ביאור:ויקרא כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא כו)


איסור פסלים; שמירת שבת

א לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה אבן ניצבת שעומדים ממולה לֹא תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית אופקית שמשתחווים עליה לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ב אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, אֲנִי יְהוָה {פ}

פרשת בחוקותי
סיכום הפרשה ומאמרים

השכר לעם ישראל על שמירת המצוות

ג אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. ה וְהִשִּׂיג הראשון לא ייגמר, והשני כבר יבוא לָכֶם דַּיִשׁ זמן שדשים תבואה באביב אֶת בָּצִיר זמן שבוצרים ענבים בקיץ, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע זמן שזורעים דגן בחורף, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד מפריע לכם, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ, וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. ז וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם, וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ח וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ט וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם, וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם. י וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן תבואה רבה שלא תוכלו לגמור אותה, וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ תיאלצו לפנות את המחסנים כדי להכניס תבואה חדשה. יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי שכינתי תהיה במקדש בְּתוֹכְכֶם, וְלֹא תִגְעַל תִמאס נַפְשִׁי אֶתְכֶם. יב וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. יג אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת כדי שלא תהיו לָהֶם עֲבָדִים, וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם העול מסמל את עבדותכם לבשר ודם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת בקומה זקופה של בני חורין. {פ}

עונשים לעם ישראל על עזיבת המצוות, כולל הרג רב וגלות, אך לבסוף יזכור ה' את בריתו עם האבות

יד וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה. טו וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי. טז אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי ואצווה שיבואו עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה כדי שתיבהלו אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם הפרעות לראייה וּמְדִיבֹת ומכאיבות ל נָפֶשׁ, וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ כי יאכלו את התבואה אֹיְבֵיכֶם. יז וְנָתַתִּי פָנַי כעסי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם, וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין למרות שאין רֹדֵף אֶתְכֶם. יח וְאִם עַד אֵלֶּה כל עוד אלה מתקיימים לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע פי שבע, הרבה עַל חַטֹּאתֵיכֶם. יט וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם גאוותכם בכוחכם, וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל אטומים למים, כך שלא יירד גשם וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה קשה כמו נחושת. כ וְתַם יתכלה לָרִיק לשוא, ללא תועלת כֹּחֲכֶם, וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ. כא וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי בשרירות הלב, בלי להתייחס ליסורים שאני מביא עליכם, וְלֹא תֹאבוּ תרצו לִשְׁמֹעַ לִי, וְיָסַפְתִּי אז אוסיף עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם. כב וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם, וְנָשַׁמּוּ יהיו שוממות דַּרְכֵיכֶם. כג וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ תלמדו מוסר לִי למעני, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי. כד וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי, וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי, שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. כה וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית נקמתי על שהפרתם את הברית בינינו, וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם, וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב. כו בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם את הלחם שתלויים בו, עד כדי כך שכאילו נשענים עליו כמו על מקל, וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד מחוסר לחם ועצים, וְהֵשִׁיבוּ יחזירו הביתה (לאחר שנאפה) את לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל לחלק אותו שווה בשווה, וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ. {ס}

כז וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי. כח וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי, וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי, שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. כט וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם, וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ. ל וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם מקומות המיועדים להקרבת קרבנות (לאלילים, או לה' שלא כהלכה) וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם כליכם לעבודה זרה וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם פיסליכם, וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם. לא וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אגרום לכך שיהפך לשממה אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם, וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם של קרבנותיכם. לב וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמְמוּ ישתוממו עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. לג וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה אפזר בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב ארוקן את הנדן, אוציא את החרב וארדוף איתה אחריכם, וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. לד אָז תִּרְצֶה תשלים הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ שנות השמיטה שלא נשמרו כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה הימים שהיא בשממה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם, אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת ואז היא תשלים אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. לה כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. לו וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם, וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ רפיון, פחדנות בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם, וְרָדַף אֹתָם יבהלו ויברחו מ- קוֹל עָלֶה נִדָּף קולו החלש של עלה שנדחף על ידי הרוח וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב כמו בבריחה מפני חרב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף כאשר (בפועל) אף אחד לא רודף אחריהם. לז וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כאשר יברחו, יתקלו אחד בשני ויפלו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן, וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. לח וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם, וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. לט וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ יבלו בַּעֲו‍ֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם, וְאַף בַּעֲו‍ֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם שאיתם, שהם עדיין אוחזים במעשי אבותיהם יִמָּקּוּ. מ וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲו‍ֹנָם וְאֶת עֲו‍ֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם בבגידתם באמונים אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי, וְאַף וגם על אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. מא אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ לשבת בארץ אֹיְבֵיהֶם, אוֹ אָז אך לעומת זאת, לאחר כל זאת יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל האטום וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם. מב וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב עם יעקב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר, וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. מג וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם, וְתִרֶץ ותשלים אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם, וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם, יַעַן וּבְיַעַן בגלל ש- (הכפילות לחיזוק, דהיינו: יש סיבה טובה לכך שהם צריכים להענש) בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם. מד וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם להשמידם לגמרי, כי העונשים מיועדים להביא לקיום הברית בינינו, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם. מה וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים עם יוצאי מצרים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְהוָה. מו אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • פרשות התוכחה הן הקללות שאמר משה רבנו בדרך מוסר ואזהרה לבני ישראל. קללות אלה נשנו פעמיים בתורה - בפירקנו ובפרשת "כי תבוא" (דברים כח). במשנה (מגילה ג, ו) נאמר: "אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן", כלומר אין מחלקים את פסוקי התוכחה לשני קרואים אלא העולה קורא את כל הפרשה. שני טעמים לכך נכתבו בבבלי (מגילה לא ב): "אמר רב חייא בר גמדא אמר רבי אסי: דאמר קרא (משלי ג יא) 'מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס'. ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות". ישנם שחוששים לעלות לתורה בעליות אלו ובעבר היה נהוג לשלם סכום הגון לעני כדי שיתנדב לעלות בקריאות אלו. כיום נהוג שבעל הקורא עולה בעצמו בפרשות אלה, שלא יראה כביכול שהקורא מקלל את העולה. (מתוך הערך עלייה לתורה ומאמר של הרב-ד"ר טלבי)