תוספתא (לקריאה נוחה)/פסחים/ד
פסחים פרק ד: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< תוספתא (לקריאה נוחה), מסכת פסחים, פרק ד >>
מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה • מהדורת צוקרמנדל • מהדורת וילנא • מהדורת העתקה מכתבי יד • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
להלן מובא התוספתא ערוכה ע"פ מהדורת צוקרמנדל, בעברית נוחה (פתיחת ראשי-תיבות, מפוסקת וכד'). לקריאת התוספתא על פי הנוסח המודפס במהדורת צוקרמנדל, ראו תוספתא פסחים ד צוקרמנדל
בדפוס וילנא פרק זה מופיע כסוף פרק ד'; משנה א' כאן, נקרא משנה יג בשאר המהדורות.
חלק 1
[עריכה]פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת.
שאלו את הלל הזקן: פסח, מהו שידחה את השבת? אמר להן: וכי פסח אחד יש לנו שדוחה את השבת? הרבה משלש מאות פסחים בשנה יש לנו שדוחין את השבת!
חברה עליו כל העזרה.
אמר להן: פסח- קורבן ציבור ותמיד- קורבן ציבור;
מה תמיד, קורבן ציבור- דוחה את השבת, אף פסח, קורבן ציבור- דוחה את השבת.
דבר אחר:
מה תמיד, שנאמר בו "במועדו" - דוחה את השבת, אף פסח, שנאמר בו "במועדו" - ידחה את השבת.
ועוד: קל וחומר: ומה תמיד, שאין חייבין עליו כרת- דוחה את השבת,
פסח, שחייבין עליו כרת- אינו דין שידחה את השבת?!
ועוד: מקובלני מרבותיי שהפסח דוחה את השבת,
ולא פסח ראשון בלבד אלא אף פסח שני,
ולא פסח ציבור אלא פסח יחיד.
אמרו לו: אם-כן, מה יהא על העם, שלא הביאו סכיניהם ופסחיהם למקדש? אמר להם: הניחו להם! רוח הקודש עליהם! אם אינן נביאים, בני נביאים הם!
למחר, מה עשו? מי שפיסחו טלה- טמנה בצמרו, וגדי- קשרה בקרניו. הביאו סכינים ופסחים למקדש ושחטו את פסחיהם.
בו ביום מינו את הילל נשיא והיה מורה להן הילכות הפסח.
חלק 2
[עריכה]פעם אחת, ביקש אגריפס המלך לידע כמה מיניינים של אוכלוסין.
אמר להן, לכהנים: הפרישו לי כוליא אחת מכל פסח ופסח. הפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כוליא- כפליים כיוצאי מצרים!
ואין כל פסח ופסח שלא היו עליו מעשרה מנויין, חוץ ממי שהיה בדרך רחוקה או טמא.
בו ביום נכנסו ישראל להר הבית ולא היה מחזיקין והיה נקרא פסח מעוכין.