וְהַמָּן במאמר מוסגר מובא כאן כמה המן משובח, בניגוד לטענות המתלונניםכִּזְרַע גַּד כמו זרע של כוסברה בצורתו הוּא, וְעֵינוֹ ומראהו, ציבעוכְּעֵין הַבְּדֹלַח בהיר.
"והמן כזרע גד" - מי שאמר זו לא אמר זו ישראל אומרים בלתי אל המן עינינו והקב"ה הכתיב בתורה והמן כזרע גד וגו' כלו' ראו באי עולם על מה מתלוננים בני והמן כך וכך הוא חשוב
והמן כזרע גד הוא ומראהו כמראה הבדולח: כלומר נראה קשה ויבש ולכך היו אומרים נפשנו יבשה כאדם שאוכל חיטים יבשים, ואם כן למה חרה אפו של הקב"ה כאמור לפנינו, ועתה מפרש טעם של חרון אף שהרי כשטחנו ברחים או דכו במדוכה אז והיה טעמו כטעם לשד השמן אז מתחלף טעמו שהיה מתחילה מתוק כצפיחית בדבש, כזתים ואגוזים קודם טחינה אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת אז והיה טעמוף נעשה עתה טעמו כליחלוח של שמן ובשר שמן, כמו שמן זתים ואגוזים לאחר טחינה שנתחלף טעמן ולפיכך וישמע ה' ויחר אפו שכשרוצים טוחנים אותם ונעשה כשמן ואין מאכלם יבש, כאן כתב והיה טעמו שמתחלף טעמו הראשון אבל בפרשת בשלח כתב וטעמו כצפיחית בדבש שזה הוא טעמו קודם שיש בהם טעם שמן:
(ז) "והמן", שב להודיע שני הענינים אשר היה במן אשר בעבורו נחלק העם בתאוה זו לשתי כתות, שהמן מצד עצמו לפי תכונת המקום אשר ירד משם כזרע גד הוא, שזה מורה אם על דקות חמרו היותו כזרע גד הדק מאד ולא היה צריך טחינה ובשול ושאר תקוני המאכל, ואם על השפע הרוחנית שנמצא בו מצד ענינו הרוחני דרשו חז"ל כזרע גד שמושך לבו של אדם כאגדה, שמבואר שהאגדות יש בהם פנימיות וסודות נעלמים אשר כוונו להסתירם מן ההמון, ועל היותו מוכן להתהפך לכמה גוונים אמר ועינו כעין הבדלח, כמו שהבדלח בהיותו גשם ספירי יתראו בו כל המראות המקבילות אליו, כן היה המן מוכן שימצאו בו כל הטעמים שכוונו אוכליו לטעום בו. אולם כ"ז היה רק לצדיקים, אבל:
