קטגוריה:בראשית ב כא
ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה.
וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה.
וַיַּפֵּל֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃
וַיַּפֵּל֩ וַ - ו' החיבור
יַּפֵּל֩ - פועל, הפעיל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/5307
מורפ': HC/Vhw3ms יְהוָ֨ה יְהוָ֨ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֱלֹהִ֧ים אֱלֹהִ֧ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpa׀ תַּרְדֵּמָ֛ה תַּרְדֵּמָ֛ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 8639
מורפ': HNcfsa עַל עַל - מילת יחס
צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־הָאָדָ֖ם הָ - מילית, ה' הידיעה
אָדָ֖ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/120
מורפ': HTd/Ncmsa וַיִּישָׁ֑ן וַ - ו' החיבור
יִּישָׁ֑ן - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/3462
מורפ': HC/Vqw3ms וַיִּקַּ֗ח וַ - ו' החיבור
יִּקַּ֗ח - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/3947
מורפ': HC/Vqw3ms אַחַת֙ אַחַת֙ - תואר, מספר מונה, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 259
מורפ': HAcfsa מִצַּלְעֹתָ֔יו מִ - מילת יחס
צַּלְעֹתָ֔י - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: m/6763
מורפ': HR/Ncbpc/Sp3ms וַיִּסְגֹּ֥ר וַ - ו' החיבור
יִּסְגֹּ֥ר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/5462
מורפ': HC/Vqw3ms בָּשָׂ֖ר בָּשָׂ֖ר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 1320
מורפ': HNcmsa תַּחְתֶּֽנָּה תַּחְתֶּֽ - מילת יחס
נָּה - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 8478
מורפ': HR/Sp3fs׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וַיַּפֵּל֩ תלישא קטנה (משרת, דרגא 5) יְהוָ֨ה קדמא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהִ֧ים דרגא (משרת, דרגא 5) ׀ פסיק (לא מנוגן, דרגא 6) תַּרְדֵּמָ֛ה תביר (משנה, דרגא 3)
עַל־הָאָדָ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)
וַיִּישָׁ֑ן אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וַיִּקַּ֗ח רביעי (משנה, דרגא 3)
אַחַת֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
מִצַּלְעֹתָ֔יו זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַיִּסְגֹּ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) בָּשָׂ֖ר טפחא (מלך, דרגא 2)
תַּחְתֶּֽנָּה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם, וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה במקומה.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּרְמָא יְיָ אֱלֹהִים שִׁינְתָא עַל אָדָם וּדְמוּךְ וּנְסֵיב חֲדָא מֵעִלְעוֹהִי וּמַלִּי בִּשְׂרָא תְּחוֹתַהּ׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וּרְמָא יְיָ אֱלֹהִים שִנְּתָא עַל אָדָם וּדְמוּךְ וּנְסֵיב חֲדָא מֵעִלְעוֹהִי וּמַלִּי בִסְרָא תְּחוֹתָהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּרְמָא יְיָ אֱלֹהִים שִׁינְתָא עַמִיקְתָּא עֲלוֹי אָדָם וְדָמַךְ וּנְסִיב חֲדָא מֵעִלְעוֹהִי הוּא עִלָעָה תְּלִיסְרִית דְמִן סְטַר יְמִינָא וְאָחַד בְּבִשְרָא: |
רש"י
"ויפל ה' אלהים תרדמה" - (ב"ר) כשהביאן הביאן לפניו כל מין ומין זכר ונקבה אמר לכלם יש בן זוג ולי אין בן זוג מיד ויפל
"מצלעותיו" - מסטריו כמו (שמות כו) ולצלע המשכן זהו שאמרו (עירובין יח) שני פרצופים נבראו
"ויסגר" - מקום החתך
"ויישן ויקח" - (שם יז) שלא יראה חתיכת הבשר שממנו נבראת ותתבזה עליו
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיִּסְגֹּר – מְקוֹם הַחֲתָךְ.
וַיִּישָׁן וַיִּקַּח – שֶׁלֹּא יִרְאֶה חֲתִיכַת הַבָּשָׂר שֶׁמִּמֶּנּוּ נִבְרֵאת וְתִתְבַּזֶּה עָלָיו (עירובין שם).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
תרדמה — יותר משינה, ושינה יותר מתנומה. והתי"ו נוסף:
אחת מצלעותיו — שתי צלעות היו, כעניין "ולצלע המשכן השנית" (שמות כו כ). ומלת צלע לשון נקבה, והטעם – צד:
תחתנה — מקומה. והוא לשון יחיד, והנו"ן נוסף. ו"תחתיה" (ויקרא יג כג ועוד) לשון רבים. וכן "תחתני" (שמואל ב כב לז ועוד), גם "תחתי" (תהלים יח לז ועוד):רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(כא – כה) למה נבראה חוה מצלעותיו ולא נבראה כשאר בע"ח. ולמה הפיל עליו תרדמה. ומז"ש זאת הפעם היל"ל זאת האשה עצם מעצמי. שמשמע שבא להוציא פעם אחר. ולמה לא קראה אדמה משם אדם. ועוד הלא בנקבות שאר בע"ח יאמר ג"כ פר פרה כבש כשבה הגם שלא נבראו מצלעות הזכר. ואיך הוציא מזה שיעזוב איש את אביו ואמו וכו'. ולמה לא התבוששו בהיותם ערומים. ומ"ש שניהם האדם ואשתו הוא לשון מיותר:
(כא - כב) "ויפל ה' אלהים תרדמה" היא השינה העמוקה כדי שלא ירגיש בכאב הפרוק, "ויקח אחת מצלעותיו" כי אדם וחוה נבראו דבוקים יחד זה בצד זה, כל אחד בצלע רעהו, והפריד ה' את חוה ובנה בנין גופה שתהיה ראויה להיות אשה, וע"כ לא אמר ויעש או ויצר כי כבר היתה עשויה, והוא כבונה בנין מאבנים שהאבנים כבר עשוים. וע"ד המושכל אחר שרצה ה' שאדם ישמש רק בשכל העיוני וחוה תשמש בשכל המעשי, וחלקו משכל המעשי ניתן לחוה, וע"כ אמרו חז"ל ויבן לשון בינה שנתן בינה באשה יותר מבאיש היינו בשכל המלאכותי, והיה צריך שירדם אדם אז שאז אין השכל העיוני פועל, וכשנפרדה חוה מגופו לא קבלה חלק משכל העיוני שנרדם אז רק משכל המעשי, וע"ז אמר ויסגור בשר תחתנה. שמלבד שיכוין שסגר מקום החתך, ירמוז כי הגם שנשמת אדם היתה נפרדת מגופו לגמרי כשכל הנפרד מחומר, שכלה של חוה היה סגור בבשר וקשור בחומריות יותר כדי שיוכל לעסוק במלאכה ובענינים חומריים:
אלשיך
אמנם יתכן כי לפניו יתברך עלה במחשבה לברא שני גופים זכר ונקבה עפר מן האדמה. אך ראה כי יהיה פירוד בינו ובין האשה ולא יהיה זיווגם עולה יפה, כי אפילו עתה שנבראת הנקבה ממנו ממש קשה לזווגם כקריעת ים סוף, ומה גם אם מראשיתם היו נבראים בפירוד, על כן לא ברא אלא אחד. ולא אמר לא ברא אלא את אדם כי אם אלא אחד, ואין צריך לומר לרבותינו ז"ל (בראשית רבה ח א, ברכות סא א) שדו פרצופין נבראו שהיתה נפש הזכר בפרצופו ונפש הנקבה בפרצופה ושניהם גוף אחד, כי אם אף אם נאמר כפשט הכתוב, יהיה כי שתי הנפשות שהיו עתידות בשני גופים מן העפר היו בגוף אחד, של הזכר בגוף ושל הנקבה בצלע שנבראת ממנו כפי דעתנו:
ובזה נבא אל הענין, והוא כי אין ספק כי מחשבתו יתברך עושה רושם ופועלת, אלא שהיא פעולה והויה בדקות, ועל כן עלה מחשבתו לברא שנים כל נפש בגוף בפני עצמו מהעפר שצבר. אמר זכר ונקבה בראם, כי בראם ממש בדקות רב על ידי המחשבה, נפש כל אחד בחלק מהעפר שצבר, אלא שכדי שיהיה להם קירוב עצום על כן את שניהם קרא אדם. וזהו ויקרא את שמם אדם, כדי שעל ידי דבור שכללם בשם אחד יהיה להם אחדות, שהוא כי מצד היותה בת זוגו יהיו מתאחדים ברוחם ונשמתם. ועל כן אחר שראה שגם זה איננו שוה, ויהיה בהם פירוד ולא תתקשר אהבה ביניהם, על כן כלל בפועל גם כן את שניהם כאחד. וזהו אומרו לא ברא אלא אחד, והוא כי גם שעל ידי בריאתם במחשבה בדקות היו שנים, כאשר ברא במעשה לא ברא אלא אחד. כי כלל אותה באדם כי היתה נפשה בכח בצלע ההוא שלקח אחר כך, כי בעפר היו שתי הנשמות במחשבה אחת בכל חלק ועשה אחד מהכל. ועל כן להיות גם מהות הנקבה בת זוגו כלול בו, הוצרך לקחת אותה ממנו, ולקחה בחיוניות אשר היתה באדם בהיותו ישן, כאומרו "ויישן ויקח" כו' ואז (כב) "ויבן ה' אלהים את הצלע", כי לא היה כבשר בשדה טרפה ושאחר כך נפח בה נשמה, כי אם בחיוניות שהיתה נשמתה באדם, ועל כן לא הוצרך רק לבנות אותה, והוא כי עשאה כבנין הנבנה מאבנים רבות, כן חילק הצלע לרמ"ח חלקים ובנה מהם רמ"ח איברים זה על זה, והכוונה אלהית היתה למען ימצא בם אחדות. על כן גם שבמחשבה נבראו שנים בדקות כפי עניינם, כי כל אחד נפש בפני עצמה זו מסטרא דדכורא וזו מסטרא דנוקבא, עם כל זה ראה ליחדם בשני דברים בדבור ובמעשה, בדבור במה שויקרא את שמם אדם, ובמעשה שברא אחד שכלל אותה בו, באופן שעל ידי כן גם בהתפרדם יהיה להם אחדות:
עוד שנית כיוון בזה לעשות באופן תהיה נגררת אחריו, כי ממנו לוקחה כחשק כל חלק אחר הכל. ובדבר הזה יצדק אומרו מאיש לוקחה זאת. כי מציאותה היה באדם ולוקחה ממנו, כי צלע בעלמא היה. וגם יצדק אומרו ויבן, כי המציאות היה, ולא היה חסר רק בנין כמדובר:
עוד אפשר רמז באומרו לשון בנין לפי פשוטו של מקרא, כי הנה באשה יש שני מיני חדרים לקבל בם את הולד, על כן לבונה יתייחס בעשותו יתברך אותה, וזהו "ויבן" כו':
ובאומרו אשר לקח כו' שהוא מיותר, יכוין כי הנה דרך האיש לחזור אחר אבידתו (קידושין ב ב), ואם כן היה ראוי יצוה יתברך לאדם ילך לקחת את אשתו ולא להביאה לו יתברך בעצמו, לזה אמר "אשר לקח כו' ויביאה" כו' לומר כי למה שהוא יתברך לקח את הצלע ממנו על כן יחוייב להחזירה לו שממנו לוקחה, וזהו "אשר לקח מן האדם ויביאה אל האדם". אך בכל יתר נשים לא כן הוא, כי בבואו אל העולם, בת זוגו אשר חיברה לו למעלה אבודה ממנו פה ומחזר אחריה:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
מכלל שאחריו מעשה ואינו אלא פרטו של ראשון כיצד? "ויברא אלהים את האדם בצלמו" (בראשית א, כז) הרי זה כלל, ואחריו פרט מעשיו ויפל ה' אלהים תרדמה ויבן את הצלע, כדלעיל בסימן י"ז:
ויפל ה' אלהים תרדמה. בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון, טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו "קדוש". משל למה הדבר דומה? למלך ואיפרכוס שהיו בקרונין, והיו בני המדינה מבקשין לומר המנון, ולא היו יודעין איזה הוא. מה עשה המלך? נטלו ודחפו והוציאו חוץ לקרונין, וידעו הכל שהוא איפרכוס. כך עשה הקב"ה, הפיל עליו שינה וידעו הכל שהוא אדם, שנאמר: "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו".
ויפל ה' אלהים תרדמה, תחילת מפלות שינה, דמך ליה לא לעי באורייתא, דמך ליה לא עביד עבידא. שלש תרדמות הן: תרדמת שינה, ויפל ה' תרדמה. תרדמת נבואה, "ותרדמה נפלה על אברם". תרדמת מרמטה, "אין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם". ויש אומרים אף תרדמה של שטות, "כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם". שלש נובלות הן: נובלות מיתה שינה, נובלות נבואה חלום, נובלות העולם הבא שבת. ויש אומרים: נובלות אורה של מעלה גלגל חמה, נובלות חכמה של מעלה תורה.
ויקח אחת מצלעותיו, מבין ב' עלעוהי. "תחתיה" אין כתיב כאן אלא תחתנה. מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך, כיון שנבראת חוה נברא סטן. אם יאמר לך אדם: "הוא הסובב את כל ארץ החוילה"? אמור לו: בנהרות הכתוב מדבר. תחתנה, עשה לו נוי לתחתיתו, שלא יתבזה כבהמה, עשה לו מנעול ואפיפורן כבוש עליו, שלא יהא מצטער בשעה שהוא יושב. עשה לו כסתות, עשה לו קבורה, עשה לו תכריכיו.
מטרונא שאלה את ר' יוסי: למה בגנבה? אמר לה: משל אם הפקיד אדם אצלך אונקיא של כסף בחשאי, והחזרת לו ליטרא של זהב בפרהסיא, זו גנבה? אמרה לו: ולמה במטמונית? אמר לה: בתחילה בראה לו וראה אותה, והפליגה ממנו וחזר ובראה לו פעם שניה. אמרה לו: מוספת אני על דבריך; אמורה הייתי להנשא לאחי אמא, ועל ידי שגדלתי עמו בבית נתכערתי בעיניו, והלך ונשא לו אשה אחרת, ואינה נאה כמותי. מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים. אמרו: אין אנו מועילין להקב"ה כלום. הלך וגירשה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, והלכה זו ונשאת לרשע ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה.
שאלו את ר' יהושע: מפני מה איש יוצא ופניו למטה, ואשה יוצאה ופניה למעלה? אמר להם: האיש מביט למקום ברייתו, והאשה למקום ברייתה. מפני מה האשה צריכה להתבשם, והאיש אין צריך להתבשם? אמר להם: אדם נברא מן האדמה, והאדמה אינה מסרחת; וחוה נבראת מעצם, אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד מסריח. מפני מה אשה קולה הולך והאיש אין קולו הולך? אמר להם: אם תמלא את הקדרה בשר אין קולה הולך, וכיון שאת נותן לתוכה עצם מיד קולה הולך. מפני מה האיש נוח להתפתות ואין האשה נוחה להתפתות? אמר להם: אדם נברא מאדמה, כיון שאתה נותן לתוכה טיפה אחת של מים מיד היא נשרית; וחוה נבראת מעצם, אפילו אתה שורה אותו כמה פעמים אינו נישור. מפני מה האיש תובע באשה ואין האשה תובעת באיש? אמר להם, ממשל למה הדבר דומה? לאחד שאבד אבדה; הוא מבקש אבדתו, ואבדתו אינה מבקשתו. מפני מה האיש מפקיד זרע באשה ואין האשה מפקדת זרע באיש? אמר להם: לאחד שהיה בידו פקדון, מבקש אדם נאמן שיפקדנו אצלו. מפני מה האיש יוצא וראשו מגולה, והאשה יוצאה וראשה מכוסה? אמר להם: לאחד שעבר עבירה והוא מתבייש מבני אדם, לפיכך יוצאה וראשה מכוסה. מפני מה מהלכות אצל המת תחילה? לפי שהן הביאו מיתה לעולם. מפני מה ניתן לה מצות נדה? לפי ששפכה דמו של אדם הראשון. מפני מה ניתן לה מצות חלה? על ידי שקלקלה אדם הראשון, שהיה גמר חלתו של עולם. מפני מה ניתן לה מצות נר שבת? על ידי שכבתה נשמתו של אדם, שקרוי "נר ה' נשמת אדם".
אמר ליה קיסר לרבן גמליאל: אלהיכם גנב הוא, דכתיב: ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם. אמרה ליה ברתיה: שבקיה, דאנא מהדרנא ליה. אמרה ליה: תן לי דוכוס אחד. אמר לה: למה ליך? אמרה ליה: לסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתות של כסף והניחו לנו קיתות של זהב. אמר לה: ולואי שיבואו עלינו בכל יום! אמרה ליה: ולא יפה היה לו לאדם הראשון, שנטל ממנו צלע אחד, ונתן לו שפחה כמותי לשמשו? אמר לה, הכי קאמינא: לשקליה בהדיא! אמרה ליה: אייתי לי אומצא. אייתי לה, אותבה תותי בחשא, אפיקתה, אמרה ליה: אכול. אמר לה: מאיסא לי. אדם נמי אי שקלה בהדיא הוה מאיסא ליה:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ויסגור: ב' במסורה. הכא, ואידך: "ויסגור ה' בעדו" (בראשית ז, טז), רמז לסגירת בשר שהיו אסורים בתשמיש המטה בתיבה, כשסגר ה' בעדו אז - ויסגור בשר:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ב כא"
קטגוריה זו מכילה את 22 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 22 דפים.