ביאור:ויקרא ב - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא ב | למהדורת הביאור הרגילה) |


Boswellia sacra - Köhler–s Medizinal-Pflanzen-022.jpg
העץ לבונה ממנו מייצרים את הבושם לבונה
קורבן מנחה

פרשת ויקרא, עליה ראשונה
-------
פתיח להקרבת המנחה (קרבן צמחי)

א וְנֶפֶשׁ איש או אישה כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה מתנה (קורבן זה הוא הראשון מכמה סוגי קרבנות המובאים מן התבואה) לַיהֹוָה,


מנחת סולת:
שמן ולבונה,
הבאה לכהנים, קמיצה,
הקטרת הכהן, הנותר לכהן

סֹלֶת קמח משובח יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ,
וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה בושם צמחי.
ב וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים,
וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מלוא ידו הקמוצה (קומץ הוא הכמות שתופסים על ידי ארבעת האצבעות, מהבוהן עד הקמיצה. מכיל לפחות כנפח שני זיתים) מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל עם כָּל לְבֹנָתָהּ,
וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הקומץ של סולת, שמן, ולבונה (נקראים כך כי הם מזכירים את מביא המינחה לטובה לפני ה') הַמִּזְבֵּחָה,
אִשֵּׁה קרבן הנשרף באש - רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה.
ג וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה -    תהיה למאכל לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה. {ס}


מנחת מאפה תנור:
סולת כחלות-מצות בלולות בשמן,
או כרקיקי מצות משוחים בשמן

ד וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר:
סֹלֶת -
חַלּוֹת מַצֹּת הנאפת לחלות דקות (שלא תפחו, החמיצו - ראה להלן פסוק יא) בְּלוּלֹת מעורבבות, הסולת עם השמן לפני אפייה. פרוש אחר: את המצות (שהם שברי לחם קטנים) בוללים בשמן לאחר האפיה בַּשֶּׁמֶן,
וּרְקִיקֵי מַצּוֹת או שהסולת נאיפת לחלות דקות מאוד (במקרה שזה מה שהבטיח בשעת נדרו) מְשֻׁחִים מרוחים לאחר האפיה בַּשָּׁמֶן. {ס}


מנחת על מחבת:
סולת בשמן כמצה,
מפוררת לפתיתים, ועליה שמן יצוק

ה וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ:
סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן -
מַצָּה תִהְיֶה.
ו פָּתוֹת שבור אֹתָהּ פִּתִּים לפרורים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן, מִנְחָה הִוא. {ס}


מנחת מרחשת: סולת בשמן
וראה השערה (כולל תמונה) שמדובר בסיר עמוק לטיגון

ז וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת סיר חרס עמוק קָרְבָּנֶךָ, סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה.


המשך לכל המנחות:
הבאה,
(כהן) הקרבה והגשהה, הרמת אזכרה והקטרה.
הנותר לכהנים,
איסור חמץ, חובת המלחה

ח וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה מהארבע לעיל (סולת, מאפה תנור, במחבת, או מרחשת), לַיהֹוָה,
וְהִקְרִיבָהּ אֶל הַכֹּהֵן, וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ.
ט וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה,
אִשֵּׁה - רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה.
י וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה - לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו;
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה.


איסור חמץ במנחות (שאינם מנחת העומר - הביכורים)

יא כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהֹוָה, לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ אסור שיהיה בה בצק שתפח;
כִּי כָל שְׂאֹר בצק שנחמץ (המשמש לזרז חימוץ של עיסה אחרת) וְכָל דְּבַשׁ -
לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה.
יב קָרְבַּן רֵאשִׁית של דברים הבאים מראשית פרי האדמה (מנחת העומר - פסוקים יד-טו, שתי הלחם - להלן כג, טז-יז, או ביכורים - שמות כג יט) תַּקְרִיבוּ אֹתָם יהיה מותר להקריב לכך את החמץ והשאור (הם מקורבים לה', אך לא נשרפים על המזבח אלא נאכלים על ידי הכוהנים) לַיהֹוָה,
וְאֶל אבל אל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ.


Keukenzout (NaCl), onder de microscoop.jpg
מלח מלח בארץ מיוצר בבריכות האידוי של עתלית מלח

חובת מליחת המנחות וכל הקרבנות

יג וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח
וְלֹא תַשְׁבִּית תחסיר מֶלַח בְּרִית המלח מסמל ברית שקיימת לעד (כי מלח הוא מאכל שלא מתקלקל, אלא אף להיפך, משמר מזון) אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ.


עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח. {ס}


מנחת ביכורים - גריסים טריים (גרש כרמל) קלויים,
שמן ולבונה, והכהן מקטיר את אזכרתה

יד וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים מנחת העומר הנקצרת במוצאי יום טוב ראשון של פסח ומונפת למחרת (להלן כג, ט-יא) לַיהֹוָה: אָבִיב שעורה בשלה
קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ גריסים כַּרְמֶל של פירות טריים, תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.
טו וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה, מִנְחָה הִוא וכך היא תהפך להיות מינחה.
טז וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ -
מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל עִם כָּל לְבֹנָתָהּ - אִשֶּׁה לַיהֹוָה. {פ}


ראו גם