ביאור:ויקרא יא - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא יא | למהדורת הביאור הרגילה) |


המשך פרשת שמיני

בעלי החיים הנאכלים[עריכה]

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם:
דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:

בהמות וחיות טהורות וטמאות[עריכה]

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה בעלת פרסה,
וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת שפרסתה שסועה,
מַעֲלַת גֵּרָה מחזירה אוכל שנלעס חלקית ונבלע זמנית ללעיסה שנייה (ראה בויקיפדיה)
- בַּבְּהֵמָה, אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ.
אַךְ אֶת זֶה להלן מנויים בעלי חיים בעלי סימן טהרה אחד, שלא מספיק להכשיר אותם לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה:
Camel Foot.jpg
רגל של גמל
אֶת הַגָּמָל - כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס: טָמֵא הוּא לָכֶם!
וְאֶת הַשָּׁפָן בעל חי קרוב תורשתית לפיל, חי בסלעים בכל אזור ההר, מושבה מפורסמת שלו במעלה נחל עין גדי - כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס: טָמֵא הוּא לָכֶם!
וְאֶת הָאַרְנֶבֶת (בעל חי שהזכר מתנהג כנקבה. ראה על הגדרתו בבויקיפדיה) - כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה: טְמֵאָה הִוא לָכֶם!
וְאֶת הַחֲזִיר חזיר הבר והחזיר המבוית דומים במידה רבה לאדם, הן בהיותם אוכלי כל, והן בהיותם בעלי מנת משכל גבוהה יחסית לבעלי חיים אחרים - כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא אבל הוא גֵּרָה לֹא יִגָּר: טָמֵא הוּא לָכֶם!
מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ: טְמֵאִים הֵם לָכֶם!


דגים ובעלי חיים ימיים טהורים וטמאים[עריכה]

Tizil u0.gif
דג אמנון
אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם:
כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר האיבר שבעזרתו שט הדג במים וְקַשְׂקֶשֶׂת קליפות קטנות המכסות את גוף הדג
בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים - אֹתָם תֹּאכֵלוּ.
וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים,
מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם -
שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם!
וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם! - מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ!
כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם, שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם.

עופות וחיות מעופפות טהורים וטמאים[עריכה]

וְאֶת אֵלֶּה להלן רשימה של עופות טמאים, וחז"ל נתנו סימנים לעופות טהורים: אצבע יתירה, זפק, לא דורס, קרקבן נקלף תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף - לֹא יֵאָכְלוּ! שֶׁקֶץ הֵם:
אֶת הַנֶּשֶׁר עוף גדול אוכל נבלות, נקרא כך על שם "נשירת" הנוצות מגרונו, בהתאמה עם הנבירה בתוך הנבילה, וְאֶת הַפֶּרֶס עוף דורס גדול, ה'פורס' כלומר זורק את טרפו אל האדמה מגובה רב, ואחר כך מוצץ את לשד העצמות השבורות. ראה בויקיפדיה, וְאֵת הָעָזְנִיָּה מהגדולים שבעופות הדורסים ובעל אזניים בולטות (בויקיפדיה).
וְאֶת הַדָּאָה בפרשת ראה נקראת 'ראה' - על שם ראייתה החדה, וְאֶת הָאַיָּה (ראה בויקיפדיה) מלשון חיפוש אחר הטרף, או הנבילה. ישנם מדרשים לפיהם הדאה והאיה הם שני שמות לעוף אחד. לְמִינָהּ.
אֵת כָּל עֹרֵב על שם קריאתו "רע", ויש אומרים משום שהם "עריבים זה לזה" ותוקפים יחד את אויביהם לְמִינוֹ בארץ ישראל מינים רבים של עורבים ועורבאים, הנפוצים ביניהם: עורב שחור ואפור, עורבנים וקאקים.
וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה יש הטוענים שלא מדובר ביען (אולי כי לא היה בארץ, ואולי ממיקומה ברשימה עם התחמס והשחף) אלא בדורס לילי הדומה לאוח, וְאֶת הַתַּחְמָס עוף הגוזל טרף או את הקן מעופות אחרים (יתכן שמדובר בבולבול או ברחם החומסים ביצי עופות אחרים, ויש שזיהו בו את הבז (מלשון ביזה הדומה לחמיסה), וְאֶת הַשָּׁחַף נראה שמדובר בדורס לילי המשמיע התנשפויות, וְאֶת הַנֵּץ מלשון נוצה, או מלשון מריבה וניצה - כלומר עוף דורס הנלחם בקרבות אויר על נחלתו, אולי בז לְמִינֵהוּ.
וְאֶת הַכּוֹס עוף דורס קטן (ראה בערך כוס החורבות) ונקרא כך על שם הקול שמשמיע וְאֶת הַשָּׁלָךְ לפי המסורת: עוף דורס הניזון מדגים (ראה בויקיפדיה) ויש המזהים אותו עם החיוויאי המשליך נחשים מגובה רב וְאֶת הַיַּנְשׁוּף הנקרא כך על שם התנשפויותיו. ישנם כמה מינים של דורסים ליליים בעלי תכונה זו.
וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת עוף שקשה לזהות בין זכר לנקבה. הינשוף והתנשמת, שניהם על שם קולות ההתנשפות וההתנשמות. יתכן שהוחלפו השמות זה בזו, והינשוף הוא העוף הגדול הנקרא בימינו תנשמת., וְאֶת הַקָּאָת עוף דורס המקיא את מזונו, וחוזר ואוכלו. לגבי זיהויו ראה בויקיפדיה, וְאֶת הָרָחָם ראה בויקיפדיה בערך "רחם (עוף)", אם כי חז"ל זיהו אותו עם השרקרק.
וְאֵת הַחֲסִידָה, הָאֲנָפָה ואת האנפה (ראה בערך אנפתיים) ויתכן שחסידה-אנפה הם מין אחד של עוף לְמִינָהּ, וְאֶת הַדּוּכִיפַת, וְאֶת הָעֲטַלֵּף עוף בעל 'טלפיים'. יש שזיהו אותו בסוג של עוף, אך לפי חז"ל נראה שמדובר בזיהוי העטלף של ימינו.

חרקים ויונקים מעופפים[עריכה]

Young grasshopper on grass stalk03.jpg
חרגול
כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף החרקים הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע ולפי חז"ל: על ארבע או יותר: שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם!
אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע,
אֲשֶׁר (לא) לוֹ כְרָעַיִם "ידיים" שעליהם הוא יכול 'לכרוע', ולפי חז"ל: החלק העליון של הרגל מִמַּעַל לְרַגְלָיו - לְנַתֵּר לקפץ, לדלג בָּהֵן עַל הָאָרֶץ.
אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ:
אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ, וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ, וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ, וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ.
וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם אבל אין לו כרעיים לניתור - שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם.

הטומאה מנבילות בעלי חיים טמאים (אגב רשימת שרצי העוף הטהורים)[עריכה]

וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ:
כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם - יִטְמָא עַד הָעָרֶב.
וְכָל הַנֹּשֵׂא המרים, המזיז, גם מבלי לגעת מִנִּבְלָתָם -
יְכַבֵּס בְּגָדָיו ולפי התורה שבעל פה: ויטבול במקוה - וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
לְכָל 'ולאלה תטמאו' - תטמאו לכל... הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה,
וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת, וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה -
טְמֵאִים הֵם לָכֶם!
...כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם מן ההקשר מובן שמדובר בנגיעה בנבלתם. אמנם מנהג החצרות החסידיים שומרי טהרה, שנזהרים אף מנגיעה בידיהם בבהמות טמאות, ואולי יסודו בפסוק זה. וחז"ל למדו מכאן "שני לטומאה" של הנוגע במי שנגע בנבלה - יִטְמָא.
וְכֹל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו ולא על פרסות בְּכָל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע:
טְמֵאִים הֵם לָכֶם! כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב.
וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָם - יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב!
טְמֵאִים הֵמָּה בעלי החיים האמורים, ולפי חז"ל כאמור: האנשים שנגעו בנבלה לָכֶם! {ס}

רשימת השרצים הטמאים[עריכה]

Palestine Mole-rat 1.jpg
חולֶד
וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ:
הַחֹלֶד מזוהה עם חפרפרת (מלשון חלד - חדלון עיוורון וחשיכה), ויש המזהים אותה עם חולדה - כלומר עכברוש לפי מקומו לפני העכבר, וְהָעַכְבָּר, וְהַצָּב חרדון, ויש שזיהו אותו עם הצב של ימינו, אולי בעקבות הליכתו האיטית "צו לצו, קו לקו" לְמִינֵהוּ.
וְהָאֲנָקָה זוהה כשׂממית, עקב הקול שהיא משמיעה. אף שהשם שממית מוזכרת במשלי כחיה הנמצאת בחדרים גבוהים, וְהַכֹּחַ נקרא כך על שם צליל קולו בשעת קרב בין זכרים, וְהַלְּטָאָה יש המזהים אותה עם הזיקית, ההולכת לאיטה, ולפי המסורת מדובר במיני הלטאה המוכרת,
וְהַחֹמֶט מזוהה עם החומטיים - בעלי חיים דמויי נחש, עם רגליים. ונקראים כך על שם ראשם הארוך המחובר לגוף ללא צואר ניכר, והדומה לחוטם ארוך, וְהַתִּנְשָׁמֶת זוחל המשמיע קולות התנשמות, אך יש שזיהו בה את הזיקית.

מקבלי הטומאה משרצים[עריכה]

- אֵלֶּה המופיעים ברשימה לעיל הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ.
כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם בנבלתם - יִטְמָא עַד הָעָרֶב.
וְכֹל וכל כלי אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו, מֵהֶם, בְּמֹתָם מאחד השמונה שרצים לעיל כאשר הם מתים, - יִטְמָא:
מִכָּל כְּלִי עֵץ כל כלי עץ שהוא אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק...
כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם: בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב - וְטָהֵר.
וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ: כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ - יִטְמָא, וְאֹתוֹ את הכלי - תִשְׁבֹּרוּ כיוון שלא ניתן לטהר כלי חרס.
מִכָּל הָאֹכֶל אוכל כלשהוא אֲשֶׁר יֵאָכֵל ראוי לאכילה: אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם לפי פשוטו: אם הוא יטמא, יש לשטוף אותו. ולפי מסורת חז"ל: רק אם יש אליו מים הוא נטמא - יִטְמָא.
וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה ראוי לשתיה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא יכולים להיטמא.
וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא:
תַּנּוּר וְכִירַיִם כלי חרס שאין להם טהרה יֻתָּץ יישברו
טְמֵאִים הֵם, וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם!
אַךְ בניגוד למים המנותקים מהקרקע (בכלי, כנאמר לעיל) מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם ושלולית מים: יִהְיֶה טָהוֹר!
וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם לפי חז"ל: אפילו טובל במקוה תוך כדי כך - יִטְמָא!
וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ צמח מחובר לקרקע אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ - טָהוֹר הוּא!
וְכִי יֻתַּן יינתן על ידי אדם בכוונה מַיִם עַל זֶרַע לפי חז"ל: שנעקר מן הקרקע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו - טָמֵא הוּא לָכֶם! {ס}

מקבלי הטומאה מנבילת בהמה מותרת[עריכה]

וְכִי יָמוּת לא מחמת שחיטה מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה:
הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ - יִטְמָא עַד הָעָרֶב.
וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ - יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ - יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

שרצים קרקעיים זוחלים, סרטנים, חרקים ועכבישים[עריכה]

וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ: שֶׁקֶץ הוּא - לֹא יֵאָכֵל.
כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן על בטנו כמו הנחש
וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע - עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם עד כל מספר (ריבוי) של רגליים, כלומר: ארבע רגליים או יותר...
...לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ: לֹא תֹאכְלוּם - כִּי שֶׁקֶץ הֵם!

סיכום - קדושה והימנעות משיקוץ הנפש[עריכה]

אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ...
וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם - וְנִטְמֵתֶם ותיטמאו בָּם!
כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם!
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם - וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי!
וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם - בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ.
כִּי אֲנִי יְהוָה - הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים!
וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.


זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף,
וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם,
וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ.
לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר,
וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל. {פ}