ביאור:מעומד/מקרא/תורה/בראשית/א
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית א) | בביאור הרגיל ללא עימוד |
ראו במהדורת הביאור הרגילה
ששת ימי המעשה
|
פרשת בראשית
|
הקדמה
- בְּרֵאשִׁית בָּרָא בעת תחילת בריאת השמים והארץ. ויש מפרשים: (ע"פ חז"ל) בתחילת הזמן, לפני שהיה קיים דבר - הוא ברא אֱלֹהִים 'אלוה' ברבים. לשון רבים בא רק מתוך כבוד, ולכן הפועל 'ברא' ביחיד. ור' אלהים בויקיפדיה לגבי תפיסות אחרות. אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
|
הקדמה: טרם הבריאה, או כותרת: סיפור הבריאה. לפי הפירוש השני, הפסוקים הראשונים אינם מתארים את התהליך, אלא מתארים תיאור כללי של מה שעתיד להיות מפורט בהמשך. ובדרשה חסידית של הרבי מקוצק: אחר שאלוקים ברא את השמים והארץ, מה שנשאר בארץ זה תוהו ובוהו. |
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- וְהָאָרֶץ הָיְתָה:
- תֹהוּ חלל, מלשון תחתית (תהום) והחיפוש והתהיה אחר האין והתחתית ללא סוף וָבֹהוּ ריקנות - מלשון בהיה והבטה אל האין.
- וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם תחתית או חלל,
- וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת נמצאת, שוֹרה עַל פְּנֵי הַמָּיִם על פני היקום - שהיה בשלב זה ללא גופים מוצקים. או: לפני הפרדת המים מן השמים ביום השני ויצירת היבשה ביום השלישי, היקום כולו היה מים.
יום א - בריאת האור
- וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- יְהִי אוֹר!
- - וַיְהִי אוֹר!
- וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב,
- וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים - בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
- וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר "יוֹם", וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא "לָיְלָה".
|
פרשה פתוחה - מסומנת כאן כך: {פ}. כך גם בשאר הכתיבה המסורתית: מזוזות, תפילין, מגילות אסתר, רות, שיר השירים, קוהלת ואיכה, וכן הפטרות שנכתבות לעתים רחוקות בכתיבה מסורתית. |
- וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם מכיוון שעדיין אין ארץ ולא שמש, אין לדעת את ארכו של "יום" זה אֶחָד! {פ} פרשה פתוחה ראו בהערה משמאל
יום ב - המים והשמים
- וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- יְהִי רָקִיעַ חלל, אויר, או כביכול משטח שקוף ומרוקע כמו שמרקעים מתכת, שעליו מונחים המים שבשמים בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם שעל הארץ (שיהפכו לאזורי הים ביום השלישי וכרגע מכסים את כל הארץ) לָמָיִם הנמצאים ב"שמים" - המים שבעננים, או לפי פשוטו: הכחול הנראה בשמים הוא הים העליון (אוצר המים) ממנו באים העננים, הגשם והטל!"
- וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ.
- וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ -- וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ.
- - וַיְהִי כֵן!
- וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ "שָׁמָיִם" שם מים.
- וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם שֵׁנִי! {פ}
יום ג - הים והיבשה, וכן הצמחים
הים והיבשה
- וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- יִקָּווּ יאספו (מלשון מקוה מים, מקורו אולי בצליל ההדהוד הנשמע עם טפטוף מים בתוך מערה, ובלטינית אקווה - פירושו מים) הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד לאזורי הים המחוברים זה לזה סביב העולם וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה!"
- - וַיְהִי כֵן!
- וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה "אֶרֶץ" וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא "יַמִּים".
- וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
הצמחים
- וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא תצמיח האדמה צמחים מסוגים שונים: עשבים ועצים:
- עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע...
- עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי על מלים אלו יש מדרשים רבים ובעקבותיהם מאמרים פילוסופיים לגבי עץ גן העדן (והאתרוג האגדי) אשר 'טעם העץ כטעם הפרי' לְמִינוֹ למיניהם, עצים ממינים רבים, כל אחד עושה פרי אחר אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ בתוך הפרי,
- - עַל הָאָרֶץ!"
- תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא תצמיח האדמה צמחים מסוגים שונים: עשבים ועצים:
- - וַיְהִי כֵן!
- וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא:
- עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ,
- וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולפי המדרשים: אך לא עץ פרי עושה פרי - כלומר התוצאה אינה האידאל 'טעם העץ אינו כטעם הפרי' אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ.
- וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
- וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם שְׁלִישִׁי! {פ}
יום ד - השמש, הירח והכוכבים
- וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- יְהִי מְאֹרֹת כוכבים מאירים: השמש, הירח והכוכבים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה,
- וְהָיוּ לְאֹתֹת סימנים, לצורך ניווט - בעיקר בים, לצורך תזכורות ותובנות: "הבט נא השמימה...צא החוצה וספור הכוכבים... כה יהיה זרעך', לנבוי העתיד, ויש מפרשים לצורך ניסים עתידיים כמו ביהושע: "שמש בגבעון דום") וּלְמוֹעֲדִים פירושו המילולי: לזמני התכנסות וועידה. המאורות משמשים לקביעת זמן לפי זריחת ושקיעת השמש, לקביעת החודשים בהתאם למחזור 'התגלות' הירח, ועל פיהם נקבע גם מתי יחולו ה"מועדים" - החגים וּלְיָמִים מזריחת השמש עד שקיעתה, וכן לסמן את חלקי היום: הירח והכוכבים בלילה, השמש ביום. וְשָׁנִים זווית השיא של השמש מעל הארץ קובע את עונות השנה, וחזרת השמש "למקומה" משמעותה שעברה שנה!
- וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם - לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ!
- - וַיְהִי כֵן!
- וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:
- אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל - לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם,
- וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן - לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה,
- וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
- וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
- וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
- וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
- וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם רְבִיעִי! {פ}
יום ה - השרצים, הדגים והעופות
- וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- יִשְׁרְצוּ שרץ - תהליך הולדה של וולדות רבים ללא ביצים, או: יצורים קטנים: זוחלים דו-חיים וזחלי חרקים, ומקורו בצליל הצרצור שחלק מן החרקים משמיע הַמַּיִם כלומר: המים יתמלאו בשרצים. או: (שלא על פי דקדוק הלשון) המים עצמם יולידו יצורים זעירים שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה,
- וְעוֹף - יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, עַל פְּנֵי כלומר: מעל לארץ ורחוק ממנה, וקרוב לאותו "רקיע השמים" רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם!
- וַיִּבְרָא אֱלֹהִים -
- אֶת הַתַּנִּינִם נחש או זוחל בעל רגליים אחר הַגְּדֹלִים חיות אגדתיות ויש אומרים: הדינוזאורים,
- וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת - אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם,
- וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ.
- וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
- וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר:
- פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים!
- וְהָעוֹף יִרֶב יתרבה, או יהיה הרבה ממנו בָּאָרֶץ!
- וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם חֲמִישִׁי! {פ}
יום ו - החיות והאדם
כל יצורי היבשה - חידקים, תולעים, חרקים, זוחלים, בהמות וחיות
- וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ:
- בְּהֵמָה, וָרֶמֶשׂ, וְחַיְתוֹ אֶרֶץ - לְמִינָהּ!
- - וַיְהִי כֵן!
- וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים:
- אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ,
- וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ,
- וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ.
- וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
האדם
|
חז"ל דנו במשמעות הביטוי ברבים: נעשה אדם בצלמנו. ר' במדרש המוצג כאן. |
(בראשית רבה ח (האדם)) רמז ח': רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר: בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר: 'ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו' - אמר לפניו: רבון העולם! מה אתה נותן פתחון פה למינים? אתמהא?! אמר לו: כתוב! - והרוצה לטעות יטעה.
אמר המשיך ואמר לו הקב"ה: משה! האדם הזה שבראתי - לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו? שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו... והוא הגדול אומר: מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני? והן אומרים לו: למוד מבוראך!! שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לבראת את האדם - נמלך במלאכי השרת!
אמר רבי לוי: לית הכא מלכו - אלא: משל למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו וראה בלורין פלורין - מטבע זה יקרה מהעיר פלורנצה (כיום פירנצה) באיטליה א' מושלכת. אמר: "מה נעשה בה?" מהן אומרים: דימוסיות δημόσιο ציבורי (אולי הכוונה לבית מרחץ)! ומהן אומרים: פריבטאות privato בלטינית פרטי (אולי הכוונה לבית שימוש)! אמר המלך: אינדרטין ανδριάντας פסל אנדריאה, כלומר: משהו בלתי שימושי אני עושה אותה! מי מעכב?
רמז ט' (נעשה אדם ושאלת המינים): שאלו המינים את רבי שמלאי: כמה אלהות בראו את העולם? אמר להם: אני ואתם נשאל לימים הראשונים! - הדא הוא דכתיב (פרשת עקב): "כי שאל נא לימים ראשונים, למן היום אשר ברא אלקים אדם". אשר בראו אין כתיב כאן! אלא - אשר ברא. חזרו ושאלו אותו, אמרו לו: מה הוא דֵין זה דכתיב: בראשית ברא אלהים? אמר להם: בראו אלהים - אין כתיב כאן, אלא ברא אלהים! אמר רבי שמלאי: בכל מקום שאתה מוצא פתחון פה למינין, אתה מוצא תשובה בצדה!
חזרו ושאלו אותו, אמרו לו: מה הוא דין דכתיב: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו? אמר להון: קראון מה דבתריה: ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם - לא נאמר! אלא: ויברא אלהים את האדם בצלמו.
וכיון שיצאו, אמרו לו תלמידיו: רבי! לאלו דחית בקנה - לנו מה את משיב? אמר להם: לשעבר - אדם נברא מן האדמה, חוה - נבראת מן האדם. מכאן ואילך 'בצלמנו כדמותנו' - לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה!
חזרו ושאלו אותו. אמרו ליה: מה דין דכתיב יהושע - הבטחת שבטי ראובן גד וחצי מנשה: אל אלהים ה' וגו' וַיְדַבְּרוּ אֶת רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: "אֵל אֱלֹהִים יְהוָה! אֵל אֱלֹהִים יְהוָה הוּא יֹדֵעַ! וְיִשְׂרָאֵל - הוּא יֵדָע: אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּיהוָה? אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה! לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי יְהוָה?! וְאִם לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה וְאִם לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים? יְהוָה הוּא יְבַקֵּשׁ!...?! אמר להם: הם יודעים אין כתיב כאן, אלא הוא יודע!
אמרו לו תלמידיו: לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להם: שלושתן א"ל, אלוהי"ם ושם הוי"ה: שם אלהים הן. כאינש דאמר: 'בסילוגוס קיסר, אגוסטוס קיסר'.
חזרו ושאלו לו, אמר לו: מה הוא דֵין דכתיב: יהושע - השבעת העם כי אלהים קדושים הוא וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: "לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת יְהוָה, כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא, אֵל קַנּוֹא הוּא, לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם?! אמר להן: קדושים המה אין כתיב, אלא קדושים הוא.
- וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- נַעֲשֶׂה בלשון רבים לכבוד ה', כמו בפירוש על פסוק א, וראו בפירושים אָדָם בְּצַלְמֵנוּ בצורה דומה לה' (יכולת לדמיין, בחירה חופשית ויכולת לדבר) כִּדְמוּתֵנוּ עם דמות דומה לנו - כלומר כשמביטים בו רואים את הדמיון אלינו. ויש מפרשים 'בעל שכל',
- וְיִרְדּוּ מלשון רדיה של קמח. כלומר: ישעבדו את החיות לצרכיהם
- בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם,
- וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ,
- וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ!
- וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ,
- בְּצֶלֶם אֱלֹהִים - בָּרָא אֹתוֹ,
- זָכָר וּנְקֵבָה לפי פשוטם של דברים: ברא 'אדם' זכר, ו'אדם' נקבה. או: יש כאן סיכום ההמשך - בסופו של דבר יצר זכר וגם נקבה. ולפי מדרשי חז"ל: נברא "דו פרצופין" - כלומר חסר מין - בָּרָא אֹתָם.
- וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים:
- פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ!
- וּרְדוּ איספו לכם, או: שִלְטוּ עליהם בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ!
- וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע - אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ
- וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע -
- לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה!!.
- - וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם
- וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה,
- אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה!
- - וַיְהִי כֵן!
- וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד!
- וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם הַשִּׁשִּׁי! {פ}
לפי פשוטם של דברים המתואר בששת ימי הבריאה מציג את סיפור הדברים בהתאם לידע ולהבנה הקדומים, לפיהם היום והלילה הם ישויות נפרדות שאינם קשורים ישירות בשמש או בירח, השמים הם מאגר מים עצום אשר נפתח לעתים ונשפך ארצה, הכוכבים הם "צבא" שְׁמֵימִי המופעל לפי פקודות, התנינים הגדולים הינם חיות אגדתיות (מיתולוגיות) פרי הדמיון, יצורים נוצרים מתוך המים עצמם, וצמחים צומחים מן האדמה.
מעניין לציין שלעתים פרשנות חז"ל (אשר חלקה מובאת במדרשים לעיל) הדגישה דווקא את הטבע המתואר במהלך הבריאה, זה שנותר על כנו ושחוזים בו כעת, כפירוש לכתובים ומשמעותם. לעומת זאת בתחילת פרק חלק (סנהדרין, בתלמוד הבבלי) חז"ל מצטטים את הכתוב מתפלה למשה (תהלים) "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ - כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה!" ומכאן מסיקים שעולמנו כפי שהוא מוגבל בזמן קצר יחסית. על משמעותו המוסרית של הפרשיה ראו בארוכה בפרק אחד דיני ממונות (בבלי, סנהדרין).
הפתיח: הכתובים הפותחים פרשיה זו 'בראשית ברא אלהים...' אזכור התוהו והבוהו ועוד, כל אלו נקראים ככותרת, ואינם באים לתאר את סדר הבריאה (המתחיל רק עם אמירת "יהי אור!"). פרופ' קאסוטו בתחילת ספרו הוכיח זאת מן הבחינה הספרותית, ורש"י, כדרכו - בעקבות מסורת חז"ל מוכיח זאת על פי הדקדוק.
הרמב"ם פירש את הפסוקים על פי המדע שהיה ידוע בזמנו. הוא כתב בפתיחה למורה נבוכים: "...ולפיכך עשה יתעלה פתיחת ספרו במעשה בראשית שהוא מדע הטבע".
יש המשווים בין הידוע על פי המדע העדכני, אשר חלקו נתגלה למדענים בהשראת הכתוב בפרשיה זו, לבין הכתובים המילה "פסוק" פירושו המקורי הוא "מדרש", ואילו ציטוטי הכתוב נקראים במקור: "כתובים" כאן על ששת ימי הבריאה. הם מבקשים לראות ב"ימי" בראשית שלב בהשתלשלות היקום, הארץ והחי (שלבים באבולוציה הקוסמולוגית, הגיאולוגית והביולוגית), בשים לב לכך שלפי הכתוב, ביום הראשון עדיין לא היתה "הארץ" וגם לא השמש, ולכן "יום" אינו תקופה מוגדרת, בוודאי לא משכו של יום ארצי בן ימינו המצויין כ-24 שעות.
הראי"ה קוק, אחז בדעה שגישת ההתפתחות בסגנון דרווין, ובעיקר לפי תפיסתו של ז'אן בטיסט דה-למארק, ביסודה קרובה לפירוש המסורתי של הכתובים, ומלמדת אותנו על אחריותנו המוסרית כלפי העולם, החי והצומח, ועל ההתפעלות וה"אהבה" לטבע, לכל עולם הצומח והחי, כולל אהבת האדם והאחריות לאנושות, הנדרשים לאור הראיה הכוללת של היקום המופלא.
בימינו יש המציגים לפי תפיסה זו את ימי הבריאה מול שלבי ההתפתחות היקומית:
- ביום הראשון - האור: נברא כל היש - האנרגיה (שעתידה להפוך לחומר) - היא ה"אור" במפץ הגדול.
- ביום השני - המים והשמים נוצרו החומר ומערכות הכוכבים. המים שמעל הרקיע (=החלל) הם המים הרבים הנמצאים בחלל, בעיקר בצורת קרח. בתוך אלו נוצרה מערכת השמש, הירח וכדור הארץ עצמו - אף שאינם מתוארים.
- ביום השלישי - הים היבשה וצמחייתה: נוצרה "היבשה" - היבשת האחת (שלאחר מכן נחלקה לכמה יבשות בנדידת הלוחות) עם קפיאת הקטבים, התאדות הימים ושינויים ארציים בעקבות תנועת הלוחות.
- בסתירה לממצאים מתוארת בשלב זה יצירת הצמחיה היבשתית כולל עצי הפרי (עוד בטרם היות השמש והירח!). עם זאת לפי הממצאים אכן שלב יצירת האנרגיה מאור השמש, והפקת החמצן בפוטוסינתיזה, היה טרם התפתחות היצורים הימיים העיליים יותר כמו דגים ובוודאי שלפני השוחים.
- ביום הרביעי - השמש הירח והכוכבים: התייצבה מערכת השמש, וכדור הארץ נכנס למסלול מתאים למרחק מהשמש המאפשר קיום חיים עליו.
- בסתירה לממצאים, המושג 'יום' מתואר באופן בלתי תלוי בשמש.
- ביום החמישי - שרץ המים והעופות: התחילו להיווצר חיים שהתפתחו בראשיתם במים - כפי שמתארת תורת האבולוציה. הזוחלים נוצרו מענף ימי של בעלי חיים. ביום זה מתוארת בריאת "התנינים הגדולים" לפני העופות. מן הממצאים, הזוחלים נוצרו לפני העופות (שלפי הידוע התפתחו מענף אחד של זוחלים קדומים). יתכן שמתוארים כאן דינוזאורים.
- ביום השישי - החיים ביבשה: לפי גישת ההתפתחות, בעלי החוליות היבשתיים למיניהם אכן נוצרו מהתפתחות נוספת של הזוחלים, והאדם בעקבותיהם.
להרחבה ראו מאמר מעשה בראשית כתיאור האבולוציה וספרו של פרופ' נתן אביעזר "בראשית ברא".
ראו גם
- פירוש רש"י על בראשית א, עם ביאור המילים הקשות בדברי רש"י והפניה למקורותיו