רשב"ם על במדבר יא

<< · רשב"ם על במדבר · יא · >>

(א). כמתאוננים: מצטערים מטורח הדרך:

(ז). והמן כזרע גד הוא ומראהו כמראה הבדולח: כלומר נראה קשה ויבש ולכך היו אומרים נפשנו יבשה כאדם שאוכל חיטים יבשים, ואם כן למה חרה אפו של הקב"ה כאמור לפנינו, ועתה מפרש טעם של חרון אף שהרי כשטחנו ברחים או דכו במדוכה אז והיה טעמו כטעם לשד השמן אז מתחלף טעמו שהיה מתחילה מתוק כצפיחית בדבש, כזתים ואגוזים קודם טחינה אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת אז והיה טעמוף נעשה עתה טעמו כליחלוח של שמן ובשר שמן, כמו שמן זתים ואגוזים לאחר טחינה שנתחלף טעמן ולפיכך וישמע ה' ויחר אפו שכשרוצים טוחנים אותם ונעשה כשמן ואין מאכלם יבש, כאן כתב והיה טעמו שמתחלף טעמו הראשון אבל בפרשת בשלח כתב וטעמו כצפיחית בדבש שזה הוא טעמו קודם שיש בהם טעם שמן:

(ח). לשד: כולו עיקר כמו נהפך לשדי בחרבוני קיץ נהפך לחלוחי כיובש תאינים שנתייבשו:
שטו: כמו משוט בארץ שוטטו בחוצות ירושלים:

(יב). ילידתיהו: כמו ויקטן ילד את אלמודד הרי ילד את אחרים, ולפיכך יאמר וירשתם אותם, ילידתיהו שניהם בחירק, לפי שמפעל שלהם דומה כעין מפעיל אבל ישב שהוא בגוף האדם יאמר וישבתם, ישן וישנתם, כל דומיהן פתחין, וכן מן ירד וירדתם:

(כ). עד אשר יצא מאפכם: כתרגומו:
למה זה יצאנו ממצרים: שאמרתם זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים, ולפי שאתם כפויי טובה תלקו, ואילו הייתם מתאוים בשר ולא נתרעמתם על יציאת מצרים לא הייתם לוקים כל כך, כמו באשר תלונות שיש מהם שלא לקו:

(כא). ויאמר משה שש מאות אלף וג': צריך לפרש זה דוגמא שפירשתי לא יוכל העם לעלות אל הר סיני, אף כאן משה היה מתיירא על מה שאמר הקב"ה ואכלו חדש ימים וגם אמר והיה לכם לזרא, ושאל מן הקב"ה אתה אמרת שיאכלו חדש ימים, והלא שש מאות אלף רגלי לבד הנשים והטף והלא כל צאנם וכל בקרם לא יספיק להם חדש ימים והיאך תקיים זה הדבר, או תכלה אותם וישראו מעט ויסתפקו עד חדש שהרי אמרת והיה לכם לזרא, או תעשה להם ניסים להביא להם בשר ממקום אחר:

(כו). בכתובים: שנכתבו לצאת אל האהל ולא יצאו מתוך עונה כמפורש בסנהדרין:

(כח). מבחוריו: מנעוריו, כמו בימי בחורותיך אבל על כן בחוריו לא ישמח ה', הם האנשים הנקראים בחורים:
כלאם: כמו ויכלא הגשם אוסרם ומנעם מן השוק ותנם בבית הכלא, א"ח ה"ע גורם לומר כלאם, כמו שמעני אדוני, ימצאהו בארץ מדבר:

(לה). מקברות התאוה נסעו העם חצרות וגו': לפי הפשט מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו שם בחצרות כלומר נתעכבו שם עד האסף מרים ולכך האריך בלשונו לומר ויהיו בחצרות, ומדרש אגדה בסיפרי בסוף הפרשה ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן, וכי שתי חצרות היו שנסעו מזו וחנו בזו ונסעו מזו וחנו בזו, ומסופק לרבותי ונשאלתי עליו בפריש, ופירשתיו בדרשה כי זו אנו למדין מתחלת הפרשה שכתוב מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות, ועל פסוק זה כתב בסיפרי זה היה בשעה שנצטרעה מרים וסוף דבר חוזר ומסיימו בפסוק האחרון של פרשה ואחר נסעו העם מחצירות וכי שתי חצירות היו וכו', ופסוק זה הוא נדרש מדלא כתב מקברות התאוה נסעו העם ויחנו בחצרות, כשאר כל מסעות וחניות שכתב בהן ויסעו ויחנו, אלא מקברות התאוה נסעו העם חצרות משמע כי העם נסעו כמו כן מחצירות ואחר כך ויהיו בחצירות שחזרו לאחוריהם בחצירות, שכשנסע דגל הראשון מחצירות ועדיין לא הורד המשכן ולא נסעו הלוים ומשה ואהרן ומרים שהיו עדיין במחנה לויה, קרא להם הקב"ה פתאום ונצטרעה מרים וחזור לאחוריהם ונאספה מרים מצרעתה לסוף שבעה, ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן, וכל דרשה זו מצאתי במכילתא בפרשת בשלח כולה בפסוק הראשון, ושוב מצאתיה בתשובות ר' קלונימוס איש רומי כמותי, וגם מה שכתוב במכילתא ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה על זה נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים, ופירשתי לשואלים לפי שאין כתוב שם ויסעו מרעמסס ויחנו סוכותה לומר לך שלפי שעה באו מרעמסס לסוכות ובשעה שנסעו מרעמסס נסעו כמו כן מסוכות וזהו כנפי נשרים: