מפרשי רש"י על במדבר כח ב
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק כ"ח • פסוק ב' | >>
• ב • ג • ה • י • יב • טו • יח • יט • כו • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
צַ֚ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֶת־קׇרְבָּנִ֨י לַחְמִ֜י לְאִשַּׁ֗י רֵ֚יחַ נִֽיחֹחִ֔י תִּשְׁמְר֕וּ לְהַקְרִ֥יב לִ֖י בְּמוֹעֲדֽוֹ׃
רש"י
"צו את בני ישראל" - מה אמור למעלה יפקוד ה' אמר לו הקב"ה עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי משל לבת מלך שהיתה נפטרת מן העולם והיתה מפקדת לבעלה על בניה וכו' כדאיתא בספרי
"קרבני" - (ספרי) זה הדם
"לחמי" - אלו אימורין וכן הוא אומר (ויקרא ג) והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה
"לאשי" - הנתנין לאשי מזבחי
"תשמרו" - (ספרי) שיהיו כהנים ולוים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות (תענית כז)
"במועדו" - בכל יום הוא מועד התמידים
רש"י מנוקד ומעוצב
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – מָה אָמוּר לְמַעְלָה? "יִפְקֹד ה׳" (לעיל כז,טז). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁאַתָּה מְצַוֵּנִי עַל בָּנַי, צַוֵּה אֶת בָּנַי עָלָי. מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה נִפְטֶרֶת מִן הָעוֹלָם וְהָיְתָה מְפַקֶּדֶת לְבַעְלָהּ עַל בָּנֶיהָ וְכוּלֵּיהּ[1], כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (קמב).
קָרְבָּנִי – זֶה הַדָּם (שם).
לַחְמִי – אֵלּוּ אֵמוּרִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה" (ויקרא ג,טו; ספרי שם).
לְאִשַּׁי – הַנִּתָּנִין לְאִשֵּׁי מִזְבְּחִי.
תִּשְׁמְרוּ – שֶׁיִהְיוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵלִים עוֹמְדִין עַל גַּבָּיו; מִכָּאן לָמְדוּ וְתִקְּנוּ מַעֲמָדוֹת (ספרי שם; תענית כ"ז ע"א).
בְּמוֹעֲדוֹ – בְּכָל יוֹם הוּא מוֹעֵד הַתְּמִידִים.
מפרשי רש"י
[א] מכאן למדו ותקנו מעמדות. אף על גב דמן התורה הם, ואם כן מה היו צריכין לתקן, יש לומר, מתחלה כיון שהיו ישראל עומדים על גביו - סגי בזה, ודוד ושמואל תקנו שיהיו כל ישראל מבררים אנשים, שיהיו שלוחים של כל ישראל, וילכו לירושלים ויעמדו על הקרבן. וכ"ד מעמדות היו, כנגד כ"ד משמרות (תענית דף כז.), שתקנו וסדרו גם כן דוד ושמואל, וזהו תקנתם. והוא עדיף יותר מדין תורה, שלא היו רק כהנים ולוים וישראל עומדים על גביו, ולא היה זה על ידי שלוחים של כל ישראל:
[ב] בכל יום מועד התמידים. כלומר, אף על גב שכל יום היה קרב התמיד, וכתיב (פסוק ג) "שנים ליום עולה תמיד", שייך לומר "במועדו", שפירושו שיקריבו כל אחד בזמנו. ולפיכך פירש 'בכל יום מועד התמידים'. ואף על גב דכתיב בהדיא בקרא (פסוק ד) "את הכבש אחד וגו'", ההוא אזהרה לבית דין, כמו שמפרש ואזיל (רש"י פסוק ג):
- ^ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נִפְטֶרֶת מִן הָעוֹלָם, וְהָיְתָה מְפַקַּדְתּוֹ עַל בָּנֶיהָ. אָמְרָה לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הִזָּהֵר לִי בְּבָנַי. אָמַר לָהּ: עַד שֶׁאַתְּ מְפַקַּדְתִּינִי עַל בָּנַי, פְּקוֹדִי בָּנַי עָלַי, שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בִּי וְשֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בִּי מִנְהַג בִּזָּיוֹן.