החגים לעונות בארץ ישראל:
| עונה | יבול עיקרי | חג עיקרי קשור |
|---|---|---|
| אביב (מרץ-מאי) | שעורה (קציר מוקדם), תחילת ביכורי תאנים | פסח (קציר שעורים, חג האביב) |
| קיץ (יוני-אוגוסט) | חיטים (קציר עיקרי), ביכורי גפן (ענבים), תאנים ורימונים | שבועות (חג הקציר) |
| סוף קיץ (אוגוסט-ספטמבר) | המשך אסיף ענבים (בציר), תאנים, רימונים, תמרים | הכנה לאסיף כללי |
| סתיו (ספטמבר-נובמבר) | זיתים (מסיק), תמרים (סיום), איסוף פירות מאוחרים | סוכות (חג האסיף) |
יש לציין שהמילה "אביב" בהקשר חקלאי בתנ"ך מתייחסת לשלב הבשלת התבואה, במיוחד השעורה. כמו למשל בפסוק "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב" (שמות ט לא) השעורה כבר הגיעה לשלב ההבשלה בו הגרגירים מלאים, אך עדיין ירוקים ורכים (ולכן הברד השמיד אותה).
