רש"י על במדבר יא
<< · רש"י על במדבר · יא · >>
פסוק א (כל הפסוק)
"ויהי העם כמתאננים" - (ספרי) אין העם אלא רשעים וכן הוא אומר (שמות יז) מה אעשה לעם הזה ואומר (ירמיהו יג) העם הזה הרע וכשהם כשרים קרואים עמי שנא' (שמות ה) שלח עמי (מיכה ו) עמי מה עשיתי לך
"כמתאננים" - אין מתאוננים אלא לשון עלילה מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום וכן הוא אומר בשמשון (שופטים יד) כי תואנה הוא מבקש
"רע באזני ה'" - תואנה שהיא רעה באזני ה' שמתכוונים שתבא באזניו ויקניט אמרו אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזה שלשה ימים שלא נחנו מענוי הדרך
"ויחר אפו" - אני הייתי מתכוין לטובתכם שתכנסו לארץ מיד
"בקצה המחנה" - במוקצין שבהם לשפלות אלו ערב רב רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדוליםפסוק ב (כל הפסוק)
"ויצעק העם אל משה" - (ספרי) משל למלך בשר ודם שכעס על בנו והלך הבן אצל אוהבו של אביו ואמר לו צא ובקש עלי מאבא
"ותשקע האש" - (שם) שקעה במקומה בארץ שאילו חזרה לאחת הרוחות היתה מקפלת והולכת כל אותו הרוחפסוק ד (כל הפסוק)
"והאספסף" - אלו ערב רב שנאספו אליהם בצאתם ממצרים
"וישבו" - (שם) גם בני ישראל ויבכו עמהם
"מי יאכלנו בשר" - וכי לא היה להם בשר והלא כבר נאמר (שמות יב) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו' וא"ת אכלום והלא בכניסתם לארץ נאמר (במדבר לב) ומקנה רב היה לבני ראובן וגו' אלא שמבקשים עלילהפסוק ה (כל הפסוק)
"אשר נאכל במצרים חנם" - א"ת שמצריים נותנים להם דגים חנם והלא כבר נאמר (שמות ה) ותבן לא ינתן לכם אם תבן לא היו נותנין להם חנם דגים היו נותנין להם חנם ומהו אומר חנם חנם מן המצות (ספרי)
"את הקשאים" - אמר ר' שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו מפני שהן קשים למניקות אומרים לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק משל למלך וכו' כדאיתא בספרי
"הקשאים" - הם קוקומברו"ש בלע"ז
"אבטחים" - בורק"ש
"החציר" - כרישין פוריל"ש ותרגומו ית בוציניא וכו'פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
"והמן כזרע גד" - מי שאמר זו לא אמר זו ישראל אומרים בלתי אל המן עינינו והקב"ה הכתיב בתורה והמן כזרע גד וגו' כלו' ראו באי עולם על מה מתלוננים בני והמן כך וכך הוא חשוב
"כזרע גד" - עגול כגידא זרע קוליינד"ר
"בדלח" - שם אבן טובה קריסט"לפסוק ח (כל הפסוק)
"שטו" - אין שייט אלא לשון טיול אישבני"ר בלא עמל
"וטחנו ברחים וגו'" - לא ירד בריחים ולא בקדירה ולא במדוכה אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלין
"בפרור" - קדרה
"לשד השמן" - לחלוח של שמן כך פירשו דונש ודומה לו (תהלים לב) נהפך לשדי בחרבוני קיץ והלמ"ד יסוד נהפך לחלוחי בחרבוני קיץ ורבותינו פרשוהו ל' שדים אך אין ענין שדים אצל שמן וא"א לומר לשד השמן לשון (דברים לב) וישמן ישורון שא"כ היה המ"ם נקוד קמ"ץ קטן וטעמו למטה תחת המ"ם עכשיו שהמ"ם נקוד פת"ח קטן (סגול) והטעם תחת השי"ן לשון שמן הוא והשי"ן הנקודה בקמץ גדול ואינה נקודה בפתח קטן מפני שהוא סוף פסוק ד"א לשד לשון נוטריקון ליש שמן דבש כעיסה הנלושה בשמן וקטופה בדבש ותרגום של אונקלוס דמתרגם דליש במשחא נוטה לפתרונו של דונש שהעיסה הנלושה בשמן לחלוחית שמן יש בהפסוק י (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
"כי תאמר אלי" - שאתה אומר אלי שאהו בחיקך והיכן אמר לו כן (שמות לב) לך נחה את העם ואומר (שמות ו) ויצום אל בני ישראל ע"מ שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם
"על האדמה אשר נשבעת לאבותיו" - אתה אומר לי לשאתם בחיקיפסוק טו (כל הפסוק)
"ואם ככה את עשה לי" - תשש כחו של משה כנקבה כשהראוהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת אמר לפניו א"כ הרגני תחלה
"ואל אראה ברעתי" - ברעתם היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וזה אחד מתקוני סופרים בתורה לכינוי ולתקון לשוןפסוק טז (כל הפסוק)
"אספה לי" - הרי תשובה לתלונתך שאמרת לא אוכל אנכי לבדי והזקנים הראשונים היכן היו והלא אף במצרים ישבו עמהם שנאמר (שמות ג) לך ואספת את זקני ישראל אלא באש תבערה מתו וראוים היו מסיני לכך דכתיב (שמות כד) ויחזו את האלהים שנהגו קלות ראש כנושך פתו ומדבר בפני המלך וזהו (שם) ויאכלו וישתו ולא רצה הקב"ה ליתן אבלות במתן תורה ופרע להם כאן
"אשר ידעת כי הם וגו'" - אותם שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם שנאמר (שמות ה) ויכו שוטרי בני ישראל עתה יתמנו בגדולתם כדרך שנצטערו בצרתן
"ולקחת אותם" - קחם בדברים אשריכם שנתמניתם פרנסים על בניו של מקום
"והתיצבו שם עמך" - כדי שיראו ישראל וינהגו בהם גדולה וכבוד ויאמרו חביבין אלו שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב"ה (ספרי)פסוק יז (כל הפסוק)
"וירדתי" - זו אחת מעשר ירידות הכתובות בתורה
"ודברתי עמך" - ולא עמהם
"ואצלתי" - כתרגומו וארבי כמו (שמות כד) ואל אצילי בני ישראל
"ושמתי עליהם" - למה משה דומה באותה שעה לנר שמונח ע"ג מנורה והכל מדליקין הימנו ואין אורו חסר כלום
"ונשאו אתך" - התנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם טורח בני שהם טרחנים וסרבנים
"ולא תשא אתה לבדך" - (ספרי) הרי תשובה למה שאמרת לא אוכל אנכי לבדיפסוק יח (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
"עד חדש ימים" - זו בכשרים שמתמצין על מטותיהן ואח"כ נשמתם יוצאה וברשעים הוא אומר הבשר עודנו בין שניהם כך היא שנויה בספרי אבל במכילתא שנויה חילוף הרשעים אוכלין ומצטערין שלושים יום והכשרים הבשר עודנו בין שניהם
"עד אשר יצא מאפכם" - כתרגומו די תקוצון ביה יהא דומה לכם כאילו אכלתם ממנו יותר מדאי עד שיוצא ונגעל לחוץ דרך האף
"והיה לכם לזרא" - (ספרי) שתהיו מרחקין אותו יותר ממה שקרבתם ובדברי רבי משה הדרשן ראיתי שיש לשון שקורין לחרב זרא
"את ה' אשר בקרבכם" - אם לא שנטעתי שכינתי ביניכם לא גבה לבבכם ליכנס לכל הדברים הללופסוק כא (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
פסוק כג (כל הפסוק)
"עתה תראה היקרך דברי" - רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר אי אפשר לעמוד על הטפל מאחר שאינן מבקשים אלא עלילה
לא תספיק להם -סופן לדון אחריך. אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה- יאמרו דקה בקשנו. ואם אתה נותן להם דקה- יאמרו גסה בקשנו. חיה ועוף בקשנו. דגים וחגבים בקשנו.
ה' אמר לו למשה א"כ יאמרו שקצרה ידי אמר משה לפניו יתברך הריני הולך ומפייסן
אמר לו ה' עתה תראה היקרך דברי שלא ישמעו לך הלך משה לפייסן (זה קאי גם לרש"י לעיל) אמר להם היד ה' תקצר (תהלים עח) הן הכה צור ויזובו מים וגו' הגם לחם יוכל תתאמרו העם על ה' פשרה היא זו אין בו כח למלאות שאלתנו וזהו שנאמר ויצא משה וידבר אל העם כיון שלא שמעו לו ויאסף שבעים איש וגו'
פסוק כה (כל הפסוק)
פסוק כו (כל הפסוק)
"וישארו שני אנשים" - (ספרי) מאותן שנבחרו אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו
"והמה בכתבים" - במבוררים שבהם לסנהדרין ונכתבו כולם נקובים בשמות וע"י גורל לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים ששה ששה לכל שבט ושבט חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה אמר משה אין שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד מה עשה נטל ע"ב פתקין וכתב על שבעים זקן ועל שנים חלק וברר מכל שבט ושבט ששה והיו ע"ב אמר להם טלו פתקיכם מתוך קלפי מי שעלה בידו זקן נתקדש ומי שעלה בידו חלק א"ל המקום לא חפץ בךפסוק כז (כל הפסוק)
פסוק כח (כל הפסוק)
פסוק כט (כל הפסוק)
"המקנא אתה לי" - הקנאי אתה לי הקנאתי אתה מקנא
"לי" - כמו בשבילי כל לשון קנאה אדם הנותן לב על הדבר או לנקום או לעזור אנפרמנ"ט בלע"ז אוחז בעובי המשאפסוק ל (כל הפסוק)
"ויאסף משה" - מפתח אהל מועד
"אל המחנה" - נכנסו איש לאהלו
"ויאסף" - לשון כניסה אל הבית כמו (דברים כב) ואספתו אל תוך ביתך ואב לכולם (תהלים לט) יצבור ולא ידע מי אוספם מלמד שלא הביא עליהם פורענות עד שנכנסו הצדיקים איש לאהלו (ספרי)