ביאור:ויקרא יא
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא יא, למהדורה המעומדת)
| רגל של גמל |
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם: ב דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. ג כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה בעלת פרסה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת שפרסתה שסועה, מַעֲלַת גֵּרָה מחזירה אוכל שנלעס חלקית ונבלע זמנית ללעיסה שנייה (ראה בוויקיפדיה) בַּבְּהֵמָה - אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ. ד אַךְ אֶת זֶה להלן נזכרים בעלי חיים בעלי סימן טהרה אחד, ולכן אינם כשרים לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה: אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. ה וְאֶת הַשָּׁפָן, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא אמנם אין לו 4 קיבות כמו לבהמות מעלות גרה, כך למסתכל עליו נראה שהוא כאילו מעלה גרה וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. ו וְאֶת הָאַרְנֶבֶת לא ברור שמדובר בארנבת של ימינו, ר' על כך בוויקיפדיה, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה, טְמֵאָה הִוא לָכֶם. ז וְאֶת הַחֲזִיר, כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר, טָמֵא הוּא לָכֶם. ח מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ אסור לגעת כאשר האדם בדרכו למקדש. טְמֵאִים הֵם לָכֶם.
ט אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם: כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר האיבר שבעזרתו שט הדג במים וְקַשְׂקֶשֶׂת קליפות קטנות המכסות את גוף הדג בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים - אֹתָם תֹּאכֵלוּ. י וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם, שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם. יא וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם, מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ. יב כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם, שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם.
יג וְאֶת אֵלֶּה להלן רשימה של עופות טמאים, וחז"ל נתנו סימנים לעופות טהורים: אצבע יתירה, זפק, לא דורס, קרקבן נקלף תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ, שֶׁקֶץ הֵם: אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס עוף דורס בגודלו של הנשר. ראה בוויקיפדיה וְאֵת הָעָזְנִיָּה מהגדולים שבעופות הדורסים (בוויקיפדיה). יד וְאֶת הַדָּאָה, וְאֶת הָאַיָּה (ראה בוויקיפדיה) יש מפרשים שהדאה והאיה הן אותו עוף, וכן קיימות שיטות שונות לגבי ראה ודיה בדברים יד יג לְמִינָהּ. טו אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ. טז וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה לא מדובר ביען אלא בדורס לילי הדומה לאוח וְאֶת הַתַּחְמָס כנראה מדובר בבז וְאֶת הַשָּׁחַף, וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ. יז וְאֶת הַכּוֹס עוף דורס קטן (ראה בערך כוס החורבות) וְאֶת הַשָּׁלָךְ עוף דורס הניזון מדגים (ראה בוויקיפדיה) וְאֶת הַיַּנְשׁוּף. יח וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת עוף דורס. לגבי זיהוייה ראה בוויקיפדיה וְאֶת הָרָחָם ראה בוויקיפדיה בערך "רחם (עוף)", אם כי חז"ל זיהו אותו עם השרקרק. יט וְאֵת הַחֲסִידָה, הָאֲנָפָה ואת האנפה (ראה בערך אנפתיים) לְמִינָהּ, וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף בלשון התורה גם יונק שעף נחשב עוף.
| חרגול |
כ כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף החרקים הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע (או יותר מארבע רגליים), שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם. כא אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע, אֲשֶׁר (לא) לוֹ כְרָעַיִם החלק העליון של הרגל מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר לקפץ, לדלג בָּהֵן עַל הָאָרֶץ. כב אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ: אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ, וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ. כג וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם, שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם.
כד
וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ, כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב.
כה
וְכָל הַנֹּשֵׂא המרים, המזיז, גם מבלי לגעת מִנִּבְלָתָם, יְכַבֵּס בְּגָדָיו ויטבול במקוה וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
כו
לְכָל 'ולאלה תטמאו' לעיל בפסוק כד - תטמאו לכל... הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת וְגֵרָה או גרה אֵינֶנָּה מַעֲלָה - טְמֵאִים הֵם לָכֶם, כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִטְמָא.
כז
וְכֹל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו ולא על פרסות בְּכָל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע - טְמֵאִים הֵם לָכֶם, כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב.
כח
וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָם, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם. {ס}
כט וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ, הַחֹלֶד חולדה (?) וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב חרדון (?) לְמִינֵהוּ. ל וְהָאֲנָקָה שׂממית (?) וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה, וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת זיקית (?). לא אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ, כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם בנבלתם יִטְמָא עַד הָעָרֶב.
לב
וְכֹל וכל כלי אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם מאחד משמונת השרצים לעיל כאשר הם נבילות יִטְמָא, מִכָּל כְּלִי עֵץ כל כלי עץ שהוא אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק, כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם, בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר.
לג
וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ, כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ כיוון שלא ניתן לטהר כלי חרס.
לד
מִכָּל הָאֹכֶל אוכל כלשהוא אֲשֶׁר יֵאָכֵל ראוי לאכילה אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם, יִטְמָא יהיה ראוי להיטמא, וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה ראוי לשתיה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא יכולים להיטמא.
לה
וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא, תַּנּוּר וְכִירַיִם כלי חרס שאין להם טהרה יֻתָּץ יישברו טְמֵאִים הֵם, וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם.
לו
אַךְ בניגוד למים המנותקים מהקרקע (בכלי, לעיל פסוק לד) מַעְיָן וּבוֹר, מִקְוֵה מַיִם ושלולית מים יִהְיֶה טָהוֹר, וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם אדם שנוגע בנבילת שרץ, אפילו טובל במקוה תוך כדי כך יִטְמָא.
לז
וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ צמח מחובר לקרקע אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ, טָהוֹר הוּא.
לח
וְכִי יֻתַּן יינתן על ידי אדם בכוונה מַיִם עַל זֶרַע שנעקר מן הקרקע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו, טָמֵא הוּא לָכֶם. {ס}
לט וְכִי יָמוּת מכל סיבה חוץ משחיטה כהלכה מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה, הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. מ וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב, וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
מא וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ, שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל. מב כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן על בטנו כמו הנחש וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע 4 רגליים או יותר, עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם, לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ - לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם. מג אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם ותיטמאו בָּם.
מד
כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ.
מה
כִּי אֲנִי יְהוָה הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.
מו
זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם, וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ.
מז
לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר, וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל. {פ}
<< · ביאור:ויקרא · יא · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן" (פסוק א) - בעל חיים טמא הוא זה שאסור לישראל לאכלו, אך דבר טמא הוא גם מה שטומאתו יכולה לדבוק אף בבני אדם, בחפצים או במאכלים אחרים. לטומאה מהסוג השני – שעליה מדובר ברוב המקומות בספר ויקרא – יש משמעות רחבה הרבה יותר הן משום שהיא מתפשטת, והן משום זיקתה לדיני הקודש והמקדש. דבר טמא אסור שיימצא בתוך המקדש או יגע בדברים קדושים. איסורי האכילה שיופיעו כאן חלים על כל ישראל, אך טומאה המצריכה היטהרות – המוזכרת גם היא בפרק זה – קשורה בעיקר למקדש ולתחומם של הכהנים. כך אפשר להסביר את מיקומו של העניין שלפנינו בהקשר של הקמת המשכן וקידושו. בכך יש גם כדי להסביר מדוע העניין מופנה אף אל אהרן. (מתוך פירוש שטיינזלץ, בהקדמה לפרק זה)
- "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ ... וְכֹל (כלי) אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא, מִכָּל כְּלִי עֵץ ... אַךְ מַעְיָן וּבוֹר, מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר (בניגוד לכלים המנותקים מהקרקע) וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא (אך מי שנגע בשרץ שנפל למעיין\בור\מקוה בכל זאת יטמא)" (כט-לו) - כמאמר הביטוי "טובל ושרץ בידו".
