ביאור:בראשית א - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית א) |


ראו במהדורת הביאור הרגילה

ששת ימי המעשה

פרשת בראשית
סיכום הפרשה ומאמרים

הקדמה

בְּרֵאשִׁית בָּרָא בעת תחילת בריאת השמים והארץ. ויש מפרשים: (ע"פ חז"ל) בתחילת הזמן, לפני שהיה קיים דבר - הוא ברא אֱלֹהִים 'אלוה' ברבים. לשון רבים בא רק מתוך כבוד, ולכן הפועל 'ברא' ביחיד. ור' אלהים בויקיפדיה לגבי תפיסות אחרות. אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

הקדמה: טרם הבריאה, או כותרת: סיפור הבריאה. לפי הפירוש השני, הפסוקים הראשונים אינם מתארים את התהליך, אלא מתארים תיאור כללי של מה שעתיד להיות מפורט בהמשך. ובדרשה חסידית של הרבי מקוצק: אחר שאלוקים ברא את השמים והארץ, מה שנשאר בארץ זה תוהו ובוהו.

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

וְהָאָרֶץ הָיְתָה:
תֹהוּ חלל, מלשון תחתית (תהום) והחיפוש והתהיה אחר האין והתחתית ללא סוף וָבֹהוּ ריקנות - מלשון בהיה והבטה אל האין.
וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם תחתית או חלל,
וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת נמצאת, שוֹרה עַל פְּנֵי הַמָּיִם על פני היקום - שהיה בשלב זה ללא גופים מוצקים. או: לפני הפרדת המים מן השמים ביום השני ויצירת היבשה ביום השלישי, היקום כולו היה מים.

יום א - בריאת האור

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
יְהִי אוֹר!
- וַיְהִי אוֹר!
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב,
וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים - בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר "יוֹם", וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא "לָיְלָה".

פרשה פתוחה - מסומנת כאן כך: {פ}.
פרשה - היא קטע המדבר על נושא מסויים (אשר אותו מפרשים ומסבירים)
'פתוחה' - הוראת כתיבה לסופר הכותב את ספר התורה לסיים קטע זה עם רווח פתוח עד לסוף השורה, ולהתחיל את ה"פרשה" הבאה בְּשוּרה חדשה.
זאת לעומת 'פרשה סגורה', שבה הסופר משאיר רווח של מספר אותיות בין המלים ומתחיל את הפרשה הבאה בהמשך אותה השורה.
יש לזכור שספרי התורה נכתבים ללא פיסוק או ניקוד,     ועימוד המילים בפרשות פתוחות וסגורות הוא כמעט הרמז היחיד שיש לגבי תחלתם וסופם של הפיסקאות.

כך גם בשאר הכתיבה המסורתית: מזוזות, תפילין, מגילות אסתר, רות, שיר השירים, קוהלת ואיכה, וכן הפטרות שנכתבות לעתים רחוקות בכתיבה מסורתית.

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם מכיוון שעדיין אין ארץ ולא שמש, אין לדעת את ארכו של "יום" זה אֶחָד! {פ} פרשה פתוחה ראו בהערה משמאל


יום ב - המים והשמים

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
יְהִי רָקִיעַ חלל, אויר, או כביכול משטח שקוף ומרוקע כמו שמרקעים מתכת, שעליו מונחים המים שבשמים בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם שעל הארץ (שיהפכו לאזורי הים ביום השלישי וכרגע מכסים את כל הארץ) לָמָיִם הנמצאים ב"שמים" - המים שבעננים, או לפי פשוטו: הכחול הנראה בשמים הוא הים העליון (אוצר המים) ממנו באים העננים, הגשם והטל!"
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ.
וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ -- וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ.
- וַיְהִי כֵן!
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ "שָׁמָיִם" שם מים.
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם שֵׁנִי! {פ}


יום ג - הים והיבשה, וכן הצמחים

הים והיבשה

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
יִקָּווּ יאספו (מלשון מקוה מים, מקורו אולי בצליל ההדהוד הנשמע עם טפטוף מים בתוך מערה, ובלטינית אקווה - פירושו מים) הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד לאזורי הים המחוברים זה לזה סביב העולם וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה!"
- וַיְהִי כֵן!
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה "אֶרֶץ" וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא "יַמִּים".
וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!

הצמחים

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא תצמיח האדמה צמחים מסוגים שונים: עשבים ועצים:
עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע...
עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי על מלים אלו יש מדרשים רבים ובעקבותיהם מאמרים פילוסופיים לגבי עץ גן העדן (והאתרוג האגדי) אשר 'טעם העץ כטעם הפרי' לְמִינוֹ למיניהם, עצים ממינים רבים, כל אחד עושה פרי אחר אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ בתוך הפרי,
- עַל הָאָרֶץ!"
- וַיְהִי כֵן!
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא:
עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ,
וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולפי המדרשים: אך לא עץ פרי עושה פרי - כלומר התוצאה אינה האידאל 'טעם העץ אינו כטעם הפרי' אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ.
וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם שְׁלִישִׁי! {פ}

יום ד - השמש, הירח והכוכבים

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
יְהִי מְאֹרֹת כוכבים מאירים: השמש, הירח והכוכבים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה,
וְהָיוּ לְאֹתֹת סימנים, לצורך ניווט - בעיקר בים, לצורך תזכורות ותובנות: "הבט נא השמימה...צא החוצה וספור הכוכבים... כה יהיה זרעך', לנבוי העתיד, ויש מפרשים לצורך ניסים עתידיים כמו ביהושע: "שמש בגבעון דום") וּלְמוֹעֲדִים פירושו המילולי: לזמני התכנסות וועידה. המאורות משמשים לקביעת זמן לפי זריחת ושקיעת השמש, לקביעת החודשים בהתאם למחזור 'התגלות' הירח, ועל פיהם נקבע גם מתי יחולו ה"מועדים" - החגים וּלְיָמִים מזריחת השמש עד שקיעתה, וכן לסמן את חלקי היום: הירח והכוכבים בלילה, השמש ביום. וְשָׁנִים זווית השיא של השמש מעל הארץ קובע את עונות השנה, וחזרת השמש "למקומה" משמעותה שעברה שנה!
וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם - לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ!
- וַיְהִי כֵן!
הקלטת ארמסטרונג מתאר את הליכתו הראשונה על הירח.
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:
אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל - לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם,
וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן - לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה,
וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם רְבִיעִי! {פ}

יום ה - השרצים, הדגים והעופות

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
יִשְׁרְצוּ שרץ - תהליך הולדה של וולדות רבים ללא ביצים, או: יצורים קטנים: זוחלים דו-חיים וזחלי חרקים, ומקורו בצליל הצרצור שחלק מן החרקים משמיע הַמַּיִם כלומר: המים יתמלאו בשרצים. או: (שלא על פי דקדוק הלשון) המים עצמם יולידו יצורים זעירים שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה,
וְעוֹף - יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, עַל פְּנֵי כלומר: מעל לארץ ורחוק ממנה, וקרוב לאותו "רקיע השמים" רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם!
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים -
אֶת הַתַּנִּינִם נחש או זוחל בעל רגליים אחר הַגְּדֹלִים חיות אגדתיות ויש אומרים: הדינוזאורים,
וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת - אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם,
וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ.
וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר:
פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים!
וְהָעוֹף יִרֶב יתרבה, או יהיה הרבה ממנו בָּאָרֶץ!
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם חֲמִישִׁי! {פ}

יום ו - החיות והאדם

כל יצורי היבשה - חידקים, תולעים, חרקים, זוחלים, בהמות וחיות

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ:
בְּהֵמָה, וָרֶמֶשׂ, וְחַיְתוֹ אֶרֶץ - לְמִינָהּ!
- וַיְהִי כֵן!
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים:
אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ,
וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ,
וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ.
וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!

האדם




הבדיחה מספרת על כך שבני התשחורת (גיל הנעורים) מלמדים אותנו על פסוקים אלו: נולדים לנו בנים 'בצלמנו כדמותנו' הדומים לנו כשתי טיפות מים, ובהגיעם לגיל הנעורים הם מורדים בנו ואף מסרבים להכיר בקיומינו



חז"ל דנו במשמעות הביטוי ברבים: נעשה אדם בצלמנו. ר' במדרש המוצג כאן.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
נַעֲשֶׂה בלשון רבים לכבוד ה', כמו בפירוש על פסוק א, וראו בפירושים אָדָם בְּצַלְמֵנוּ בצורה דומה לה' (יכולת לדמיין, בחירה חופשית ויכולת לדבר) כִּדְמוּתֵנוּ עם דמות דומה לנו - כלומר כשמביטים בו רואים את הדמיון אלינו. ויש מפרשים 'בעל שכל',
וְיִרְדּוּ מלשון רדיה של קמח. כלומר: ישעבדו את החיות לצרכיהם
בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם,
וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ,
וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ!
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ,
בְּצֶלֶם אֱלֹהִים - בָּרָא אֹתוֹ,
זָכָר וּנְקֵבָה לפי פשוטם של דברים: ברא 'אדם' זכר, ו'אדם' נקבה. או: יש כאן סיכום ההמשך - בסופו של דבר יצר זכר וגם נקבה. ולפי מדרשי חז"ל: נברא "דו פרצופין" - כלומר חסר מין - בָּרָא אֹתָם.
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים:
פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ!
וּרְדוּ איספו לכם, או: שִלְטוּ עליהם בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ!
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע - אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ
וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע -
לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה!!.
- וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם
וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה,
אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה!
- וַיְהִי כֵן!


וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד!
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם הַשִּׁשִּׁי! {פ}



ראו גם