המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
[יג] שאם יש לו חמש וכו'. דאם לא כן, "וכל שרץ העוף" למה לי, הרי כבר כתיב (פסוק כ) "כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם וכו'". וקשה, דילמא ללמוד אם יש לו שנים שיהא טהור, ויראה דודאי לשנים לא צריך קרא, דלא קאמר קרא (פסוק כ) אלא "הולך על ארבע", ולא על שנים, אבל לחמש צריך קרא, דהא ארבע בכלל חמש, ולפיכך צריך קרא למעוטי שאם יש לו חמש שהוא טהור:
אשר לו ד' רגלים. בתורת כהנים דרשו שבא להתיר מי שיש לו ה'. ונראה שהוא הדין מי שיש לו ו' וז' ולאו דוקא ה', וצריך לדעת לאיזה ענין התיר בת ה' מן הדיוק ולא אמר בפירוש כל שרץ העוף שיש לו ה' רגלים או על זה הדרך מד' רגלים ומעלה תאכלו. ואולי שהוצרך להשמיע גם כן דין היתר ציר חגבים טמאים, שדרשו ז"ל (בתו"כ) מאומרו בפסוק זה שקץ הוא פרט לעירוביו שהוא ציר כמאמרם שם, ולזה בחר להשמיענו היתר בת ה' רגלים באופן זה:
