קטגוריה:במדבר כח ב
צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו.
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.
צַ֚ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֶת־קׇרְבָּנִ֨י לַחְמִ֜י לְאִשַּׁ֗י רֵ֚יחַ נִֽיחֹחִ֔י תִּשְׁמְר֕וּ לְהַקְרִ֥יב לִ֖י בְּמוֹעֲדֽוֹ׃
צַ֚ו צַ֚ו - פועל, פיעל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 6680
מורפ': HVpv2ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־בְּנֵ֣י בְּנֵ֣י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc יִשְׂרָאֵ֔ל יִשְׂרָאֵ֔ל - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp וְאָמַרְתָּ֖ וְ - ו' החיבור
אָמַרְתָּ֖ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqq2ms אֲלֵהֶ֑ם אֲלֵ - מילת יחס
הֶ֑ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp3mp אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־קָרְבָּנִ֨י קָרְבָּנִ֨ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 7133 a
מורפ': HNcmsc/Sp1cs לַחְמִ֜י לַחְמִ֜ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 3899
מורפ': HNcbsc/Sp1cs לְאִשַּׁ֗י לְ - מילת יחס
אִשַּׁ֗ - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: l/801
מורפ': HR/Ncmpc/Sp1cs רֵ֚יחַ רֵ֚יחַ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 7381
מורפ': HNcmsc נִֽיחֹחִ֔י נִֽיחֹחִ֔ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 5207
מורפ': HNcmsc/Sp1cs תִּשְׁמְר֕וּ תִּשְׁמְר֕וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 8104
מורפ': HVqi2mp לְהַקְרִ֥יב לְ - מילת יחס
הַקְרִ֥יב - פועל, הפעיל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/7126
מורפ': HR/Vhc לִ֖י לִ֖ - מילת יחס
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp1cs בְּמוֹעֲדֽוֹ בְּ - מילת יחס
מוֹעֲדֽ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b/4150
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
צַ֚ו יתיב (משנה, דרגא 3)
אֶת־בְּנֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) יִשְׂרָאֵ֔ל זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְאָמַרְתָּ֖ טפחא (מלך, דרגא 2)
אֲלֵהֶ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
אֶת־קָרְבָּנִ֨י קדמא (משרת, דרגא 5) לַחְמִ֜י גרש (שליש, דרגא 4)
לְאִשַּׁ֗י רביעי (משנה, דרגא 3)
רֵ֚יחַ יתיב (משנה, דרגא 3)
נִֽיחֹחִ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)
תִּשְׁמְר֕וּ זקף גדול (מלך, דרגא 2)
לְהַקְרִ֥יב מרכא (משרת, דרגא 5) לִ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)
בְּמוֹעֲדֽוֹ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי שהוא הלחם שלי לְאִשַּׁי לאש מזבחי רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | פַּקֵּיד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן יָת קוּרְבָּנִי לְחֵים סִדּוּר לְקוּרְבָּנַי לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא תִּטְּרוּן לְקָרָבָא קֳדָמַי בְּזִמְנֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | פַּקֵיד יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן יַת קוּרְבָּנִי לְחֵים סִדוּר פָּתוֹרֵי יֵיכְלוּן כַּהֲנַיָא וּמַה דְאַתּוּן מְקַרְבִין עַל גַב מַדְבְּחָא לֵית רְשׁוּ לִגְבַר דְיֵיכוּל מִנֵיהּ הֲלָא אֵישָׁתָא הִיא דְאַכְלָא יָתֵיהּ וְהוּא מִתְקַבֵּל קֳדָמֵי לְרֵיחַ רַעֲוָא. עַמִי בְּנֵי יִשְרָאֵל הֲווֹ זְהִירִין לִמְקַרְבָא יָתֵיהּ מֵאַפְרָשׁוּת לִשְׁכְּתָא קָרְבַּן קֳדָמַי בְּזִמְנֵיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | פַּקֵיד יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן יַת קֻרְבָּנִי לְחֵים סִידוּר פָּתוֹרִי מַה דְאַתּוּן מְקַרְבִין קֳדָמַי עַל גַבֵּי מַדְבְּחָא הֲלָא אֵשָׁתָא הוּא דְאַכְלָא יָתֵיהּ וְהוּא מִתְקַבֵּל מִנְכוֹן קֳדָמַי לְרֵיחַ דְרַעֲוָא עַמִי בְּנֵי יִשְרָאֵל הֲווֹ זְהִירִין לְמִקְרְבָא יָתֵיהּ קֳדָמַי בְּזִימְנֵיהּ: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
צו - צווי מיד בשעת מעשה, ולדורות, כדאיתא בריש וידבר:
קרבני - זה הדם: לחמי - אלו אמורים. אתה אומר קרבני זה הדם לחמי אלו אמורים, או קרבני לחמי זה הדם? תלמוד לומר ויקרא ג והקטיר הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: קרבני זה הדם לחמי זו אמורים:
לאישי - אלו קומצים ולבונה: ריח ניחוחי - אלו בזיכי לחם הפנים:
תשמרו - שלא יביא אליו אלא מתרומת הלשכה. תשמרו - שיהו כהנים ולוים וישראלים עומדים עליהם. תשמרו - נאמרה כאן שמירה ונאמר להלן שמות יב שמירה. מה שמירה האמורה להלן, מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו - אף שמירה האמורה כאן, מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו:
תשמרו להקריב לי במועדו - למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יב ושחטו אותו, שומע אני בין בחול בין בשבת; ומה אני מקיים שמות לא מחלליה מות יומת? בשאר מלאכות חוץ משחיטת הפסח; או אף בשחיטת הפסח, ומה אני מקיים ושחטו אותו - בשאר כל הימים חוץ מן השבת? או אף בשבת? ת"ל במדבר ט ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו - במועדו ואפילו בשבת, דברי רבי יאשיה. נאם לו ר' יונתן: כמשמע זה עדין לא שמענו! נאם לו ר' יאשיה: לפי שהוא אומר צו את בני ישראל, למה נאמר? אם ללמד על התמיד שהוא דוחה את השבת - אין צריך, שהרי כבר נאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה, ומה ת"ל במועדו? מופנה להקיש, לדון הימנו גזירה שוה: נאמר כאן במועדו ונא' להלן במועדו, מה מועדו האמור להלן דוחה את השבת - אף מועדו האמור כאן דוחה את השבת:רש"י
"קרבני" - (ספרי) זה הדם
"לחמי" - אלו אימורין וכן הוא אומר (ויקרא ג) והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה
"לאשי" - הנתנין לאשי מזבחי
"תשמרו" - (ספרי) שיהיו כהנים ולוים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות (תענית כז)
"במועדו" - בכל יום הוא מועד התמידים
[ב] בכל יום מועד התמידים. כלומר, אף על גב שכל יום היה קרב התמיד, וכתיב (פסוק ג) "שנים ליום עולה תמיד", שייך לומר "במועדו", שפירושו שיקריבו כל אחד בזמנו. ולפיכך פירש 'בכל יום מועד התמידים'. ואף על גב דכתיב בהדיא בקרא (פסוק ד) "את הכבש אחד וגו'", ההוא אזהרה לבית דין, כמו שמפרש ואזיל (רש"י פסוק ג):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
קָרְבָּנִי – זֶה הַדָּם (שם).
לַחְמִי – אֵלּוּ אֵמוּרִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה" (ויקרא ג,טו; ספרי שם).
לְאִשַּׁי – הַנִּתָּנִין לְאִשֵּׁי מִזְבְּחִי.
תִּשְׁמְרוּ – שֶׁיִהְיוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵלִים עוֹמְדִין עַל גַּבָּיו; מִכָּאן לָמְדוּ וְתִקְּנוּ מַעֲמָדוֹת (ספרי שם; תענית כ"ז ע"א).
בְּמוֹעֲדוֹ – בְּכָל יוֹם הוּא מוֹעֵד הַתְּמִידִים.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
את קרבני לחמי וגו'. פירוש לפי שיש בתמידין שלשה מיני קרבן, אחד הקרבת התמיד, ב' עשירית האיפה של מנחת התמיד, שלישי הנסכים, כנגד הקרבת התמיד אמר קרבני, וכנגד המנחה אמר לחמי שנקראת לחם ושניהם כליל לאישים לזה אמר לאשי, וכנגד הנסכים אמר ריח ניחוחי שאין בו אלא ריח שהוא אינו לאישים אלא יוצק על היסוד ויורד לשיתין, ובשלשה דברים דקדק לומר בכינוי, קרבני, לחמי, ניחוחי, לומר שכולן של הקדוש ברוך הוא בורא הכל ועדיין ברשותו כאומרו (תהלים, כד) לה' הארץ ומלואה ופרשנוהו במקומו, ודקדק גם כן לומר לאשי בכינוי, לומר שגם האש היא של הקדוש ברוך הוא, ומעתה מה שישראל מקריבין הוא מנכסיו של הבורא:
לזה נתחכם ה' ונתן אזהרה ואמר תשמרו לומר שאם לא יעשו הנה הם גוזלים נכסיו ועוברים בלאו, ואומרו להקריב לי וגו' פירוש כי מה שיעשו הוא הקרבת חלק מנכסיו לפניו אבל עקרן של נכסים הם של המקום:
עוד נתכוון בזה להודיע סוד הקרבן שהוא לקרב ענפי הקדושה שהם חלק ה', והוא מה שנתכוין באומרו קרבני בכינוי אליו והבן, ואומרו לחמי לאשי פירוש לחם זה שאני מצוה להביא לאישים סודו הוא קרבני שכשעולה לה' ריח ניחוח מתקרבים כל ניצוצי הקדושה שנתרחקו:
- ^ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נִפְטֶרֶת מִן הָעוֹלָם, וְהָיְתָה מְפַקַּדְתּוֹ עַל בָּנֶיהָ. אָמְרָה לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הִזָּהֵר לִי בְּבָנַי. אָמַר לָהּ: עַד שֶׁאַתְּ מְפַקַּדְתִּינִי עַל בָּנַי, פְּקוֹדִי בָּנַי עָלַי, שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בִּי וְשֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בִּי מִנְהַג בִּזָּיוֹן.
- ^ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נִפְטֶרֶת מִן הָעוֹלָם, וְהָיְתָה מְפַקַּדְתּוֹ עַל בָּנֶיהָ. אָמְרָה לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הִזָּהֵר לִי בְּבָנַי. אָמַר לָהּ: עַד שֶׁאַתְּ מְפַקַּדְתִּינִי עַל בָּנַי, פְּקוֹדִי בָּנַי עָלַי, שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בִּי וְשֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בִּי מִנְהַג בִּזָּיוֹן.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 3 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 3 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "במדבר כח ב"
קטגוריה זו מכילה את 46 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 46 דפים.