בראשית רבה לג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · לג · ג · >>


הוסף ביאור

ג. [עריכה]

(תהלים קמה, ט): "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" אמר ר' לוי "טוב ה' לכל" על הכל שהוא מעשיו אמר ר' שמואל "טוב ה' לכל ורחמיו" על הכל שהן מדותיו הוא מרחם רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר "טוב ה' לכל" ומרחמיו הוא נותן לבריותיו רבי תנחומא ורבי אבא בר אבין בשם רב אחא למחר שנת בצורת באה והבריות מרחמין אלו על אלו והקדוש ברוך הוא מתמלא עליהן רחמים ביומי דר' תנחומא היו צריכין ישראל לתענית אתון לגביה אמרין ליה ר' גזר תעניתא גזר תעניתא יום קדמאי יום ב' יום ג' ולא נחת מטרא עאל ודרש להון אמר להון בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו אתון לגביה ואמרו ליה ר' מה אנן יתבין הכא ועבירתא הכא אמר להן מה ראיתם אמרו לו ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו שלח בתריהון ואייתינון לגו ציבורא א"ל מה היא לך זו אמר לו גרושתי היא אמר לו מפני מה נתת לה מעות אמר לו רבי ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר רבון כל העולמים מה אם זה שאין לה עליו מזונות ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים אתה שכתוב בך חנון ורחום ואנו בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים מיד ירדו גשמים ונתרוה העולם רבינו הוה יתיב לעי באורייתא קמי כנישתא דבבלאי בצפורין עבר חד עגל קודמוי אזל למתנכסה ושרי געי כמימר שיזבני אמר ליה ומה אני יכול למעבד לך לכך נוצרת וחשש רבי את שיניו י"ג שנה אמר ר' יוסי בר אבין כל אותן י"ג שנה שהיה חושש רבי את שיניו לא הפילה עוברה בא"י ולא נצטערו היולדות בתר יומין עבר חד שרץ קמי ברתיה ובעא למיקטלא אמר לה ברתי שבקיה דכתיב "ורחמיו על כל מעשיו" רבינו הוה ענותן סגי והוה אמר כל מה דיאמר לי בר נש אנא עביד חוץ ממה שעשו בני בתירא לזקני שירדו מגדולתן והעלו אותו ואין סליק רב הונא ריש גלותא להכא אנא קאים לי מן קודמוהי למה דהוא מן יהודה ואנא מן בנימין והוא מן דכריא דיהודה ואנא מן נוקבתא א"ל ר' חייא רבה והרי הוא עומד בחוץ נתכרכמו פניו של רבי וכיון שראה שנתכרכמו פניו א"ל ארונו הוא א"ל פוק חזי מאן בעי לך לברא נפק ולא אשכח בר נש וידע דהוא נזוף ואין נזיפה פחותה משלשים יום א"ר יוסי ב"ר אבין כל אותן ל' יום שהיה רבי חייא רבה נזוף מרבינו אליף לרב בר אחתיה כל כללי דאורייתא ואלין אנון כללייא דאורייתא הלכתא דבבלאי לסוף תלתין יומין אתא אליהו זכור לטוב בדמותיה דר' חייא רבה אצל רבינו ויהב ידיה על שיניה ואתסי כיון דאתא רבי חייא רבה לגבי רבינו א"ל מה עבדת בשיניך א"ל מן עונתא דיהבת ידך עילוהי איתנשימת א"ל לית אנא הוה ידע מה הוא כיון דשמע כן שרי נהיג ביה יקרא וקרב תלמידים ומעייל ליה מלגאו א"ר ישמעאל ב"ר יוסי ולפנים ממני א"ל ח"ו לא יעשה כן בישראל רבינו הוה מתני שבחיה דרבי חייא רבה קמיה דר' ישמעאל ב"ר יוסי א"ל אדם גדול אדם קדוש חד זמן חמתיה בי בני ולא איתכנע מיניה א"ל ההוא תלמידך דהות משתבח ביה חמיתיה בי בני ולא איתכנע מנאי א"ל ולמה לא איתכנעת מיניה א"ל רבי חייא מסתכל הייתי באגדת תהלים כיון דשמע כן מסר ליה תרין תלמידוי והוון עיילין עמיה לאשונה דלא ישהי ותזער נפשיה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "טוב ה' לכל וגו'" "ויזכור אלהים את נח וגו'" א"ר שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין בכ"מ שנאמר ה' מדת רחמים (שמות לד, ו): "ה' ה' אל רחום וחנון" וכתיב (בראשית ו, ה): "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ" (שם, ו) "וינחם ה' כי עשה את האדם ויאמר ה' אמחה וגו'" אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים בכל מקום שנאמר אלהים הוא מדת הדין (שמות כב, כז): "אלהים לא תקלל" (שם, ח) "עד האלהים יבא דבר שניהם" וכתיב (שם ב, כד) "וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו וגו'" (בראשית ל, כב): "ויזכור אלהים את רחל וגו'" "ויזכור אלהים את נח" מה זכירה נזכר לו שזן ופירנס אותם כל י"ב חודש בתיבה ויזכור אלהים את נח והדין נותן מזכות הטהורים שהכניס עמו בתיבה רא"א לשם קרבנו נקרא שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח רבי יוסי בר חנינא לשם נחת התיבה נקרא שנאמר ותנח התיבה בחודש השביעי וגו' ר' יהושע אומר לא ישבותו מכלל ששבתו א"ר יוחנן לא שמשו מזלות כל י"ב חדש א"ל רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן ניכר: