רש"י על בראשית ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על בראשית · ב · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" - ר' שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום ד"א מה היה העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וַיְבָרֶךְ וַיְקַדֵּשׁ" - ברכו במן שכל ימות השבוע ירד להם עומר לגלגולת ובששי לחם משנה וקדשו במן שלא ירד כלל בשבת והמקרא כתב ע"ש העתיד

"אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" - המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשאה בששי כמו שמפורש בב"ר

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אֵלֶּה" - האמורים למעלה:

"תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה'" - למדך שכלם נבראו בראשון. דבר אחר: בהבראם – בה"א בראם, שנאמר (ישעיהו כו ד): "בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים"; בשתי אותיות הללו של השם, יצר שני עולמים. ולמדך כאן שהעולם הזה נברא בה"א (ספרים אחרים: רמז, כמו שהה"א פתוחה למטה, כך העולם פתוח לשבים בתשובה. ועולם הבא נברא ביו"ד, לומר שצדיקים שבאותו זמן מועטים, כמו יו"ד, שהיא קטנה באותיות). רמז שירדו הרשעים למטה לראות שחת, כה"א זאת שסתומה מכל צדדים ופתוחה למטה לרדת דרך שם:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ" - כל טֶרֶם שבמקרא לשון עד לא הוא ואינו לשון קודם ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים וזה מוכיח ועוד אחר (שמות ט) כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן עדיין לא תִּירְאוּן ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם וכל עשב השדה עדיין לא צמח ובג' שכתוב וַתּוֹצֵא לא יצאו אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ו' ולמה כִּי לֹא הִמְטִיר ומה טעם לֹא הִמְטִיר לפי שאדם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים

"ה' אֱלֹהִים" - ה' הוא שמו אֱלֹהִים שהוא שליט ושופט על כל העולם וכן פי' זה בכ"מ לפי פשוטו ה' שהוא אֱלֹהִים

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וְאֵד יַעֲלֶה" - לענין ברייתו של אדם העלה התהום והשקה עננים לשרות העפר ונברא אדם כגבל זה שנותן מים ואח"כ לש את העיסה אף כאן והשקה ואח"כ וייצר

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וַיִּיצֶר" - שתי יצירות יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירתה שני יודי"ן

"עָפָר מִן הָאֲדָמָה" - צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות שבכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה ד"א נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי הלואי תהא לו כפרה ויוכל לעמוד

"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו" - עשאו מן התחתונים ומן העליונים גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ בשני ברא רקיע לעליונים בשלישי תראה היבשה לתחתונים ברביעי ברא מאורות לעליונים בחמישי ישרצו המים לתחתונים הוזקק בששי לבראות בו מעליונים ומתחתונים ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד (ב"ר פי"ד וע"ש יח)

"לְנֶפֶשׁ חַיָּה" - אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודבור

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מִקֶּדֶם" - במזרחו של עדן נטע את הגן ואם תאמר הרי כבר נאמר וַיִּבְרָא וגו' אֶת הָאָדָם וגו' ראיתי בברייתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי מל"ב מדות שהתורה נדרשת וזו אחת מהן כלל שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון וַיִּבְרָא וגו' אֶת הָאָדָם זהו כלל סתם בריאתו מהיכן וסתם מעשיו חזר ופירש וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים וגו' (ט) וַיַּצְמַח לו גן עדן (טו) וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן (כא) וַיַּפֵּל עליו תַּרְדֵּמָה השומע סבור שהוא מעשה אחר ואינו אלא פרטו של ראשון וכן אצל הבהמה חזר וכתב וַיִּצֶר ה' וגו' מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה כדי לפרש וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לקרות שם וללמד על העופות שנבראו מן הרקק

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וַיַּצְמַח" - לענין הַגָּן הכתוב מדבר

"בְּתוֹךְ הַגָּן" - באמצע הגן

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פישון" - הוא נילוס נהר מצרים וע"ש שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו ד"א פישון שהוא מגדל פשתן שנאמר אצל מצרים (ישעיהו יט) ובושו עובדי פשתים

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גיחון" - שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד כמו (שמות כא) וכי יגח שמנגח והולך והומה

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חדקל" - שמימיו חדין וקלין

"פרת" - שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם

"כוש ואשור" - עדיין לא היו וכתב המקרא ע"ש העתיד

"קדמת אשור" - למזרחה של אשור

"הוא פרת" - החשוב על כולם הנזכ ר על שם א"י

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויקח" - לקחו בדברים נאים ופתהו ליכנס (ב"ר)

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא טוב היות וגו'" - (ב"ר) שלא יאמרו שתי רשויות הן הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג וזה בתחתונים ואין לו זוג

"עזר כנגדו" - זכה עזר לא זכה כנגדו להלחם

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויצר וגו' מן האדמה" - (חולין כז) היא יצירה היא עשייה האמורה למעלה ויעש אלהים את חית הארץ וגו' אלא בא ופי' שהעופות נבראו מן הרקק לפי שאמר למעלה מן המים נבראו וכאן אמר מן האדמה נבראו ועוד למדך כאן שבשעת יצירתן מיד בו ביום הביאם אל האדם לקרות להם שם ובדברי אגדה (ב"ר) יצירה זו לשון רידוי וכבוש כמו (דברים כ) כי תצור אל עיר שכבשן תחת ידו של אדם

"וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה וגו'" - סרסהו ופרשהו כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולם

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולאדם לא מצא עזר" - פסוק כא

"ויפל ה' אלהים תרדמה" - (ב"ר) כשהביאן הביאן לפניו כל מין ומין זכר ונקבה אמר לכלם יש בן זוג ולי אין בן זוג מיד ויפל

"מצלעותיו" - מסטריו כמו (שמות כו) ולצלע המשכן זהו שאמרו (עירובין יח) שני פרצופים נבראו

"ויסגר" - מקום החתך

"ויישן ויקח" - (שם יז) שלא יראה חתיכת הבשר שממנו נבראת ותתבזה עליו

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויבן" - כבנין רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה לקבל הולד כאוצר של חטים שהוא רחב מלמטה וקצר מלמעלה שלא יכביד משאו על קירותיו

"ויבן את הצלע לאשה" - להיות אשה כמו (שופטים ח) ויעש אותו גדעון לאפוד להיות אפוד

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זאת הפעם" - מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה

"לזאת יקרא אשה כי מאיש וגו'" - לשון נופל על לשון מכאן שנברא העולם בלשון הקדש (ב"ר)

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על כן יעזב איש" - רוה"ק אומרת כן לאסור על בני נח את העריות (סנהדרין נז)

"לבשר אחד" - הולד נוצר ע"י שניהם ושם נעשה בשרם אחד (שם נח)

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא יתבוששו" - שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע (ב"ר) ואע"פ שנתנה בו דעה לקרות שמות לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע (ב"ר)