קטגוריה:בראשית ו ו
וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽ/אָדָ֖ם בָּ/אָ֑רֶץ וַ/יִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְתָב יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ אֲרֵי עֲבַד יָת אֲנָשָׁא בְּאַרְעָא וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ לְמִתְבַּר תּוּקְפְהוֹן כִּרְעוּתֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַב יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ אֲרוּם עֲבַד יַת אֶנָשָׁא בְּאַרְעָא וְאֵידְיָין עֲלֵיהוֹן בְּמֵימְרֵיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | וַהֲוַת תָּהִי מִן קֳדָם יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ אֲרֵי עֲבַד יַת אֱנָשָׁא בְּאַרְעָא וַאֲמַר וְעַדְיַין עִם לִבֵּיהּ: |
רש"י (כל הפרק)
"וינחם ה' כי עשה" - נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים שאילו היה מן העליונים היה ממרידן בב"ר
"ויתעצב" - האדם
"אל לבו" - של מקום עלה במחשבתו של מקום להעציבו זהו תרגום אונקלוס ד"א וינחם נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ וכן כל ל' ניחום שבמקרא ל' נמלך מה לעשות (במדבר כג) ובן אדם ויתנחם (דברים לב) ועל עבדיו יתנחם (שמות לב) וינחם ה' על הרעה (שמואל א טו) נחמתי כי המלכתי כולם לשון מחשבה אחרת הם
"ויתעצב אל לבו" - נתאבל על אבדן מעשה ידיו כמו (ש"ב יט) נעצב המלך על בנו וזה כתבתי לתשובת המינים אפיקורוס אחד שאל את רבי יהושוע בן קרחה א"ל אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד אמר לו הן אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו אמר לו נולד לך בן זכר מימיך אמר לו הן אמר לו ומה עשית אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל א"ל ולא היית יודע שסופו למות אמר לו בשעת חדותא חדותא בשעת אבלא אבלא אמר לו כך מעשה הקב"ה אע"פ שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן (וע' ברא"ם) בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהםאבן עזרא (כל הפרק)
וינחם ה' — ידוע כי לא אדם הוא להינחם, רק דיברה תורה כלשון בני אדם, כי המשחית מה שעשה, ייראה שניחם:
וטעם ויתעצב אל לבו — הפך "ישמח ה' במעשיו" (תהלים קד לא), כי טוב בעיניו שיקבלו נבראיו חסדיו. ויש אומרים כי וינחם, כמו "מתנחם לך להרגך" (בראשית כז מב), ויפרשוהו 'ויעד', ואמרו כי לבו הוא הנביא. ואלו היה כן, לא היה אחר ויתעצב מלת אל. ואנה מצאנו שנקרא הנביא לב?רמב"ן (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(ו) "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ". ראה שטבע הארץ שהיתה עכורה וחזקה מאד קודם המבול שלכן היו האנשים אז ענקים וגבורי כח ומאריכים ימים ושטופים בזמה, ועי"כ גבר החומר מאד והצורה היתה חלושה, כי כל שיגבר החומר תחלש הצורה, וע"ז אמר כי רבה רעת האדם בארץ, שהארץ גרמה כל זאת, והיה החרטה על שעשה אותו בארץ הזאת, כי כפי טבע הארץ עתה א"א שיגבר בו הכח הנפשיי. והנה האומן שיעשה כלי יקר בעמל רב ויצטרך אח"כ לשבור את הכלי ולעשותו באופן אחר, זה עד על חסרון מעלת האומן שלא השכיל או לא היה ביכלתו לעשות כלי שלא יצטרך לתקנו. אבל אם הוא לא מצא חסרון בהכלי רק שבא לשם סכל אחד וקלקל את הכלי עד שאין ראוי עוד למלאכתו, והאומן מוכרח לשברו ולחזור ולעשותו, זה אינו מעיד על חסרון חכמת האומן. כן אם היה ה' מתנחם על הבריאה אשר עשה ומחריבה ומתקנה, זה מורה חסרון ח"ו, אבל אחר שמה שעשה ה' היה טוב מאד ולא היה מצטרך שבירה ותיקון, רק שהאדם שניתן לו הבחירה והחפשיות הוא קלקל את כל סדרי הבריאה אשר היו טובים, ולולא האדם לא היה הכלי אשר עשה והבנין הגדול הזה אשר בנה צריך תיקון בשום פעם, אין זה מטיל פגם וחסרון בחכמת הפועל. וכמ"ש במדרש כי בו שבת מכל מלאכתו ממלאכת עולמו שבת ולא שבת ממלאכת הצדיקים והרשעים, ר"ל שמלאכת עולמו נשלמה באופן היותר שלם ולא היה צריך שהעושה אותה יצטרך עוד לעשות בה איזה תיקון ושנוי, רק לא שבת ממלאכת הצדיקים והרשעים שאחר שהאדם בעל בחירה מקלקל סדרי הבריאה בכל עת וזה גורם שהעושה לא יוכל לשבות ממעשהו וצריך בכל פעם לתקן מה שיקלקל האדם ע"י בחירתו. וע"ז יאמר שה' לא נחם על בריאת העולם בכלל, שלא מצא בבריאתו שום חסרון רק ע"י שעשה את האדם בארץ והוא קלקל את הכל עד שהוצרך היוצר להתנחם ולשבור ולהרוס הבנין כדי לתקנו, ואין החסרון בהפועל רק ויתעצב אל לבו. והוא כפי' הרי"א אל לבו של אדם, שכבר בארנו בפי' משלי שהלב מציין כח הבחירה והממשלה אשר בנפש, ה' התעצב על בחירתו של אדם, שהוא בבחירתו ובכח החפשיות שניתן לו הרס את הבנין עד שהוצרך היוצר לבנותו מחדש:
כלי יקר (כל הפרק)
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. אמר הקב"ה: יפה עשיתי שתקנתי להם קבורה; כתיב הכא וינחם, וכתיב התם: "וינחם אותם וידבר על לבם". דבר אחר: וינחם ה' כי עשה את האדם, תהות היתה לפני, שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. רבי נחמיה אומר: מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתי אותו מלמעלה, כשם שהמריד בי את התחתונים כך היה ממריד בי את העליונים. תהות היתה בלבי שבראתי בו יצר הרע, שאלולי לא בראתי בו לא היה מורד בי. מתנחם אני שעשיתי אותו, וניתן בארץ.
ויתעצב אל לבו. גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, א"ל: אי אתם אומרים שהקב"ה רואה את הנולד? א"ל הין. והא כתיב: ויתעצב אל לבו? א"ל: נולד לך בן זכר מימיך? א"ל: הין. א"ל: ומה עשית? א"ל: שמחתי ושימחתי את הכל. א"ל: ולא היית יודע שסופו למות? א"ל: בשעת חדוה חדוה, בשעת אבלא אבלא. א"ל: כך היה מעשה לפני הקב"ה. שבעת ימים נתאבל הקב"ה על עולמו קודם שלא הביא המבול, מה טעם? ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבלות, כמה דאת אמר: "נעצב המלך על בנו".
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם
משפט קשה.
- אלוהים הרגיש שהוא נכשל. מעשה ידיו, שהוא חשב שזה "טוֹב מְאֹד" (בראשית א לא), היה כשלון מעליב.
- אלוהים נעשה עצוב, מחוסר יכולת לתקן את הבעיה בצורה מוסרית.
אלוהים לא רצה להרוג את יצירתו ולגרום להם כאב וסבל.
אלוהים לא רצה לעשות הכל מחדש, הן מי מבטיח שבפעם השניה זה לא יהיה אותו הדבר.
- אלוהים היה תקוע ללא מוצא - אי אפשר לתקן בלי להרוס.
וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ
עבר זמן מה. אלוהים חיפש פתרונות, ובמשך הזמן הזה הוא היה עצוב. לבטח אלוהים, חשב וחשב מה היא הבעיה, למה בני האדם מתעסקים בחמס כל היום, ומה הפתרון המתאים.
לאלוהים היה חשוב ליצור את האדם. הוא רצה אדם שישתף פעולה "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (ביאור:בראשית ב טו) את גן העדן שהוא בנה על כדור הארץ. לאלוהים היה חשוב ליצור אדם שישמור את דרך אלוהים "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט), שישמור את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), כדי שיתברכו "בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יח יח).
קשה להבין למה אלוהים התעצב, הן הוא כבר ראה מה קרה בגן עדן עם הנחש וכעס על אדם וחוה וקבע: "כִּי עָפָר אַתָּה, וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (ביאור:בראשית ג יט).
אלוהים היה יכול:
- להזהיר אותם, או להסביר להם שזה רע. כנראה הם לא הגיבו ולא תיקנו את דרכם.
- לחכות ולתת להם למצוא שזה רע, ולהבין מעצמם. אבל כנראה שעברו כבר מספר מאות שנים והם לא שינו את דרכם, והבעיה הלכה והחמירה.
- להתחיל לחפש אדם מיוחד, שיתאים למטרתו לפתור את הבעיה, כדי שהוא לא יצטרך להתחיל מחדש. גם זה לקח מאות שנים, עד שאלוהים גילה שנח, בן 600 שנה, מתאים לתפקיד.
אלוהים כבר קבע שבני אדם יחיו פחות מ120 שנה, ככתוב: "וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (ביאור:בראשית ו ג), וכך חלק גדול מהבעיה המוסרית נפתר, כי רוב האנשים כבר חיו מעל 120 שנים, וזמנם כבר נגמר, והם חיים על זמן שאול בלי הצדקה לחייהם.
וכך נגיע לפתרון של אלוהים.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית ו ו"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.
