קטגוריה:במדבר יא ח
שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן.
שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן.
שָׁ֩טוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן׃
שָׁטוּ֩ הָ/עָ֨ם וְ/לָֽקְט֜וּ וְ/טָחֲנ֣וּ בָ/רֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּ/מְּדֹכָ֔ה וּ/בִשְּׁלוּ֙ בַּ/פָּר֔וּר וְ/עָשׂ֥וּ אֹת֖/וֹ עֻג֑וֹת וְ/הָיָ֣ה טַעְמ֔/וֹ כְּ/טַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַ/שָּֽׁמֶן׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים (מקור):
שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ
וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם
א֤וֹ דָכוּ֙
בַּמְּדֹכָ֔ה
וּבִשְּׁלוּ֙
בַּפָּר֔וּר
וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ
עֻג֑וֹת
וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ
כְּטַ֖עַם
לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן
שָׁטוּ טיילו ללא טורח הָעָם וְלָקְטוּ, וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ כתשו בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר בסיר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת, וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן לחלוחית הזית.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | שָׁיְטִין עַמָּא וְלָקְטִין דְּצָבֵי טָחֵין בְּרִחְיָא וּדְצָבֵי דָּאֵיךְ בִּמְדוֹכְתָא וּמְבַשְּׁלִין לֵיהּ בְּקִדְרָא וְעָבְדִין יָתֵיהּ גְּרִיצָן וְהָוֵי טַעְמֵיהּ כִּטְעֵים דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | חַפְסִין רַשִׁיעֵי עַמָא וּמְלַקְטִין וְטַחְנִין בְּרֵיחוּתָא וּמַן דַהֲוָה צָבֵי הֲוָה שָׁחֵיק בְּדִיכוּתָא וּמְבַשְׁלִין לֵיהּ בְּלָאפוּסְיָא וְעַבְדִין מִנֵיהּ חֲרָרָן וְהַוֵי טַעֲמֵיהּ כְטַעַם בִּיזָא דִמְסַרְבְּלָא בְּשׁוּמְנָא: |
| ירושלמי (קטעים): | הֲוַיַן שַׁיְיטִין עַמָא וּמְלַקְטִין וְטַחֲנִין בְּרַחֲוָותָא אוֹ אֲדַשִׁין יָתָהּ בִּמְזוֹכָתָא וְיֶהֱוְיַן מְבַשְׁלִין יָתָהּ בְּלַפֶּדְיָא וְעַבְדִין יָתָהּ עוּגִין וַהֲוָה טַעֲמֵיהּ כְּטַעַם בְּשִׁשְׁיָן בִּדְבָשׁ: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וטחנו בריחים. והלא לא ירד לריחים לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל הנטחנים שבריחים
או דכו במדוכה. והלא לא דכו במדוכה לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל הדוכים במדוכה. יכול לא היה משתנה להם אלא לאלו בלבד? מנין אתה אומר, כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא צרכה אשה למיני בשמים, אלא מן המן היתה מתקשטת - ת"ל דכו - אודכו. ואומר דברים ב זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר:
ובשלו בפרור. והוא לא ירד לקדירה לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל המתבשלים בקדירה:
ועשו אותו עוגות. והוא לא ירד לתנור לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל המתאפים בתנור. יכול לא היה משתנה אלא לאלו בלבד? מנין לשאר המלקטים שבשדה? ת"ל "לקטו" ולקטו. משל לאדם שאמר: רוצה אני שאוכל ענבים, רוצה אני שאוכל תאנים:
והיה טעמו כטעם לשד השמן. זהו לשון טורקים. ד"א משמש לשלשה לשונות: הלייש והשמן והדבש. כלייש זה, שערוך בשמן ומקוטף בדבש - כך היה ברייתו של מן, וכך היו ישראל כשרים אוכלים אותו.
ד"א והיה טעמו כטעם לשד השמן. מה הדד הזה לתינוק עיקר והכל טפילה לו - כך היה המן עיקר לישראל והכל טפילה להם.
ד"א מה הדד הזה אפילו תינוק יונק הימנו כל היום כולו אינו מזיקו - כך המן אפילו ישראל אוכלים מהם כל היום כולו אינו מזיקן.
ד"א מה הדד הזה שהוא מין אחד ומשתנה למינים הרבה - כך היה המן משתנה להם לישראל לכל דבר שהם רוצים. משל אומר לאשה: אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק.
ד"א מה הדד הזה תינוק ומצטער בשעה שפורש ממנו - כך היו ישראל מצטערים בשעה שפירשו מן המן, שנאמר יהושע ה וישבות העם ממחרת. משל אומרים לאדם: מפני מה אתה אוכל פת שעורים? - מפני שאין לי פת חיטים. מפני מה אתה אוכל חרובים - מפני שאין לי דבילה. כל אלו היו בידן של ישראל. אותה קמיצה שקמצו ביום שמת בו משה, שאכלו ממנו כל מ' שנה - לא רצו לאכול מתבואת ארץ כנען:רש"י
"וטחנו ברחים וגו'" - לא ירד בריחים ולא בקדירה ולא במדוכה אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלין
"בפרור" - קדרה
"לשד השמן" - לחלוח של שמן כך פירשו דונש ודומה לו (תהלים לב) נהפך לשדי בחרבוני קיץ והלמ"ד יסוד נהפך לחלוחי בחרבוני קיץ ורבותינו פרשוהו ל' שדים אך אין ענין שדים אצל שמן וא"א לומר לשד השמן לשון (דברים לב) וישמן ישורון שא"כ היה המ"ם נקוד קמ"ץ קטן וטעמו למטה תחת המ"ם עכשיו שהמ"ם נקוד פת"ח קטן (סגול) והטעם תחת השי"ן לשון שמן הוא והשי"ן הנקודה בקמץ גדול ואינה נקודה בפתח קטן מפני שהוא סוף פסוק ד"א לשד לשון נוטריקון ליש שמן דבש כעיסה הנלושה בשמן וקטופה בדבש ותרגום של אונקלוס דמתרגם דליש במשחא נוטה לפתרונו של דונש שהעיסה הנלושה בשמן לחלוחית שמן יש בה
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם וְגוֹמֵר – לֹא יָרַד בָּרֵיחַיִם וְלֹא בַּקְּדֵרָה וְלֹא בַּמְּדוֹכָה, אֶלָּא מִשְׁתַּנֶּה הָיָה טַעֲמוֹ לְנִטְחָנִין וּלְנִדּוֹכִין וְלִמְבֻשָּׁלִין (שם).
בַּפָּרוּר – קְדֵרָה (שם).
לְשַׁד הַשָּׁמֶן – לִחְלוּחַ שֶׁל שֶׁמֶן, כָּךְ פֵּרְשׁוֹ דּוֹנָשׁ. וְדוֹמֶה לוֹ: "נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ" (תהלים לב,ד), וְהַלָּמֶ"ד יְסוֹד: נֶהְפַּךְ לִחְלוּחִי בְּחַרְבוֹנֵי קַיִץ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן שָׁדַיִם (ספרי שם); אַךְ אֵין עִנְיַן שָׁדַיִם אֵצֶל שֶׁמֶן. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "לְשַׁד הַשָּׁמֶן" לְשׁוֹן "וַיִּשְׁמַן יְשׁוּרוּן" (דברים לב,טו), שֶׁאִם כֵּן הָיָה הַמֵּ"ם נָקוּד קָמָץ קָטָן (צֵירֶה) וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה, תַּחַת הַמֵּ"ם; עַכְשָׁו שֶׁהַמֵּ"ם נָקוּד פַּתָּח קָטָן (סֶגוֹל) וְהַטַּעַם תַּחַת הַשִּׁי"ן, לְשׁוֹן שֶׁמֶן הוּא, וְהַשִּׁין הַנְּקוּדָה בְּקָמַץ גָּדוֹל וְאֵינָהּ נְקוּדָה בְּפַתָּח קָטָן – מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹף פָּסוּק. דָּבָר אַחֵר: לְשַׁד לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן, לַיִשׁ שֶׁמֶן דְּבַשׁ, כְּעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְּשֶׁמֶן וּקְטוּפָה בִּדְבַשׁ. וְתַרְגּוּם שֶׁל אוֹנְקְלוֹס, דִּמְתַרְגֵּם "דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא" – נוֹטֶה לְפִתְרוֹנוֹ שֶׁל דּוֹנָשׁ, שֶׁהָעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְּשֶׁמֶן – לַחְלוּחִית שֶׁמֶן יֵשׁ בָּהּ.
רשב"ם
שטו: כמו משוט בארץ שוטטו בחוצות ירושלים:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובפסוק זה במלות העם ולקטו וטחנו ברחים או תמצא בו התעוררות ורמז כשתקח אות אחת מכל תיבה, והפסוק מסיים השמן בנו"ן (והוא מטטרון), וזהו לשון ממטיר שהזכיר במן, ומה שהתחיל במלת שטו מלשון משוטט וזה מבואר. ותמצא פסוק כיוצא בו בענין יפתח כששלח למלך בני עמון (שופטים יא) ואנכי לא חטאתי לך ואתה עשה אתי רעה להלחם בי ישפוט ה' השופט היום בין בני ישראל ובין בני עמון. והרמז מתחיל מן מ"ם של היום ממטה למעלה וכשתבקש הנו"ן תמצאנה בסוף פסוק, כי הוא מסיים בנו"ן, וזה מבואר.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- ^ כוונת רש"י לפרש "לטייל להנאתו", כי לא היה שום טורח בלקיטת המן. כהרגלו רש"י נמנע מלתרגם את צורת הפועל אלא מתרגם את שם הפועל. אי־אפשר להכריע בין שתי הצורות (esbaneier או esbanier), כי אין רש"י כותב בתעתיקיו יותר משתי יודי"ן רצופות.
- ^ כוונת רש"י לפרש "לטייל להנאתו", כי לא היה שום טורח בלקיטת המן. כהרגלו רש"י נמנע מלתרגם את צורת הפועל אלא מתרגם את שם הפועל. אי־אפשר להכריע בין שתי הצורות (esbaneier או esbanier), כי אין רש"י כותב בתעתיקיו יותר משתי יודי"ן רצופות.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "במדבר יא ח"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.