קטגוריה:בראשית ז כב
כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו.
כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ.
כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ׃
כֹּ֡ל כֹּ֡ל - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsa אֲשֶׁר֩ אֲשֶׁר֩ - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr נִשְׁמַת נִשְׁמַת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 5397
מורפ': HNcfsc־ר֨וּחַ ר֨וּחַ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 7307
מורפ': HNcbsa חַיִּ֜ים חַיִּ֜ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 2416 e
מורפ': HNcmpa בְּאַפָּ֗יו בְּ - מילת יחס
אַפָּ֗י - שם עצם, זכר, זוגי, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b/639
מורפ': HR/Ncmdc/Sp3ms מִכֹּ֛ל מִ - מילת יחס
כֹּ֛ל - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: m/3605
מורפ': HR/Ncmsa אֲשֶׁ֥ר אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr בֶּחָֽרָבָ֖ה בֶּ - מילת יחס, ה' הידיעה
חָֽרָבָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: b/2724
מורפ': HRd/Ncfsa מֵֽתוּ מֵֽתוּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: 4191
מורפ': HVqp3cp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
כֹּ֡ל פזר (שליש, דרגא 4)
אֲשֶׁר֩ תלישא קטנה (משרת, דרגא 5) נִשְׁמַת־ר֨וּחַ קדמא (משרת, דרגא 5) חַיִּ֜ים גרש (שליש, דרגא 4)
בְּאַפָּ֗יו רביעי (משנה, דרגא 3)
מִכֹּ֛ל תביר (משנה, דרגא 3)
אֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) בֶּחָֽרָבָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
מֵֽתוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה ביבשה מֵתוּ.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כֹּל דְּנִשְׁמַת רוּחַ חַיִין בְּאַפּוֹהִי מִכֹּל דִּבְיַבֶּשְׁתָּא מִיתוּ׃ |
| אונקלוס (דפוס): | כֹּל דְּנִשְׁמַת רוּחַ דְּחַיִין בְּאַפּוֹהִי מִכֹּל דִּבְיַבַּשְׁתָּא מִיתוּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל דְנִשְׁמַת רוּחַ חַיִין בְּאַנְפּוֹי מִכָּל דְיַבֶּשְׁתָּא מִיתוּ: |
רש"י
"אשר בחרבה" - ולא דגים שבים (סנהדרין קח)
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה – וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם (סנהדרין ק"ח ע"א).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד הקבלה כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, מלת כל רמז למדת כל אשר בה נתברך אאע"ה, והיא הספירה העשירית, ומשם פורחות הנשמות, וזה שתקנו רבותינו ז"ל לומר ביום שבת נשמת כל חי וזהו כי בו שבת וינפש והוא מעין הברכות ויסוד החיים, וזהו ויברך אלהים את יום השביעי, ולכך אמר אשר נשמת רוח חיים באפיו, וכלל בזה כל האדם אשר בהם נשמת חיים, ושאר בעלי נפש התנועה גם כן שבהם רוח חיים לא נשמת חיים, והודיענו בזה כלל כל בעלי חיים, ורמז המדה שהיא סבת חיי כל החיים. ויש התעוררות גדול בטעמו כי הוא בפזר גדול אחד, ואין זולתו במקרא והבן זה.
"מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים". נצולו הדגים מפני שברחו לים אוקינוס והמבול לא היה בים רק על הארץ, הוא שכתוב ויהי הגשם על הארץ.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
כל אשר נשמת רוח חיים. כאן הוא עושה נשמה רוח וכו' כתוב לעיל. מכל אשר בחרבה מתו, פרט לדגים, ויש אומרים: אף הן בכלל מאוספין, אלא שברחו לים הגדול.
אמר שמואל: אין הראש פוטר בנפלים, שנאמר: כל אשר נשמת רוח חיים באפיו; כל היכא דנשמת רוח חיים באפיו הוא דחשיב רישיה, ואידך לא חשיב רישיה. תנן: הבא אחר הנפלים אף על פי שיצא ראשו חי, ובן תשעה שיצא ראשו מת, בכור לנחלה ואינו בכור לכהן; תיובתא דשמואל? תיובתא.
ר' יוחנן אמר: לא ירד מבול לארץ ישראל; וריש לקיש אמר: ירד מבול לארץ ישראל. איתיביה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן: מכל אשר בחרבה מתו; בשלמא לדידי משום הכי מתו, אלא לדידך ממאי מתו? מהבלא, דאמר רב חסדא: בני דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו. איכא דאמרי, איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש: מכל אשר בחרבה מתו; בשלמא לדידי היינו דאיכא חרבה, אלא לדידך מאי חרבה? חרבה דמעיקרא וכו'.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית