בעל הטורים על התורה/בראשית/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית פרק-ב

(ב) ויכל אלהים:    תרגום ירושלמי: "וחמד". זהו שאמרו: חמדת ימים אותו קראת. בפרשת ויכלו ג' פעמים "מלאכתו" כנגד ג' מלאכות ששבת מהם, שהם: שמים, וארץ וים. ואין כתיב "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי", לפי שמוסיפין מחול על הקודש:

וישבות:    ב' במסורה. הכא, ואידך "וישבות המן" (יהושע ה, יב). והיינו דכתיב בפרשת המן: "הוא אשר דיבר ה' שבתון שבת קודש" (שמות טז, כג), ולא מצינו שאמר להם משה זה מקודם אלא נרמז ב-ו' ימי בראשית: וישבות ביום השביעי; וישבות המן. דבר אחר: מלמד שהמן פסק מלירד בשבת כדמוכח בקידושין. דבר אחר: רמז למה שדרשו ברכו במן וקדשו במן (ב"ר יא, ב):

(ג) ויברך אלהים:    ג' דסמיכי. הכא, ואידך: "ויברך אלהים את נח" (בראשית ט, א), ואידך: "ויברך אלהים את יצחק" (בראשית כה, יא). בשעה שברא העולם בירך השבת והעולם, ובימי נח שנאבדו כל הראשונים והיה העולם מחודש הוצרך לברך פעם שנית - ובירך את יצחק, כמו שיש במדרש: עד עתה הייתי זקוק לברך את בריותי מכאן ואילך הברכות יהיו מסורים בידך[1]:

(ד) בהבראם:    אותיות באברהם. בזכות אברהם נבראו שמים וארץ:

ארץ ושמים:    ב' במסורה. הכא, ואידך: "הודו על ארץ ושמים" (תהלים קמח, יג). למה "הודו על ארץ ושמים"? בשביל שעשה ארץ ושמים:

(ו) ואד:    ב' במסורה. הכא, ואידך: "ואיד נכון לצלעו" (איוב יח, יב). רמז למה שאמרו רז"ל: למה נקרא שמו איד? שהבריות משברים לבם כדי שיתן להם הקב"ה מטר (תענית פ"ב ה"א):

(ז) וייצר:    ב'[2]. חד מלא וחד חסר. "וייצר ה' אלהים את האדם" (בראשית ב, ז) - מלא, שיש לו שני יצרים: יצר טוב ויצר הרע; "ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה" (בראשית ב, יט) - חסר, שאין להם אלא יצר אחד:

ויפח באפיו נשמת חיים. ס"ת חותם:

נשמת:    ד'. "ויפח באפיו נשמת" (בראשית ב, יז); "כל אשר נשמת רוח חיים" (בראשית ז, כב); "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז). ואם לאו - "נשמת ה' כנחל גפרית" (ישעיה ל, לג):

האדם לנפש חיה. ר"ת חלה, שהיה חלתו של עולם (ב"ר יז, ח):

(י) יפרד:    ב' במסורה. הכא; ואידך: "ודל מרעהו יפרד" (משלי יט, ד); כשנעשה אדם הראשון דל מן המצות נפרד מהגן:

(יב) הבדלח:    ב' במסורה. הכא; ואידך: "ועינו כעין הבדולח" (במדבר יא, ז); מלמד שאבנים טובות ומרגליות ירדו עם המן (יומא עה, א):

(כ) ולאדם לא מצא עזר:    ג'. הכא, ואידך: "ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך" (בראשית ג, יז); "ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו" (קהלת ב, כא); ולאדם לא היה לו עזר וה' עשה עמו טובה וברא האשה לעזר, וחטא על ידה, וזהו ולאדם אמר כי שמעת [לקול אשתך] - חטאת על ידי העזר, על כן "ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו" - שנקנסה עליו מיתה[3]:

(כא) ויפל ה' אלהים:    ג': הכא; ואידך: "ויפל עליו וימות" (במדבר לה, כג); "ויפל בקרב מחנהו" (תהילים עח, כח), זה שדרשו רז"ל: באחד שהרג שוגג ואחד מזיד שהקדוש ברוך הוא מזמנן בפונדק אחד ועולה בסולם וכו' (מכות י, א), וזהו: "ויפל בקרב מחנהו" - שהקדוש ברוך הוא מזמנן במחנהו:

ויסגור:    ב' במסורה. הכא, ואידך: "ויסגור ה' בעדו" (בראשית ז, טז), רמז לסגירת בשר שהיו אסורים בתשמיש המטה בתיבה, כשסגר ה' בעדו אז - ויסגור בשר:

(כב) ויבאה:    כתיב חסר והיא עולה[4] כ"ד - שקשטה בכ"ד קשוטין והביאה לו (בראשית רבה יח, א).

ויביאה:    ד' במסורה. "ויביאה אל האדם" (בראשית ב, כב); "ויביאה יצחק האהלה" (בראשית כד, סז); "ויביאה אל עיר דוד" (מ"א ג, א); "וישקוד ה' על הרעה ויביאה" (דניאל ט, יד), דקודם שנשא בת פרעה משל בעליונים, וזהו דוגמת אדם הראשון - שנטרד מן העליונים ע"י חוה, וביצחק היה בהיפך כי היא היתה במקום שרה, כן איתא במדרש:

(כג) לזאת:    ב' במסורה. הכא; ואידך: "אף לזאת יחרד לבי" (איוב לז, א), לומר שחוה היתה לחרדת אדם:

(כד) והיו לבשר אחד:    וסמיך ליה - "ויהיו שניהם ערומים" (בראשית ב, כה) רמז למה שאמרו: הוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה (נדרים צא, א):



  1. ^ "והיה ברכה" - הברכות נתונות בידך עד עכשיו היו בידי ברכתי לאדם ונח ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ (רש"י בראשית יב ב).
  2. ^ ב' פעמים במסורה; בתנ"ך:
  3. ^ דכיון דעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות, ומיתה זו קנס עליו הכתוב, והרי הוא כאחת מן המיתות (סנהדרין נג).
  4. ^ בגימטריא