רש"י על ויקרא יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על ויקרא · יא · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל משה ואל אהרן כז" - למשה אמר שיאמר לאהרן

"לאמר אליהם" - אמר שיאמר לאלעזר ולאיתמר או אינו אלא לאמר לישראל כשהוא אומר דברו אל בני ישראל הרי דבור אמור לישראל הא מה אני מקיים לאמר אליהם לבניו לאלעזר ולאיתמר

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דברו אל בני ישראל" - את כולם השוה להיות שלוחים בדבור זה לפי שהושוו בדמימה וקבלו עליהם גזירת המקום באהבה

"זאת החיה" - ל' חיים לפי שישראל דבוקים במקום וראויין להיות חיים לפיכך הבדילם מן הטומאה וגזר עליהם מצות ולאומות העולם לא אסר כלום משל לרופא שנכנס לבקר את החולה וכו' כדאי' במדרש רבי תנחומא

"זאת החיה" - (ת"כ חולין כט) מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה אותה לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו

"את זה תאכלו וגו'" - אף בשרצי המים אחז מכל מין ומין והראה להם וכן בעוף ואת אלה תשקצו מן העוף וכן בשרצים וזה לכם הטמא

"זאת החיה מכל הבהמה" - (חולין עא) מלמד שהבהמה בכלל חיה

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מפרסת" - כתרגומו סדיקא

"פרסה" - פלאנט"ה בלע"ז

"ושסעת שסע" - שמובדלת מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנין כתרגומו ומטלפא טלפין שיש שפרסותיו סדוקות מלמעלה ואינן שסועות ומובדלות לגמרי שמלמטה מחוברות (חולין עא)

"מעלת גרה" - מעלה ומקיאה האוכל ממעיה ומחזרת אותו לתוך פיה לכתשו ולטחנו הדק

"גרה" - כך שמו ויתכן להיות מגזרת מים הנגרים (ש"ב יד) שהוא נגרר אחר הפה ותרגומו פשרא שע"י הגרה האוכל נפשר ונמוח

"בבהמה" - תיבה זו יתירה היא לדרשה להתיר את השליל הנמצא במעי אמו (ת"כ שם פד)

"אותה תאכלו" - ולא בהמה טמאה והלא באזהרה היא אלא לעבור עליה בעשה ולא תעשה (זבחים לד)

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מבשרם לא תאכלו" - אין לי אלא אלו שאר בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהרה מנין אמרת קל וחומר ומה אלו שיש בהן קצת סימני טהרה אסורות וכו' (כל הענין בת"כ)

"מבשרם" - על בשרם באזהרה ולא על עצמות וגידין וקרנים וטלפים

"ובנבלתם לא תגעו" - יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבלה תלמוד לומר אמור אל הכהנים וגו' (ויקרא כא) כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין קל וחומר מעתה ומה טומאת המת חמורה לא הזהיר בה אלא כהנים טומאת נבלה קלה לא כ"ש ומה ת"ל לא תגעו ברגל (ר"ה יז) זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"סנפיר" - אלו ששט בהם

"קשקשת" - אלו קליפים הקבועים בו כמו שנא' (ש"א יז) ושריון קשקשים הוא לבוש

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שרץ" - בכ"מ משמעו דבר נמוך שרוחש ונד על הארץ

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושקץ יהיו" - לאסור את עירוביהן אם יש בו בנותן טעם (חולין צט)

"מבשרם" - אינו מוזהר על הסנפירים ועל העצמות

"ואת נבלתם תשקצו" - (שם סו) לרבות יבחושין שסיננן יבחושין מושיילונ"ש בלע"ז

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל אשר אין לו וגו'" - (ת"כ) מה ת"ל שיכול אין לי שיהא מותר אלא המעלה סימנין שלו ליבשה השירן במים מנין תלמוד לומר כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים הא אם היו לו במים אע"פ שהשירן בעלייתו מותר

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יאכלו" - (שבת קיד) לחייב את המאכילן לקטנים שכך משמעו לא יהיו נאכלים על ידך או אינו אלא לאסרן בהנאה ת"ל (דברים יד) לא תאכלו באכילה אסורין בהנאה מותרין כל עוף שנאמר בו למינה למינו למינהו יש באותו המין שאין דומין זה לזה לא במראיהם ולא בשמותם וכולן מין אחד

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנץ" - אישפרוי"ר

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"השלך" - פירשו רבותינו (חולין סה) זה השולה (פי' מגביה) דגים מן הים וזהו שתרגם אונקלוס ושלינונא

"כוס וינשוף" - הם צואיטי"ש הצועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם ועוד אחר דומה לו שקורין ייב"ן

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"התנשמת" - היא קלב"א שורי"ץ ודומה לעכבר ופורחת בלילה ותנשמת האמורה בשרצים היא דומה לה ואין לה עינים וקורין לה טלפ"א

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"החסידה" - זו דיה לבנה ציגוני"ה ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה במזונות

"האנפה" - היא דיה רגזנית ונראה לי שהיא שקורין לה היירו"ן

"הדוכיפת" - תרנגול הבר וכרבלתו כפולה ובלע"ז הרופ"א ולמה נקרא שמו דוכיפת שהודו כפות וזו היא כרבלתו ונגר טורא נקרא על שם מעשיו כמו שפירשו רבותינו במס' גיטין בפרק מי שאחזו (דף סג)

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שרץ העוף" - הם הדקים הנמוכים הרוחשין על הארץ כגון זבובים וצרעין ויתושין וחגבים

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על ארבע" - על ד' רגלים

"ממעל לרגליו" - סמוך לצוארו יש לו כמין שתי רגלים לבד ד' רגליו וכשרוצה לעוף ולקפוץ מן הארץ מתחזק באותן שתי כרעים ופורח ויש מהן הרבה כאותן שקורין לנגושט"א אבל אין אנו בקיאין בהן שארבעה סימני טהרה נאמרו בהם ארבע רגלים וד' כנפים וקרסולין אלו כרעים הכתובים כאן וכנפיו חופין את רובו וכל סימנים הללו מצויין באותן שבינותינו אבל יש שראשן ארוך ויש שאין להם זנב וצריך שיהא שמו חגב ובזה אין אנו יודעים להבדיל ביניהם

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכל שרץ העוף וגו'" - (ת"כ) בא ללמד שאם יש לו חמש טהור

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולאלה" - (ת"כ) העתידין להאמר למטה בענין

"תטמאו" - כלומר בנגיעתם יש טומאה

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכל הנשא מנבלתם" - כל מקום שנאמרה טומאת משא חמורה מטומאת מגע שהיא טעונה כבוס בגדים

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת" - כגון גמל שפרסתו סדוקה למעלה אבל למטה היא מחוברת כאן למדך שנבלת בהמה טמאה מטמאה ובענין שבסוף הפרשה פי' על בהמה טהורה

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על כפיו" - כגון כלב ודוב וחתול

"טמאים הם לכם" - למגע

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וזה לכם הטמא" - כל טומאות הללו אינן לאיסור אכילה אלא לטומאה ממש להיות טמא במגען ונאסר לאכול תרומה וקדשים וליכנס למקדש

"החלד" - מושטיל"ה

"והצב" - פויי"ט שדומה לצפרדע

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אנקה" - הריצו"ן

"הלטאה" - לישרד"ה

"החמט" - לימצ"ה

"תנשמת" - טלפ"א

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"במים יובא" - (יבמות עה) ואף לאחר טבילתו טמא הוא לתרומה

"עד הערב" - ואחר כך

"וטהר" - בהערב שמש

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תוכו" - אין כלי חרס מיטמא אלא מאוירו (חולין כד)

"כל אשר בתוכו יטמא" - הכלי חוזר ומטמא מה שבאוירו (ס"א צ"ל בתוכו)

"ואתו תשבורו" - (ת"כ) למד שאין לו טהרה במקוה

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מכל האכל אשר יאכל" - מוסב על מקרא העליון כל אשר בתוכו יטמא (פסחים כ) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים והוא בתוך כלי חרס הטמא יטמא וכן כל משקה אשר ישתה בכל כלי והוא בתוך כלי חרס הטמא יטמא למדנו מכאן דברים הרבה למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבאו עליו מים פעם אחת ומשבאו עליו מים פעם אחת מקבל טומאה לעולם ואפי' נגוב והיין והשמן וכל הנקרא משקה מכשיר זרעים לטומאה כמים שכך יש לדרוש המקרא אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל ועוד למדו רבותינו מכאן שאין ולד הטומאה מטמא כלים שכך שנינו יכול יהיו כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס ת"ל כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אוכל ומשקה מיטמא מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס לפי שהשרץ אב הטומאה והכלי שנטמא ממנו ולד הטומאה לפיכך אינו חוזר ומטמא כלים שבתוכו ולמדנו עוד שהשרץ שנפל לאויר תנור והפת בתוכו ולא נגע השרץ בפת התנור ראשון והפת שנייה ולא נאמר רואין את התנור כאלו מלא טומאה ותהא הפת תחלה שאם אתה אומר כן לא נתמעטו כל הכלים מלהטמא מאויר כלי חרס שהרי טומאה עצמה נגעה בהן מגבן ולמדנו עוד על ביאת מים שאינה מכשרת זרעים אלא א"כ נפלו עליהן משנתלשו שאם אתה אומר מקבלין הכשר במחובר אין לך שלא באו עליו מים ומהו אומר אשר יבא עליו מים ולמדנו עוד שאין אוכל מטמא אחרים אלא א"כ יש בו כביצה (ת"כ יומא פ) שנא' אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תנור וכירים" - (כלים יא) כלים המטלטלין הם והם של חרס ויש להן תוך ושופת את הקדרה על נקב החלל ושניהם פיהם למעלה

"יתץ" - שאין לכלי חרס טהרה בטבילה

"וטמאים יהיו לכם" - שלא תאמר מצווה אני לנותצם ת"ל וטמאים יהיו לכם אם רצה לקיימן בטומאתן רשאי

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אך מעין ובור מקוה מים" - המחוברים לקרקע אין מקבלין טומאה. ועוד יש לך ללמוד "יהיה טהור" הטובל בהם מטומאתו.

"ונוגע בנבלתם יטמא" - אפילו הוא בתוך מעין ובור ונוגע בנבלתם יטמא (ת"כ). שלא תאמר ק"ו, אם מטהר את הטמאים מטומאתם, ק"ו שיציל את הטהור מליטמא? לכך נאמר "ונוגע בנבלתם יטמא".

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זרע זרוע" - זריעה של מיני זרעונין זרוע שם דבר הוא כמו (דנייאל א) ויתנו לנו מן הזרועים

"טהור הוא" - למדך הכתוב שלא הוכשר ונתקן לקרותמה אוכל לקבל טומאה עד שיבואו עליו מים

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכי יותן מים על זרע" - בין מים בין שאר משקין בין הם על הזרע בין הזרע נפל לתוכן הכל נדרש בתורת כהנים

"ונפל מנבלתם עליו" - אף משנגב מן המים שלא הקפידה תורה אלא להיות עליו שם אוכל ומשירד עליו הכשר קבלת טומאה פעם אחת שוב אינו נעקר הימנו

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בנבלתה" - (חולין קיח ת"כ) ולא בעצמות וגידים ולא בקרנים וטלפים ולא בעור

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והנושא את נבלתה" - חמורה טומאת משא מטומאת מגע שהנושא מטמא בגדים והנוגע אין בגדיו טמאין שלא נאמר בו יכבס בגדיו

"והאוכל מנבלתה" - יכול תטמאנו אכילתו כשהוא או' בנבלת עוף טהור (ויקרא כב) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אותה מטמאה בגדים באכילתה ואין נבלת בהמה מטמאה בגדים באכילתה בלא משא כגון אם תחבה לו חבירו בבית הבליעה א"כ מה ת"ל האוכל ליתן שיעור לנושא ולנוגע כדי אכילה והוא כזית (נדה מב)

"וטמא עד הערב" - אע"פ שטבל צריך הערב שמש

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"השורץ על הארץ" - (חולין סז) להוציא את היתושין שבכליסין ושבפולין ואת הזיזין שבעדשים שהרי לא שרצו על הארץ אלא בתוך האוכל אבל משיצאו לאויר ושרצו הרי נאסרו

"לא יאכל" - לחייב על המאכיל כאוכל ואין קרוי שרץ אלא דבר נמוך קצר רגלים שאין נראה אלא כרוחש ונד

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הולך על גחון" - זה נחש ולשון גחון שחייה שהולך שח ונופל על מעיו

"כל הולך" - להביא השלשולין ואת הדומה לדומה

"הולך על ארבע" - זה עקרב

"כל" - להביא את החפושית אשקרבו"ט בלע"ז ואת הדומה לדומה

"מרבה רגלים" - זה נדל שרץ שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו לכאן ולכאן וקורין צינטפיד"ש

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תשקצו" - באכילתן שהרי כתיב נפשותיכם ואין שיקוץ נפש במגע וכן ולא תטמאו באכילתן

"ונטמתם בם" - אם אתם מטמאין בהם בארץ אף אני מטמא אתכם בעולם הבא ובישיבת מעלה

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אני ה' אלהיכם" - כשם שאני קדוש שאני ה' אלהיכם כך והתקדשתם קדשו את עצמכם למטה

"והייתם קדושים" - לפי שאני אקדש אתכם למעלה ולעולם הבא

"ולא תטמאו וגו'" - לעבור עליהם בלאוין הרבה וכל לאו מלקות וזהו שאמרו בגמ' אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צרעה לוקה שש

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אני ה' המעלה אתכם" - ע"מ שתקבלו מצותי העליתי אתכם (ד"א כי אני ה' המעלה אתכם בכולן כתיב והוצאתי וכאן כתיב המעלה תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות דיים ומעליותא היא גבייהו והוא לשון מעלה)

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"להבדיל" - לא בלבד השונה אלא שתהא יודע ומכיר ובקי בהן

"בין הטמא ובין הטהור" - צ"ל בין חמור לפרה והלא כבר מפורשים הם אלא בין טמאה לך לטהורה לך בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו

"ובין החיה הנאכלת" - צ"ל בין צבי לערוד והלא כבר מפורשים הם אלא בין שנולדו בה סימני טרפה כשרה לנולדו בה סימני טרפה פסולה חסלת פרשת שמיני