ביאור:ויקרא כב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא כב, למהדורה המעומדת)
א
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
ב
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו, וְיִנָּזְרוּ ויתרחקו (כאשר הם טמאים, כפי שיפורט להלן) מִקָּדְשֵׁי מלאכול את הקורבנות שמביאים בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר והכונה לקודשי בני ישראל אשר... הֵם העם מַקְדִּשִׁים לִי, אֲנִי יְהוָה.
ג
אֱמֹר אֲלֵהֶם: לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי, אֲנִי יְהוָה.
ד
אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן, וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב - בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר. וְהַנֹּגֵעַ והוא הדין לכהן הנוגע בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ באדם הטמא בטומאת מת (ובוודאי במת עצמו) אוֹ אִישׁ והוא הדין לכהן אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע.
ה
אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ, אוֹ בְאָדָם שיגע באדם אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ לְכֹל טֻמְאָתוֹ.
ו
נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ - וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב, וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם.
ז
וּבָא כאשר תשקע הַשֶּׁמֶשׁ - וְטָהֵר, וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים, כִּי לַחְמוֹ הוּא כי הקודשים הם המזון שלו (ולכן לא צריך להמתין עוד).
ח
נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ, אֲנִי יְהוָה.
ט
וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי, וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא, וּמֵתוּ בוֹ כִּי כאשר יְחַלְּלֻהוּ. אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם.
י
וְכָל זָר שאיננו כהן לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תרומה, תּוֹשַׁב כֹּהֵן מי שגר בביתו של הכהן (לפי חז"ל: עבד עברי שנרצע) וְשָׂכִיר שכיר של כהן - פועל שלו, שהכהן אחראי למזונותיו (לפי חז"ל: עבד עברי רגיל) לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ.
יא
וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ עבד השייך לכהן לגמרי (לפי חז"ל: עבד כנעני) קִנְיַן כַּסְפּוֹ - הוּא יֹאכַל בּוֹ, וִילִיד בֵּיתוֹ בן שנולד לעבדים כנענים בביתו של הכהן - הֵם העבד ובנו יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ.
יב
וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר - הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל.
יג
וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה או גרושה וְזֶרַע אֵין לָהּ, וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ - מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל. וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.
יד
וְאִישׁ מי שאינו כהן כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה, וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ ייתן 25% נוסף על ערך הקרן עָלָיו, וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ.
טו
וְלֹא יְחַלְּלוּ והקנס בפסוק הקודם, מטרתו היא לגרום לכך שהכהנים יקפידו שלא תארע טעות כזאת, ולחלל אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ יתנו בני ישראל לַיהוָה.
טז
וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם כי בכך יגרמו לבני ישראל לשאת עֲוֹן אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם. {פ}
יז
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
יח
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה לְעֹלָה.
יט
לִרְצֹנְכֶם כדי שתהיו לרצון לפני ה', תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים.
כ
כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ, כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם.
כא
וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָה לְפַלֵּא להפריש נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן, תָּמִים יִהְיֶה, לְרָצוֹן, כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ.
כב
עַוֶּרֶת עיוורון אוֹ שָׁבוּר שיש בו שבר רגל גלוי אוֹ חָרוּץ חתך בעצם בגלוי (ולפי חז"ל גם בריס או בשפה) אוֹ יַבֶּלֶת לפי חז"ל אין מדובר ביבלת רגילה (המכונה כך בימינו) אוֹ גָרָב סוג מחלת עור אוֹ יַלֶּפֶת, לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָה, וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָה.
כג
וְשׁוֹר וָשֶׂה, שָׂרוּעַ בעל איבר גדול יחסית לאחרים וְקָלוּט שיש לו פרסה לא שסועה - נְדָבָה תרומה לבדק הבית תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר אבל לקרבן לֹא יֵרָצֶה.
כד
וּמָעוּךְ בביצה וְכָתוּת גם זה בביצה, וכאן היא נפגמה יותר וְנָתוּק בביצה עקורה ותלושה ממקומה וְכָרוּת בביצה שנחתכה לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָה, וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ תסרסו (אף חיה, גם אם היא לא מיועדת לקורבן).
כה
וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה מהחיות בעלות המומים (וכן אין לקבל קורבן עולה מהגויים כלל, אך צוין הדבר לגבי חיות בעלות מומים שלא נחשוב שמידי גויים ניתן לקבל גם חיה פסולה - כי לגויים אין איסור לסרס את בהמותיהם), כִּי מָשְׁחָתָם מומם, קילקולם בָּהֶם, מוּם בָּם, לֹא יֵרָצוּ לָכֶם. {ס}
כו וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כז שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד, וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ עִם האמא שלו, וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהוָה. כח וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה - אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד. כט וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַיהוָה, לִרְצֹנְכֶם כך שתהיו רצויים לפני ה' תִּזְבָּחוּ. ל בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָכֵל, לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, אֲנִי יְהוָה.
לא
וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, אֲנִי יְהוָה.
לב
וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.
לג
הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְהוָה. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו... כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו..." (א-ב) - אמנם גם לישראל כל זה אסור כאשר הוא טמא, אבל נוספה כאן אזהרה מיוחדת לכהנים מכיוון שהם רגילים לאכול קודשים ולהכנס למקדש.
- "וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ" (פסוק כז) - אסור לשוחטו, כי הוא "מחוסר זמן" - שעד אז אין ברור אם מדובר בבעל חיים בריא ובר קיימא, וכן מצד רחמים וטעמים רבים נוספים
