גור אריה על רש"י דברים לד

<< · גור אריה על רש"י · דברים · לד · >>

פסוק א

[א] מערבות מואב כמה מעלות וכו'. דאם לא כן, "מערבות מואב" למה לי, דודאי מערבות מואב עלה, דבערבות מואב היה. ואם תאמר, ולמה פסען בפסיעה אחת. אבל יש לדעת, כי דבר זה מורה על המדריגה הגדולה שהיה למשה לאחר מיתתו, שהיה בא למדריגה אשר אין שם חלוק כלל, לכך פסע כל המעלות בפסיעה אחת, לא זו אחר זו, שאז היה דבק במעלה שיש חלוק, וכל דבר שיש חלוק - גשם או כח בגשם, אבל משה היה דבק במעלה שאין שם גשם, ולא מצטרף ומתיחס אל גשם, ולפיכך אין שם חלוק מעלות, ולכך פסען בפסיעה אחת:

[ב] את כל הארץ הראהו כו'. דאם לא כן, למה הוצרך לפרט כל הנהו בפרט, הוי ליה למכתב סתם 'ויראהו ה' כל הארץ' (כ"ה ברא"ם):

פסוק ד

[ג] לאמר לזרעך אתננה כדי שתלך לאמר לאברהם וכו'. דאם לא כן, לא שייך לומר כאן "לאמר", דלא שייך "לאמר" אלא אחר "וידבר", אבל כאן דכתיב "זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב", לא יתכן "לאמר", ולפיכך דרשו שפירושו שיאמר זה לאברהם ליצחק וליעקב שקיים את שבועתו. ודבר זה מבואר בכמה מקומות, ואין להאריך:

[ד] שלולי כך הייתי מקיימך. עיין בפרשת (נצבים) [וילך] אצל "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" (לעיל לא, ב, אות א):

פסוק ה

[ה] אלא הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע. פירש הרא"ם, ולא בדיו, לתת הבדל בין הח' פסוקים לשאר כל התורה, כדי שיהיה היחיד קורא אותם, כדאיתא בפרק השותפין (בבא בתרא דף טו.). ודברים בלתי מובנים הם, שאיך משה כתב בדמע שלא בדיו, וקיימא לן ספר תורה שלא כתבו בדיו פסולה. ואין לומר שאלו ח' פסולים אשתני, זה אינו, דכיון דילפינן (מנחות דף לד.) דבעי כתיבה בדיו, ושלא בדיו פסולה, אם כן אין חילוק בין הנהו פסוקים לשאר פסוקים. ועוד, דלמה אשתנו הנך פסוקים לכתוב שלא בדיו. אי בשביל כדי שיהא היחיד קורא כמו שפירש הרא"ם, זה אינו, דהא אדרבא, שנתן טעם (בבא בתרא דף טו.) למה היחיד קורא, ומפרש משום דנכתבו בדמע. ואם כן קשיא, למה כל זאת, למה נכתבו שלא בדיו. ועוד, דלא הוי ליה למימר 'ומשה כותב בדמע', שלשון זה משמע נפילת דמעות, הוי ליה לומר 'ומשה כותב בדמעות', כמו "ותשקימו בדמעות שליש" (תהלים פ', ו'). [ובודאי פירוש טעות הוא]:

אבל פירושו 'ומשה כותב בדמע', שהיה משה בוכה על מיתתו, והוא כמו "הזורעים בדמעה" (תהלים קכ"ו, ה'), דמסתמא כיון שהזכיר מיתתו "וימת משה", היה בוכה. והשתא לא קשיא איך כתב "וימת משה", הואיל והיה משה עדיין חי, שכיון שהיה בוכה על מיתתו, זהו התחלת המיתה, וזהו "וימת משה וגו'". (ובודאי פירוש טעות הוא):

פסוק ו

[ו] קברו היה שם מוכן. פירוש, מה שנקבר מול בית פעור, וקשיא למה נקבר מול בית פעור. ותירץ 'קברו שם היה מוכן מששת ימי בראשית', וכיון שקברו היה שם מוכן מששת ימי בראשית, בודאי טעם יש בדבר שיהיה נקבר מול בית פעור, לכפר על מעשה פעור:

פסוק ז

[ז] אף משמת. דאם לא כן, הוי למכתב 'וימת משה בן מאה ועשרים שנה לא כהתה עינו ולא נס ליחו', אלא כדי לדרוש "במותו" לא כהתה עינו ולא נס ליחו, והיינו אף אחר שמת:

[ח] ולא נהפך תאר פניו. מדכתיב "לא כהתה עינו", ופירושו מלשון "עין הבדולח" (במדבר י"א, ז'), שלא נשתנה תאר פניו (כ"ה ברא"ם):

פסוק יב

[ט] ולכל היד החזקה שקבל התורה בלוחות וכו'. פירוש, שהיו הלוחות אבן סנפריון, והיו אמה על אמה, והיה משה סובלן, כך פירש הרא"ם. ולא יתכן; חדא, דלא הוי צריך לומר שקבל את התורה בלוחות בידיו, רק שהיה משה סובל את הלוחות. ועוד, במדרש אמר שהיה הכתב של הלוחות סובלן. ובירושלמי במסכת שקלים (פ"ו ה"ה) אמרו, כיון שחטאו ישראל בעגל, בקש הקדוש ברוך הוא לחוטפן מידו של משה, גברו ידיו של משה וחטפן ממנו, הוא שהקדוש ברוך הוא משבחו "ולכל היד החזקה", [ש]שלטה על ידי לגברה. והוצרך לומר כך, דאם פירוש "היד החזקה" שעשה במצרים, זה כבר כתיב (פסוק יא) "לכל האותות והמופתים":

[י] ולכל המורא הגדול נסים וגבורה שבמדבר וכו'. דאם מה שעשה במצרים, הרי כבר כתיב (פסוק יא) "לכל האותות והמופתים וגו'", אלא פירושו נסים וגבורות שעשה במדבר הגדול והנורא, לכך כתיב "המורא הגדול":

סליק ביאור על רש"י על התורה בעזרת א' הגדול והנורא:

ברוך ה' לעולם אמן ואמן [תהלים פט, נג]:

יהי שם ה' מבורך לעולם אמן ואמן [ראה תהלים קיג, ב]:

סליק ספר דברים וסליק ה~ ספר גור אריה: