ביאור:ויקרא ו - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא ו | למהדורת הביאור הרגילה) |


פרשת צו - פרטי הקרבנות לסוגיהן

פרשת צו
סיכום הפרשה ומאמרים

פירוט סוגי הקרבנות[עריכה]

עתה מאחר שהוגדרו האנשים השונים והמעשים השונים עליהם מביאים קרבנות, מתחיל פירוט של סוגי הקרבנות ואופן הקרבתן.

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, לֵּאמֹר:
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו, לֵאמֹר:

קרבן העוֹלָה[עריכה]

זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:
...הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה מדורתה עַל הַמִּזְבֵּחַ, כָּל הַלַּיְלָה - עַד הַבֹּקֶר,
...וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד תשרוף בפנים, או: תדלק בּוֹ בתוך קרבן העולה. או אפשר: במזבח.

פינוי האפר הטיפול באפר והקטרת החֵלֶב (תרומת הדשן, קרבן העצים וחלבי השלמים)[עריכה]

וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ לבושו (מלשון מדים, בגדים שאדם לובש לפי מידתו) בַד, וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ כלומר מתחת לבגדיו, צמוד לגופו,
וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן האפר הדָשן, השמן, מחלבי הקורבנות ושומנם, אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ השאירה האש לאחר שאכלה אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ,
וְשָׂמוֹ אֵצֶל ליד הַמִּזְבֵּחַ.
וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים פחותים,
וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר.
וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ - לֹא תִכְבֶּה.
וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בכל בוקר,
וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים.
אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ - לֹא תִכְבֶה! {ס}

המנחה (קרבן הצמחים)[עריכה]

וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה,
הַקְרֵב יקריבו אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן - לִפְנֵי יְהוָה, אֶל פְּנֵי אל מול (במשמעות: 'לפני'), או במרכז (בתוך פְּנִים) הַמִּזְבֵּחַ.

מנחה כללית[עריכה]

קמיצת הסולת השמן והלבונה[עריכה]

וְהֵרִים מִמֶּנּוּ ממנה, מהמנחה בְּקֻמְצוֹ על ידי קמיצת (סגירת) ידו או אצבעותיו, או פירושו: באמצעות אצבע הקמיצה - מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ
וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה - וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ:
רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיהוָה 'אזכרתה' - היינו הקטרה זו, היא ריח נחוח לה'. או: הקרבן הוא ריח נחוח, והקרבתה נועדה כדי להזכיר אותה (את המנחה) לה'..

הטיפול בנותר[עריכה]

וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו:
מַצּוֹת תֵּאָכֵל היא תאכל לאחר שנאפתה למצות בְּמָקוֹם קָדֹשׁ - בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ.
לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ:
חֶלְקָם את החלק שמגיע לכוהנים נָתַתִּי אֹתָהּ - מֵאִשָּׁי מהקורבנות שמקריבים לי, והראויים להשרף באש מזבחי,
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא - כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם ראו להלן.
כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכֲלֶנָּה, חָק עוֹלָם - לְדֹרֹתֵיכֶם, מֵאִשֵּׁי יְהוָה:
כֹּל כל מאכל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם - יִקְדָּשׁ יהפוך מיוחד לכוהנים ואסור לאחרים לאכלו! {פ}


מנחת כהן גדול וכהן הדיוט (מנחת חביתין)[עריכה]

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה בְּיוֹם הִמָּשַׁח מיום בו נימשחו לכהונה והלאה אֹתוֹ:
עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת - מִנְחָה, תָּמִיד כל יום (אפילו בשבת): מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב בין הערביים, אחרי הצוהריים.
עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה, מֻרְבֶּכֶת מטוגנת בשמן אחרי אפייה תְּבִיאֶנָּה,
תֻּפִינֵי מאפה קשה מִנְחַת פִּתִּים פרורים - תַּקְרִיב, רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.
וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו תחת אהרון מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ,
חָק עוֹלָם לַיהוָה
- כָּלִיל לגמרי תָּקְטָר!
וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כולל כוהן הדיוט - כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל. {פ}


קרבן החטאת[עריכה]

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו, לֵאמֹר:
זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת:

אכילת הקרבן (לכהנים בחצר אהל מועד)[עריכה]

בִּמְקוֹם באותו המקום (על מוקד המזבח) אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה - תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה:
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא -
הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא המקריב כחטאת אֹתָהּ - יֹאכֲלֶנָּה,
בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל - בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד.

קדושה וטהרה של החטאת[עריכה]

כֹּל כל מאכל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ - יִקְדָּשׁ,
וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד, אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ או מהבגד על קרבן החטאת. ולפי חז"ל: חזרה על ההוראה הקודמת - כל בגד שיותז עליו. - תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בעזרה.
וּכְלִי חֶרֶשׂ חרס, שבולע את טעם הקורבן אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ - יִשָּׁבֵר,
וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת שהיא מתכת שאיננה בולעת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק ישופשף או הוברק, ולפי חז"ל: במים חמים וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם ויש לשטפו במים. ולפי חז"ל: במים קרים.

הבאת הדם ושינוי היתר האכילה[עריכה]

מדובר בחטאות פנימיות:
פר כהן משיח (לעיל בתחילת ויקרא),
פר העלם דבר של ציבור (שם),
פר ושעיר של יום הכיפורים (בפרשת שמיני),
ושעירי עבודה זרה (בסוף פרשה זו)

  • כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ - קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא.
  • וְכָל חַטָּאת ראה הערה בצד אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ
    - לֹא תֵאָכֵל, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. {פ}