ביאור:רש"י בראשית א
(א) בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃
בְּרֵאשִׁית - אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב, ב), שֶׁהִיא מִצְוָה מצוות קידוש החודש רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּה יִשְׂרָאֵל כל העם ביחד (בניגוד למצוות פרו ורבו, מילה, וגיד הנשה, הנזכרות גם הן בחומש בראשית, אך נאמרו עוד לפני שהתגבש עם ישראל), וּמַה טַּעַם למה מסופרים כל סיפורי בראשית, אם מטרת התורה היא שנדע את המצוות פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? מִשּׁוּם התשובה רמוזה בפסוק "כֹּחַ מַעֲשָׂיו את כוחו שנתגלה במעשיו, בבריאת העולם ובהנהגתו הִגִּיד הראה ה', סיפר בתורה לְעַמּוֹ, לָתֵת כי רצה לתת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם את ארץ כנען" ,[1] שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל לִסְטִים גנבים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם עמי כנען שישבו בארץ בימי יהושע בן נון, הֵם אוֹמְרִים ישראל יוכלו לענות לָהֶם: כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא, הוּא בְּרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו. בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ ודבר זה (שהארץ שלנו) חשוב הוא והובא לפני כל המצוות, כי רוב המצוות תלויות בארץ, ושם מקומו הטבעי של העם.
בְּרֵאשִׁית בָּרָא - אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא דָּרְשֵׁנִי דירשו אותי, פרשו אותי שלא לפי הפשט, כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שהעולם נברא בשביל התורה (כלומר: את המילים "בראשית ברא אלוקים" יש להבין במשמעות של "בשביל 'ראשית' ברא אלוקים", כמו שרש"י פירש את "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם" (ו, ג), בשביל האדם) שֶׁנִּקְרֵאת "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" (משלי ח, כב), וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ "רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיהו ב, ג).
וְאִם בָּאתָ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: בְּרֵאשִׁית בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ הפסוק הראשון הוא תיאור זמן - 'בתחילת בריאת השמים והארץ...', ולא משפט העומד בפני עצמו וְהָאָרֶץ הָיְתָה לפני שנבראו השמים והארץ תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר.
וְלֹא בָא הַמִּקְרָא לְהוֹרוֹת סֵדֶר הַבְּרִיאָה לוֹמַר שֶׁאֵלּוּ השמים והארץ (והתוהו ובוהו, והחושך, והמים שרוח אלוקים ריחפה על פניהם) קָדְמוּ, שֶׁאִם בָּא לְהוֹרוֹת כָּךְ הָיָה לוֹ לִכְתּוֹב: "בָּרִאשׁוֹנָה בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם" וגו' וגומר, וכולי (כשרש"י כותב 'וגומר', יש לקרא כאילו הוא כתב את כל הפסוק) שֶׁאֵין לְךָ "רֵאשִׁית" את המילה 'ראשית' בַּמִּקְרָא שֶׁאֵינוֹ דָּבוּק מחובר לַתֵּיבָה למילה שֶל אַחֲרָיו שאחריה. כלומר המילה 'ראשית' תמיד באה בסמיכות לשם עצם או שם פועל (חוץ מכאן),
- כְּמוֹ (שם בספר ירמיהו (כשכתוב 'שָם' בציטוט פסוק, הכונה היא למקור שצוטט בפעם הקודמת) כו א) "בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִים",
- (בראשית י, י) "רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ",
- (דברים יח, ד) "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ",
- אַף כַּאן אַתָּה אוֹמֵר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וגו', כְּמוֹ כאילו היה כתוב "בְּרֵאשִׁית בְּרוֹא".
- וְדוֹמֶה לוֹ (הושע א, ב) "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ", כְּלוֹמַר: תְּחִלַּת דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהוֹשֵׁעַ, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ" וגו'.
וְאִם תֹּאמַר: לְהוֹרוֹת בָּא הפסוק בא ללמד שֶׁאֵלּוּ שהשמים והארץ וכו' - פסוקים א-ב תְּחִלָּה נִבְרְאוּ, וּפֵרוּשׁוֹ "בְּרֵאשִׁית הַכֹּל בָּרָא אֵלּוּ",
- וְיֵשׁ לְךְ ואכן קיימים מִקְרָאוֹת שֶׁמְּקַצְּרִים לְשׁוֹנָם וּמְמַעֲטִים תֵּיבָה אַחַת,
- כְּמוֹ "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי" (איוב ג, י), וְלֹא פֵרַשׁ מִי הַסּוֹגֵר,
- וּכְמוֹ "יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק" (ישעיה ח, ד), וְלֹא פֵרַשׁ מִי יִשָּׂאֶנּוּ,
- וּכְמוֹ "אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים" (עמוס ו, יב), וְלֹא פֵרַשׁ "אִם יַחֲרוֹשׁ אָדָם בַּבְּקָרִים",
- וּכְמוֹ "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיה מו, י), וְלֹא פֵרַשׁ "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית דָּבָר אַחֲרִית דָּבָר" –
אִם כֵּן אם תחשוב שפסוקים א-ב מתארים את סדר בריאת הדברים, תְּמַהּ עליך לתהות, לשאול עַל עַצְמְךָ,
- שֶׁהֲרֵי שהרי לפי הסבר זה הַמַּיִם קָדְמוּ נבראו לפני השמים והארץ (שהרי פסוק ב מנוסח בלשון של עבר רחוק, כלומר: רוח אלוהים ריחפה על פני המים עוד לפני שאלוקים ברא את השמים והארץ), שֶׁהֲרֵי כְּתִיב "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", וַעֲדַיִין לֹא גִלָּה הַמִּקְרָא בְּרִיאַת הַמַּיִם מָתַי הָיְתָה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁקָּדְמוּ הַמַּיִם לָאָרֶץ אם המים נבראו לפני הארץ, ולא נאמר שה' ברא את המים, מוכח שפסוקים א-ב לא מתארים את בריאת הדברים בסדר מסויים.
- וְעוֹד שֶׁהַשָּׁמַיִם מֵאֵשׁ וּמַיִם ערבוב של שני חומרים אלו (ראה להלן ברש"י לפסוק ח), כלומר: גם אם נתעלם מפסוק ב, בפסוק א כתוב שנבראו השמים, אך מכיוון שהשמים נבראו על ידי עירבוב של מים ואש, איך זה שלא נכתב שנבראו המים? נִבְרְאוּ,
עַל כָּרְחֲךָ לכן אין לך ברירה אלא להודות ש לֹא לִמֵּד הַמִּקְרָא סֵדֶר הַמּוּקְדָמִים וְהַמְאוּחָרִים מה היה קיים לפני בריאת האור כלום.
בָּרָא אֱלֹהִים - וְלֹא נֶאֱמַר "בָּרָא ה'", שֶׁבַּתְּחִלָּה עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לִבְרֹאתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין להתייחס לעולם לפי הצדק, ללא רחמים , רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, וְהִקְדִּים מִדַּת רַחֲמִים וְשִׁתְּפָהּ שיתף יחד עם לְמִדַּת הַדִּין, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב וזהו שכתוב:[2] "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' שם ה', י-ה-ו-ה, מייצג את הנהגת העולם לפי מידת הרחמים אֱלֹהִים שם א-להים מייצג את הנהגת ה' במידת הדין (כי המילה אלהים פירושה גם דיינים כמו למשל בשמות כב ז) אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".[3]
(ב)
וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃
תֹהוּ וָבֹהוּ - "תֹּהוּ" לָשׁוֹן תֵּמַהּ וְשִׁמָּמוֹן, שֶׁאָדָם תּוֹהֶה וּמִשְׁתּוֹמֵם עַל "בֹּהוּ" שֶׁבָּהּ.
תֹּהוּ - אישטורדישו"ן הגרשיים אינן מסמלות ראשי תיבות, אלא מדגישות שהמילה איננה בעברית בלע"ז בלועזית, בשפה זרה. רש"י תירגם לעיתים מילים קשות לשפה שהיתה מקובלת באיזור בו חי, צרפתית עתיקה. [estordison = עילפון, הלם, מבוכה].
בֹּהוּ - לְשׁוֹן רֵקוּת וְצָדוּ שממה - (ע"פ לשון אונקלוס "צָדְיָא וְרֵיקָנְיָא").
עַל פְּנֵי תְהוֹם - עַל פְּנֵי הַמַּיִם המילה תהום פירושה מים (כך בהרבה מקומות בתנ"ך - למשל: "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" בשמות טו, ה) שֶׁעַל הָאָרֶץ.
וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת - כִּסֵּא הַכָּבוֹד עוֹמֵד בָּאֲוִיר וּמְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם בְּרוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְמַאֲמָרוֹ ועל פי ציוויו, כְּיוֹנָה הַמְרַחֶפֶת עַל הַקֵּן. אקוביטי"ר בלע"ז [acoveter = לכסות].
(ד)
וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל - אַף בָּזֶה כמו בדיבור המתחיל 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא' אָנוּ צְרִיכִין צריכים (כי לפי הפשט קשה להסביר מדוע הסיבה לכך שה' הבדיל את האור מהחושך היא כי הוא טוב) לְדִבְרֵי אַגָּדָה:[4]
רָאָהוּ שֶׁאֵינוֹ כְדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ רְשָׁעִים, וְהִבְדִּילוֹ שם אותו בצד ושמר אותו לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.
וּלְפִי פְשׁוּטוֹ כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: רָאָהוּ כִּי טוֹב, וְאֵין נָאֶה לוֹ וְלַחֹשֶׁךְ שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָא, וְקָבַע לָזֶה תְּחוּמוֹ בַּיּוֹם וְלָזֶה תְּחוּמוֹ בַּלַּיְלָה.[5]
(ה)
וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃
יוֹם אֶחָד - לְפִי סֵדֶר לְשׁוֹן הסגנון הכללי של הַפָּרָשָׁה הָיָה לוֹ לִכְתּוֹב "יוֹם רִאשׁוֹן", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁאָר הַיָּמִים "שֵׁנִי", "שְׁלִישִׁי", "רְבִיעִי". לָמָּה כָּתַב "אֶחָד"? לְפִי שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים עַד יוֹם שֵׁנִי. כָּךְ מְפוֹרָשׁ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה.[6]
(ו)
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃
יְהִי רָקִיעַ - יֶחֱזַק הָרָקִיעַ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ שָׁמַיִם בְּיוֹם רִאשׁוֹן, עֲדַיִין לַחִים הָיוּ, וְקָרְשׁוּ בַּשֵּׁנִי מִגַּעֲרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאָמְרוֹ "יְהִי רָקִיעַ". וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב:[7] "עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ" – כָּל יוֹם רִאשׁוֹן; וּבְשֵׁנִי "וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ", כְּאָדָם שֶׁמִּשְׁתּוֹמֵם וְעוֹמֵד מִגַּעֲרַת הַמְאַיֵּם עָלָיו.
בְּתוֹךְ הַמָּיִם - בְּאֶמְצַע הַמַּיִם. שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לָרָקִיעַ כְּמוֹ בֵּין הָרָקִיעַ לַמַּיִם שֶׁעַל הָאָרֶץ. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֵם תְּלוּיִם בְּמַאֲמָרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בזכות ציוויו של ה'.[8]
(ז)
וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ - תִּקְּנוֹ לרש"י קשה שהרי כבר נעשה ביום הראשון, ולכן מפרש שמדובר כאן בהתקנתו, חיזוקו עַל עָמְדוֹ וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ: "וְעָשְׂתָה תיקנה, סידרה אֶת צִפָּרְנֶיהָ".[9]
מֵעַל לָרָקִיעַ - "עַל הָרָקִיעַ" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "מֵעַל לָרָקִיעַ", לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִן בָּאֲוִיר.
וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר "כִּי טוֹב" בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בַּשֵּׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בְּמִלּוּאוֹ וְטוּבוֹ. וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אַחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ "כִּי טוֹב" שְׁתֵּי פְעָמִים להלן פסוק י; פסוק יב, אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת יוֹם הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם.[10]
(ח)
וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם - שָׂא מַיִם נושא, מחזיק, השמים מחזיקים את המים שלא יפלו, שָׁם מַיִם, אֵשׁ וּמַיִם פירוש שלישי, המילה מים מלשון 'אש ומים', שֶׁעֵרְבָן זֶה בָזֶה וְעָשָׂה מֵהֶם שָׁמַיִם.[11]
(ט)
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃
יִקָּווּ הַמַּיִם - שֶׁהָיוּ שְׁטוּחִין עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, וְהִקְוָם בָּאוֹקְיָנוֹס, הוּא הַיָּם הַגָּדוֹל שֶׁבְּכָל הַיַּמִּים יותר מכל שאר הימות בעולם.[12]
(י)
וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
קָרָא יַמִּים - וַהֲלֹא יָם אֶחָד הוּא כל הימות בעולם מחוברים, ומדוע כונה בלשון רבים?? אֶלָּא אֵינוֹ דוֹמֶה טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מִן הַיָּם בְּעַכּוֹ לְטַעַם דָּג כלומר, לים יש תכונות כימיות שונות באיזורים שונים, ולכן אפשר לראות בו אוסף של ימים שונים הָעוֹלֶה מִן הַיָּם בְּאַסְפַּמְיָא עיר חוף בסוריה או בספרד.[13]
(יא)
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃
תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב - לֹא "דֶּשֶׁא" לְשׁוֹן "עֵשֶׂב" למילים 'עשב' ו'דשא' אין את אותה המשמעות וְלֹא "עֵשֶׂב" לְשׁוֹן "דֶּשֶׁא". וְלֹא הָיָה לְשׁוֹן הַמִּקְרָא לוֹמַר "תַּעֲשִׂיב הָאָרֶץ", שֶׁמִּינֵי דְשָׁאִין מְחֻלָּקִין, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ נִקְרָא "עֵשֶׂב פְּלוֹנִי". וְאֵין לָשׁוֹן לַמְדַבֵּר לאדם כשהוא מדבר לוֹמַר "דֶּשֶׁא פְּלוֹנִי", שֶׁלְּשׁוֹן "דֶּשֶׁא" הוּא לְבִישַׁת הָאָרֶץ בַּעֲשָׂבִים כְּשֶׁהִיא מִתְמַלֵּאת בִּדְשָׁאִים.
תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ - תִּתְמַלֵּא וְתִתְכַּסֶּה לְבוּשׁ עֲשָׂבִים. בְּלָשׁוֹן לַעַ"ז נִקְרָא דֶּשֶׁא אירבידי"ץ [erbediz = מעשב, מכלול העשבים] כֻּלָּן בְּעִרְבּוּבְיָא, וְכָל שֹׁרֶשׁ לְעַצְמוֹ נִקְרָא "עֵשֶׂב".
מַזְרִיעַ זֶרַע - שֶׁיְּגַדֵּל בּוֹ זַרְעוֹ, לִזְרוֹעַ מִמֶּנּוּ בְּמָקוֹם אַחֵר.
עֵץ פְּרִי - שֶׁיְּהֵא טַעַם הָעֵץ הגזע והענפים כְּטַעַם הַפְּרִי, וְהִיא אך האדמה לֹא עָשְׂתָה כֵּן, אֶלָּא (פסוק יב): "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ... עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי" וְלֹא הָעֵץ פְּרִי. לְפִיכָךְ כְּשֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם עַל עֲוֹנוֹ נִפְקְדָה נענשה גַּם הִיא עַל עֲוֹנָהּ וְנִתְקַלְּלָה 'אֲרוּרָה הָאֲדָמָה...' (ג, יז).[14]
אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ - הֵן גַּרְעִינֵי כָּל פְּרִי, שֶׁמֵּהֶן הָאִילָן צוֹמֵחַ כְּשֶׁנּוֹטְעִין אוֹתוֹ.
(יב)
וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ וגו' - אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "לְמִינֵהוּ" בִּדְשָׁאִין בְּצִוּוּיֵיהֶן כאשר ה' ציווה אותם לצמוח, שָׁמְעוּ שֶׁנִּצְטַוּוּ הָאִילָנוֹת עַל כָּךְ, וְנָשְׂאוּ הסיקו קַל וָחֹמֶר בעזרת ההגיון, שאם האילנות נצטוו כך, ברור שגם הם בְּעַצְמָן,
כִּדְמְפוֹרָשׁ בָּאַגָּדָה באגדתא, בקטע בתלמוד בבלי שאיננו הלכתי בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין במסכת חולין דף ס ע"א:
"בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא "למינהו" באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן: אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בערבוביא, למה אמר "למינהו" באילנות? ועוד קל וחומר: ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקדוש ברוך הוא "למינהו", אנו על אחת כמה וכמה! מיד כל אחד ואחד יצא למינו.".
(יד)
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃
יְהִי מְאֹרֹת וגו' - מִיּוֹם רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ שהרי אז נברא האור, וּבָרְבִיעִי צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִתָּלוֹת בָּרָקִיעַ. וְכֵן כָּל כמו שגם אמר רש"י על הרקיע בפסוק ו, וכן יאמר לגבי "נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ" בפסוק כד תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיּוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו. הוּא שֶׁכָּתוּב (פסוק א): "אֵת הַשָּׁמַיִם" - לְרַבּוֹת המילה 'את' (שבדרך כלל המשפט ברור גם בלעדיה) נדרשת על ידי חז"ל להוסיף דבר מה תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, "וְאֵת הָאָרֶץ" - לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ.[15]
יְהִי מְאֹרֹת - חָסֵר וָי"ו כְּתִיב נכתב בתורה 'מארת' במקום 'מאורות', וכוונת התורה היתה שנלמד משהו נוסף:, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה 'מארת' מלשון מארה, קללה לִפּוֹל אַסְכָּרָה מחלת הדִּיפְתֶרְיָה בַּתִּינוֹקוֹת. הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ שלמדנו במסכת תענית כז:: בָּרְבִיעִי הָיוּ מִתְעַנִּים עַל אַסְכָּרָה שֶׁלֹּא תִפּוֹל בַּתִּינוֹקוֹת[16].
לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה - מִשֶּׁנִּגְנַז לאחר שנשמר לצדיקים (ראה פסוק ד) הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יש גורסים בשלושת (מנחת יהודה ודבק טוב) יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד אמנם היתה ביניהם הבדלה מסויימת כמו שכתוב 'ויבדל אלהים בין האור ובין החשך' (פסוק ד) בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה.
|
למה צריך היה רש"י בדיבור המתחיל "וְשָׁנִים" להזכיר את 12 המזלות? וכי לא מספיק לומר שעל פי השמש נקבעת השנה? רש"י דייק במילה 'מְאֹרֹת' שהיא בלשון רבים, וחיפש בביטויים 'לאותות, למועדים, לימים, לשנים' משמעות גם לשמש וגם לירח. אותות - ליקוי השמש וליקוי ירח מועדים - על פי הירח, שמקבל את כוחו מהשמש ימים - השמש והירח מתחלפים במשמרתם שנים - גם כאן הסביר שהשנה אכן נקבעת על פי השמש, אך יש חשיבות גם למזלות שנקבעים על פי הירח (השנה נחלקת ל-12 על ידי מולד הירח החוזר כ-12 פעמים במהלך שנה) ('לפשוטו של רש"י' - הרב שמואל גלברד) |
וְהָיוּ לְאֹתֹת - כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין כאשר יש ליקוי חמה או ליקוי לבנה סִימָן רַע הוּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ",[17] בַּעֲשׂוֹתְכֶם רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין אַתֶּם ישראל (אבל הגויים כן צריכים לדאוג כאשר יש ליקוי מאורות) צְרִיכִין לִדְאוֹג מִן הַפֻּרְעָנוּת.[18]
וּלְמוֹעֲדִים - עַל שֵׁם הֶעָתִיד,[19] שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִצְטַוּוֹת עַל הַמּוֹעֲדוֹת החגים וְהֵם נִמְנִים לְמוֹלַד הַלְּבָנָה.[20]
וּלְיָמִים - שִׁמּוּשׁ הַחַמָּה חֲצִי יוֹם, וְשִׁמּוּשׁ הַלְּבָנָה חֶצְיוֹ, הֲרֵי יוֹם שָׁלֵם.
וְשָׁנִים - לְסוֹף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יָמִים יִגְמְרוּ מַהֲלַכְתָּם בִּשְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת ר' גלגל המזלות הַמְּשָׁרְתִים אוֹתָם, וְהִיא שָׁנָה. וְחוֹזְרִים וּמַתְחִילִים פַּעַם שְׁנִיָּה לְסַבֵּב בַּגַּלְגַּל כְּמַהֲלָכָן הָרִאשׁוֹן.
(טו)
וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃
וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת - עוֹד זֹאת גם לזאת יְשַׁמְּשׁוּ: שֶׁיָּאִירוּ לָעוֹלָם.
(טז)
וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃
הַמְּאֹרֹת הַגְּדוֹלִים - שָׁוִים בגודלם (לכן נקראו שניהם 'הגדולים') נִבְרְאוּ,[21] וְנִתְמַעֲטָה הַלְּבָנָה עַל שֶׁקִּטְרְגָה וְאָמְרָה: אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד.
וְאֵת הַכּוֹכָבִים - עַל יְדֵי בגלל שֶׁמִּעֵט אֶת הַלְּבָנָה, הִרְבָּה צְבָאֶיהָ את הכוכבים שמסביבה לְהָפִיס כדי לפייס דַּעְתָּהּ.[22]
(כ)
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם׃
נֶפֶשׁ חַיָּה - שֶׁיְּהֵא בָּהּ חַיּוּת כלומר בעל חיים, ולא במשמעות של חיה להבדיל מבהמה.
שֶׁרֶץ - כָּל דָּבָר חַי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ בולט לגובה מִן הָאָרֶץ קָרוּי "שֶׁרֶץ": בָּעוֹף כְּגוֹן זְבוּבִים, בַּשְּׁקָצִים כְּגוֹן נְמָלִים וְחִפּוּשִׁים וְתוֹלָעִים, וּבַבְּרִיּוֹת כְּגוֹן חֹלֶד וְעַכְבָּר וְחוֹמֶט וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְכָל הַדָּגִים.
(כא)
וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כׇּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כׇּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
הַתַּנִּינִם - דָּגִים גְּדוֹלִים שֶׁבַּיָּם. וּבְדִבְרֵי אַגָּדָה אגדתא בבבא בתרא עד ב: הוּא לִוְיָתָן וּבֶן זוּגוֹ שֶׁבְּרָאָם זָכָר וּנְקֵבָה, וְהָרַג אֶת הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ שם על בשרה מלח כדי שלא יתקלקל הבשר לַצַּדִּיקִים לְעָתִיד לָבֹא, שֶׁאִם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ לֹא יִתְקַיֵּים הָעוֹלָם בִּפְנֵיהֶם.
נֶפֶשׁ הַחַיָּה - נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַיּוּת.[23]
(כב)
וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ׃
וַיְבָרֶךְ אוֹתָם - לְפִי שֶׁמְּחַסְּרִים אוֹתָם וְצָדִין מֵהֶם וְאוֹכְלִין אוֹתָם, הוּצְרְכוּ לִבְרָכָה. וְאַף הַחַיּוֹת הוּצְרְכוּ לִבְרָכָה, אֶלָּא מִפְּנֵי הַנָּחָשׁ שֶׁעָתִיד לְקַלְּלָהּ – לְכָךְ לֹא בֵרְכָן, שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בִּכְלָל מבורך יחד איתם.[24]
פְּרוּ - לְשׁוֹן פְּרִי, כְּלוֹמַר: "עֲשׂוּ פֵּרוֹת".
וּרְבוּ - אִם לֹא אָמַר אֶלָּא "פְּרוּ" הָיָה אֶחָד מוֹלִיד אֶחָד וְלֹא יוֹתֵר, וּבָא "וּרְבוּ" שֶׁאֶחָד מוֹלִיד הַרְבֵּה.
(כד)
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן׃
תּוֹצֵא הָאָרֶץ - הוּא שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (פסוק יד) שֶׁהַכֹּל נִבְרָא מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְלֹא הוּצְרְכוּ אֶלָּא לְהוֹצִיאָם.
נֶפֶשׁ חַיָּה - שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַיּוּת.
וָרֶמֶשׂ - הֵם שְׁרָצִים שֶׁהֵם נְמוּכִים וְרוֹמְשִׂים עַל הָאָרֶץ, וְנִרְאִים כְּאִלּוּ נִגְרָרִים שֶׁאֵין הִלּוּכָן נִכָּר. כָּל לְשׁוֹן "רֶמֶשׂ" וְ"שֶׁרֶץ" בִּלְשׁוֹנֵנוּ: קונמוברי"ש [conmovres = רוחשים] בְּלַעַ"ז.
(כה) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת־חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כׇּל־רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
וַיַּעַשׂ - תִּקְּנָם כיון שבפסוק הקודם כבר נאמר 'ויהי-כן' מסביר רש"י למה בפסוק זה נאמר שוב 'ויעש'.
וראה גם את מה שכתב רש"י לעיל פסוק ז בְּצִבְיוֹנָם בדמות שבחר להם וּבְקוֹמָתָן.[25]
(כו)
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃
נַעֲשֶׂה אָדָם - עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמַדְנוּ מִכַּאן: לְפִי שֶׁאָדָם בִּדְמוּת הַמַּלְאָכִים וְיִתְקַנְּאוּ בוֹ, לְפִיכָךְ נִמְלַךְ בָּהֶם התייעץ איתם, וּכְשֶׁהוּא את ענוונותו של ה' אנו רואים לא רק בכך שהוא התייעץ עם המלאכים כשברא את האדם, אלא גם כאשר הוא... דָּן אֶת הַמְּלָכִים הוּא נִמְלָךְ בְּפַמַּלְיָא שֶׁלּוֹ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַחְאָב שֶׁאָמַר לוֹ מִיכָה (מל"א כב, יט): "רָאִיתִי אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ"[26] - וְכִי יֵשׁ יָמִין וּשְׂמֹאל לְפָנָיו? אֶלָּא אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת, וְאֵלּוּ מַשְׂמְאִילִים לְחוֹבָה. וְכֵן "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא על פי גזירת המלאכים נגזר הדבר וּמֵאמַר קַדִּישִׁין מלאכים שְׁאֵלְתָּא ה' נשאל מהם",[27] אַף כַּאן בְּפַמַּלְיָא שֶׁלּוֹ נָטַל רְשׁוּת, אָמַר לָהֶם למלאכים (כאשר התייעץ איתם) יֵשׁ בָּעֶלְיוֹנִים במלאכים כִּדְמוּתִי, אִם אֵין כִּדְמוּתִי בַּתַּחְתּוֹנִים ביצורי העולם החומרי, הֲרֵי יֵשׁ קִנְאָה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית החיות, שוכני העולם החומרי יקנאו בשוכני העולם העליון.[28]
נַעֲשֶׂה אָדָם - אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִיְּיעוּהוּ בִּיצִירָתוֹ, וְיֵשׁ מָקוֹם לַמִּנִּים לִרְדּוֹת הכופרים יכולים למצא מקום לטענתם שיש יותר מאל אחד, לֹא נִמְנַע הַכָּתוּב מִלְּלַמֵּד דֶּרֶךְ אֶרֶץ וּמִדַּת עֲנָוָה, שֶׁיְּהֵא הַגָּדוֹל נִמְלָךְ וְנוֹטֵל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן.[29] וְאִם כָּתַב: "אֶעֱשֶׂה אָדָם" – לֹא לָמַדְנוּ שֶׁיְּהֵא מְדַבֵּר עִם בֵּית דִּינוֹ אֶלָּא עִם עַצְמוֹ. וּתְשׁוּבַת הַמִּינִים את התשובה לטענת הכופרים וּתְשׁוּבַת הַמִּינִים כָּתַב בְּצִדּוֹ: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (פסוק הבא), וְלֹא כָּתַב "וַיִּבְרְאוּ".
בְּצַלְמֵנוּ - בִּדְפוּס שֶׁלָּנוּ בצלם ששייך לנו, כמו אומן שטובע מטבעות בעזרת חותם.
כִּדְמוּתֵנוּ - לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל האדם יהיה דומה לנו מבחינת יכולת ההבנה.
וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם - יֵשׁ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן "רִדּוּי" וּלְשׁוֹן "יְרִידָה": זָכָה אם זכה האדם לברכת ה' (בפסוק כח: 'ורדו בדגת הים') - רוֹדֶה בַחַיּוֹת וּבַבְּהֵמוֹת, לֹא זָכָה – נַעֲשֶׂה יָרוּד לִפְנֵיהֶם וְהַחַיָּה מוֹשֶׁלֶת בּוֹ.[30]
(כז)
וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ - בִּדְפוּס הֶעָשׂוּי לוֹ, שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בְמַאֲמָר וְהוּא נִבְרָא בְיָדַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה",[31] נַעֲשֶׂה בְּחוֹתָם כְּמַטְבֵּעַ הָעֲשׂוּיָה עַל יְדֵי רוֹשֶׁם תבנית דפוס שֶׁקּוֹרִין קוי"ן בלע"ז [coin = מטבע (הצורה הטבועה באסימון)] וְכֵן הוּא אוֹמֵר:[32] "תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם".[33]
בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ - פֵּרַשׁ לְךָ שֶׁאוֹתוֹ צֶלֶם הַמְּתֻקָּן לוֹ, צֶלֶם דְּיוּקָן יוֹצְרוֹ הוּא.
זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם - וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר:[34] "וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו" וגו' ובהמשך מסופר שברא את האישה מצלע האדם, ואיך כאן מסופר שהם נבראו באותו זמן?. מִדְרַשׁ אַגָּדָה.[35] שֶׁבְּרָאוֹ שְׁנֵי פַרְצוּפִים עם פרצוף של איש לצד אחד, ופרצוף של אישה לצד שני בִּבְרִיאָה רִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ חִלְּקוֹ חילק לשניים ונוצרו האיש והאישה
וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: כַּאן הוֹדִיעֲךָ שֶׁנִּבְרְאוּ שְׁנֵיהֶם בַּשִּׁשִּׁי, וְלֹא פֵירַשׁ לְךָ כֵּיצַד בְּרִיָּיתָן, וּפֵירַשׁ לְךָ בְּמָקוֹם אַחֵר.
(כח)
וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכׇל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃
וְכִבְשֻׁהָ - חָסֵר וָי"ו, לְלַמֶּדְךָ אפשר לקרא את המילה כאילו כתוב 'כבש אותה' שֶׁהַזָּכָר כּוֹבֵשׁ אחראי לשמור אֶת הַנְּקֵבָה, שֶׁלֹּא תְהֵא יַצְאָנִית.
וְעוֹד פירוש נוסף: אפשר לומר ש"כיבשוה" מופנה לאדמה, לכך שהאדם אחראי להתפזר על פני כל האדמה לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָאִישׁ שֶׁדַּרְכּוֹ לִכְבּוֹשׁ שבדרך כלל הוא האקטיבי מְצֻוֶּוה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְלֹא הָאִשָּׁה.
(כט)
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כׇּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאׇכְלָֽה׃
לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ - הִשְׁוָה לָהֶם לבני האדם בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת לְמַאֲכָל שכמו החיות, גם לאדם מותר רק לאכול מהצומח, וְלֹא הִרְשָׁה לָאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ לְהָמִית בְּרִיָּה וְלֶאֱכוֹל בָּשָׂר, אַךְ כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב יֹאכְלוּ יַחַד כֻּלָּם.
וּכְשֶׁבָּאוּ בְנֵי נֹחַ הִתִּיר לָהֶם בָּשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן ט ג): "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי" וגו' כְּיֶרֶק עֵשֶׂב" שֶׁהִתַּרְתִּי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן "נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל".[36]
(לא)
וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃
יוֹם הַשִּׁשִּׁי - הוֹסִיף הֵ"א את האות ה בַּשִּׁשִּׁי למילה 'שִּׁשִּׁי', ולא עשה כן בשאר הימים: יום השני, יום השלישי בִגְמַר מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לוֹמַר שֶׁהִתְנָה עִמָּהֶם עַל מְנָת שיקיים את העולם בתנאי שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל חֲמִשָּׁה ה - בגימטריה 5 חוּמְשֵׁי תוֹרָה.[37]
דָּבָר אַחֵר: "יוֹם הַשִּׁשִּׁי" – כֻּלָּם תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים עַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, הוּא שִׁשִּׁי בְּסִיוָן ו' בסיון, חג שבועות, חג מתן תורה הַמּוּכָן שהיה (תאריך זה) מוכן מראש לְמַתַּן תּוֹרָה.[38]
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים
[עריכה]- ^ תהלים קיא, ו, והרעיון כולו לקוח ממדרש בתנחומא ישן בראשית יא ובאופן דומה בבראשית רבה א ב ומובא גם בילקוט שמעוני רמז קפז
- ^ להלן ב ד
- ^ בראשית רבה יב טו: "(למה הדבר דומה:) למלך שהיו לו כוסות ריקים. אמר המלך: אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין, צונן הם מקריסין. ומה עשה המלך? ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: אם בורא אני את העולם במדת הרחמים, הוי חטייה סגיאין יחטאו הרבה. במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד?! אלא, הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמוד".
- ^ חגיגה יב א: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנאמר (איוב לח טו) 'וימנע מרשעים אורם', ולמי גנזו - לצדיקים לעתיד לבא"; באופן דומה גם בראשית רבה יא ב
- ^ ירושלמי ברכות ח ו: "ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל למה הדבר דומה: למלך שהיו לו שני איסטרטיגין, זה אומר אני משמש ביום, וזה אומר אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב: (שם) 'ויקרא אלהים לאור יום' וגו' - לאור אמר לו היום יהא תחומך ולחשך אמר לו הלילה יהא תחומך."; באופן דומה גם בבראשית רבה ג ו
- ^ בראשית רבה ג ח: "רבי יוחנן אמר: בשני נבראו המלאכים. הה"ד (תהלים קד ד): "המקרה במים עליותיו, השם עבים רכובו, המהלך על כנפי רוח" וכתיב "עושה מלאכיו רוחות" ".
- ^ איוב כו יא, והרעיון כולו מבראשית רבה ד ב: "רב אמר: לחים היו מעשיהם ביום הראשון ובשני קרשו: 'יהי רקיע' - יחזק הרקיע". ר' גם חגיגה יב: "ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקב"ה את העולם - היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתִי, עד שגער בו הקב"ה והעמידו, שנאמר 'עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו', והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב 'אני אל שדי'? - אני הוא שאמרתי לעולם די"
- ^ בראשית רבה ד ג: "רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר: כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים"
- ^ דברים כא, יב
- ^ בראשית רבה ד ו: "א"ר שמואל: לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתוב בשלישי 'כי טוב' שני פעמים - אחד למלאכת המים וא' למלאכתו של יום".
- ^ על פי בראשית רבה ד ז, וחגיגה יב א
- ^ רמוז במשנה מקוואות ה ד: "כָּל הַיַּמִּים כְּמִקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים"
- ^ בראשית רבה ה ח: "א"ר יוסי ב"ר חלפתא: והלא ים אחד הוא, ומה ת"ל ימים? אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא".
- ^ בראשית רבה ה ט: "שעברה על הצווי שכך אמר לה הקב"ה 'תדשא הארץ דשא' וגו' - מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן אלא 'ותוצא הארץ דשא 'וגו' - הפרי נאכל והעץ אינו נאכל".
- ^ בראשית רבה יב ד, חגיגה יב א
- ^ הרחבה בעלון בר-אילן
- ^ ירמיהו י, ב
- ^ סוכה כט א: "...ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר (ירמיהו י, ב) 'כֹּה אָמַר ה': אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ, כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה' - עובדי כוכבים יחתו ואין ישראל יחתו".
- ^ ראה גם רש"י להלן ז, ב בעניין זה
- ^ בראשית רבה ו א: "ולמועדים - אלו שלש רגלים"
- ^ חולין ס ב: "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי רָמֵי כְּתִיב: 'וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי המאורות הַגְּדוֹלִים' וּכְתִיב 'אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל ... וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן' - אָמְרָה יָרֵחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד? אָמַר לָהּ: לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ דָּבָר הָגוּן אַמְעִיט אֶת עַצְמִי".
- ^ בראשית רבה ו ד, אך שם מצויין שהלבנה מיעטה את עצמה ביוזמתה
- ^ מה חידש כאן רש"י לעומת דבריו הזהים בפסוק הקודם? ראו מפרשי רש"י על בראשית א כא וכנ"ל בפסוק כד. באופן כללי ניתן לומר כך:
בפסוק כ (לגבי שרצי המים) ההדגשה היא שהחיות היא של היצור ולא של המים.
פסוק כא (לגבי הרמש) ההדגשה היא שהנפש היא מקור התנועה (הרמישה).
פסוק כד (לגבי בהמות וחיות) ההגשה היא שהנפש היא רק חיוניות ביולוגית (ולא נפש שכלית). - ^ מדרש אגדה הוצאת בובער א יח
- ^ חולין ס א: "דאמר ריב"ל: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו, שנאמר 'ויכולו השמים והארץ וכל צבאם' - אל תקרי 'צבאם' אלא צביונם"; כנ"ל בראש השנה יא א
- ^ מלכים א כב יט
- ^ דניאל ד יד
- ^ בראשית רבה ח ד, ח ו, סנהדרין לח ב: "אמר רב יהודה א"ר: בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו וכו'".
- ^ בראשית רבה ח ט: "שאלו המינים את רבי שמלאי: כמה אלהות בראו את העולם [...] אמרו לו: מה הוא דין דכתיב 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'...".
- ^ בראשית רבה ח יב: "אמר רבי חנינא: אם זכה רדו ואם לאו ירדו"
- ^ תהלים קלט ה
- ^ איוב לח יד
- ^ סנהדרין לח א: "תנו רבנן: להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, אבל הקדוש ברוך הוא טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו, שנא' (איוב לח, יד) 'תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם, וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ' ".
- ^ בראשית ב כא
- ^ ערובין יח א, ברכות סא א
- ^ סנהדרין נט ב: "אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב (בראשית א, כט) 'לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ' ולא חית הארץ לכם. וכשבאו בני נח התיר להם שנאמר (בראשית ט, ג) 'כירק עשב נתתי לכם את כל יכול' ".
- ^ מדרש תנחומא בראשית א: " אר"ש בן לקיש: למה נאמר במעשה בראשית יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום הששי, ה"א יתירה למה, שהרי בכולן לא נאמר אלא יום אחד, יום שני, וכן לכולם? מלמד: שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה, שיש בה ה' ספרים, מוטב, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו".
- ^ שבת פח א: "מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו" (וראו רש"י שם); וכן בעבודה זרה ג א
ראו גם
[עריכה]- רש"י על בראשית א - ללא ניקוד
- רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית/א - עם ניקוד
- מפרשי רש"י על בראשית א א. דף הפרוייקט המרכזי: ויקיטקסט:מפרשי רש"י למקרא
- מפרשי רש"י באתר ספריא
- תרגום לאנגלית של רש"י באתר חב"ד
- צילום הספר לפשוטו של רש"י שהוזכר בהערה לעיל