קטגוריה:ויקרא כב כה
ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם.
וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכׇּל אֵלֶּה כִּי מׇשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם.
וּמִיַּ֣ד בֶּן־נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִכׇּל־אֵ֑לֶּה כִּ֣י מׇשְׁחָתָ֤ם בָּהֶם֙ מ֣וּם בָּ֔ם לֹ֥א יֵרָצ֖וּ לָכֶֽם׃
וּמִיַּ֣ד וּ - ו' החיבור
מִ - מילת יחס
יַּ֣ד - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: c/m/3027
מורפ': HC/R/Ncbsc בֶּן בֶּן - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmsc־נֵכָ֗ר נֵכָ֗ר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 5236
מורפ': HNcmsa לֹ֥א לֹ֥א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn תַקְרִ֛יבוּ תַקְרִ֛יבוּ - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 7126
מורפ': HVhi2mp אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־לֶ֥חֶם לֶ֥חֶם - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 3899
מורפ': HNcbsc אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֱלֹהֵי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
כֶ֖ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpc/Sp2mp מִכָּל מִ - מילת יחס
כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: m/3605
מורפ': HR/Ncmsc־אֵ֑לֶּה אֵ֑לֶּה - כינוי גוף, רומז, משותף, רבים
צורת יסוד: 428
מורפ': HPdxcp כִּ֣י כִּ֣י - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC מָשְׁחָתָ֤ם מָשְׁחָתָ֤ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 4893 b
מורפ': HNcmsc/Sp3mp בָּהֶם֙ בָּ - מילת יחס
הֶם֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp3mp מ֣וּם מ֣וּם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 3971 b
מורפ': HNcmsa בָּ֔ם בָּ֔ - מילת יחס
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp3mp לֹ֥א לֹ֥א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn יֵרָצ֖וּ יֵרָצ֖וּ - פועל, נפעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 7521
מורפ': HVNi3mp לָכֶֽם לָ - מילת יחס
כֶֽם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2mp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וּמִיַּ֣ד מונח (משרת, דרגא 5) בֶּן־נֵכָ֗ר רביעי (משנה, דרגא 3)
לֹ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) תַקְרִ֛יבוּ תביר (משנה, דרגא 3)
אֶת־לֶ֥חֶם מרכא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהֵיכֶ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)
מִכָּל־אֵ֑לֶּה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
כִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) מָשְׁחָתָ֤ם מהפך (משרת, דרגא 5) בָּהֶם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
מ֣וּם מונח (משרת, דרגא 5) בָּ֔ם זקף קטן (מלך, דרגא 2)
לֹ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) יֵרָצ֖וּ טפחא (מלך, דרגא 2)
לָכֶֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה מהחיות בעלות המומים (וכן אין לקבל קורבן עולה מהגויים כלל, אך צוין הדבר לגבי חיות בעלות מומים שלא נחשוב שמידי גויים ניתן לקבל גם חיה פסולה - כי לגויים אין איסור לסרס את בהמותיהם), כִּי מָשְׁחָתָם מומם, קילקולם בָּהֶם, מוּם בָּם, לֹא יֵרָצוּ לָכֶם.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּמִיַּד בַּר עַמְמִין לָא תְקָרְבוּן יָת קוּרְבַּן אֱלָהֲכוֹן מִכָּל אִלֵּין אֲרֵי חִבוּלְהוֹן בְּהוֹן מוּמָא בְּהוֹן לָא לְרַעֲוָא יְהוֹן לְכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמִן יַד בַּר עַמְמִין לָא תְקַרְבוּן יַת קוּרְבַּן אֱלָהָכוֹן מִכָּל אִלֵין אֲרוּם חִבּוּלְהוֹן בְּהוֹן מוּמָא פְּסִילִין הִינוּן לָא לְרַעֲוָא יְהֵי לְכוֹן: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרק ז (עריכה)
[יב] מנין שאין מקבלים שקלים מן העכו"ם? תלמוד לומר "ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה". אין לי אלא תמידים שהם קרוים "לחם" שנאמר "את קרבני לחמי לאשי". שאר כל קרבנות הצבור מנין? תלמוד לומר "מכל אלה".
מנין שהנקבות בסירוס? תלמוד לומר "כי משחתם בהם מום בם". ר' יהודה אומר, "בהם"-- אין נקבות בסירוס.
"לא ירצו לכם"-- מלמד שאין מרצים.רש"י
"משחתם" - חבולהון
"לא ירצו לכם" - לכפר עליכם
ונראה לי, כי רש"י מפרש כי בודאי פשט הכתוב רוצה לומר שלא יקריבו מכל אלה שהם בעלי מום לקרבן, והא דיליף בתורת כהנים דאין מקבלים שקלים מן הגויים, היינו מדלא כתיב 'ומיד בני נכר לא תקריבו מכל אלה', ומדכתיב "לחם אלקיכם", הכתוב בא להזהיר שלא יקריבו קרבנות צבור בעלי מומים, כי הגוים, מאחר שאין פסול להם רק מחוסר אבר, מביאים קרבנות בעלי מומין, שאין פסול להם מום, רק מחוסר אבר (רש"י כאן). וכך משמעות הכתוב; "מיד בני נכר לא תקריבו לחם אלקיכם", שהם קרבנות ציבור, מן בעלי מומים שהם מביאים. ופירושו שיש בזה שני לאוין; האחד, שמקריב קרבנות צבור מן הגוים, אפילו היו תמימים. השני, שהוא מקריב בעלי מומים. ואין לומר דפירוש הכתוב שאם לא היו בעלי מומים אינו אסור, דאם כן הוי למכתב 'ומיד בני נכר לא תקריב כל אלה לחם אלקיכם', מדכתיב "מיד בני נכר לא תקריבו לחם אלקיכם וגו'", משמע אפילו תמימים לא תקריבו, וכל אחד אזהרה בפני עצמו. והשתא דברי רש"י אינם סותרים דברי תורת כהנים. ומפני שנראה דבר רחוק מפשוטו לפרש הכתוב על תמימים, דהא כתיב "מכל אלה", וכתיב אחריו "מום בם משחתם בם", פירש רש"י אותו על בעלי מומים בלבד, דאף לדברי תורת כהנים הכתוב בא לומר שאל יקריבו בעלי מומים מן הגוים:
ומה שדרש בתורת כהנים 'אין לי אלא תמידים שקרוים לחם, שאר קרבנות צבור מנין, תלמוד לומר "מכל אלה", אף על גב ד"מכל אלה" פירש בעלי מומים, הכי קאמר, למה לי "מכל אלה", דאי לארויה שלא לקבל מהם כל בעלי מומים, בלאו הכי למדנו זה, דהא קרא "מיד בני נכר לא תקריבו" קאי על בעלי מומים, דהא אחר זה "מום בם משחתם", ואם כן למה לי "מכל אלה", אלא כך פירושו; "מכל אלה" היינו מכל בעלי מומים לא תקריבו שאר קרבנות צבור, כלומר כמו שיש שני לאוין אם מקריב תמידים בעלי מומים מן הגוים, כך יש שני לאוים המקריב קרבנות צבור בעלי מומים. והשתא עולה כהוגן דברי תורת כהנים עם פשט הכתוב, שהוא פירוש רש"י, והוא נכון:
[לג] לא ירצו לכפר עליכם. אבל אין פירושו "לא ירצו לכם" שלא יהיה הדבר הזה מרוצה וטוב בעיניכם לעשות, שאפילו היה מרוצה בעיניהם לעשות, ואין עושין מחמת שאסרה התורה, מה בכך, לפיכך צריך לפרש 'לא ירצו לכפר עליכם':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מָשְׁחָתָם – חֲבוּלְהוֹן.
לֹא יֵרָצוּ לָכֶם – לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" כי משחתם בהם מום בם" שאף על פי שהוא מום שבסתר הוא משחיתם משלימותם המכוון, והוא שיוכל להוליד בדומה:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ה
- הקרבת בעלי מום (9 דפים)
ק
- קרבן ציבור מנכרים (2 דפים)
דפים בקטגוריה "ויקרא כב כה"
קטגוריה זו מכילה את 22 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 22 דפים.