משנה פסחים ד
פסחים פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת פסחים • פרק רביעי ("מקום שנהגו") • >>
פרקי מסכת פסחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות, עושין.
מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין.
ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין, נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם.
ואל ישנה אדם, מפני המחלוקת.
כיוצא בו, המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו, או ממקום שלא כלו למקום שכלו, חייב לבער.
רבי יהודה אומר, אומרים לו, צא והבא לך אף אתה.
מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים, מוכרין.
מקום שנהגו שלא למכור, אין מוכרין.
ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה, עגלים וסייחים שלמים ושבורין.
רבי יהודה מתיר בשבורה.
בן בתירה מתיר בסוס.
מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים, אוכלין.
מקום שנהגו שלא לאכול, אין אוכלין.
מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכיפורים, מדליקין.
מקום שנהגו שלא להדליק, אין מדליקין.
ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובמבואות האפלים, ועל גבי החולים.
מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב, עושין.
מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, אין עושין.
ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם.
וחכמים אומרים: ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות, ובגליל לא היו עושין כל עיקר.
הלילה, בית שמאי אוסרין, ובית הלל מתירין עד הנץ החמה.
רבי מאיר אומר: כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר, גומרה בארבעה עשר.
אבל לא יתחיל בה בתחילה בארבעה עשר, אף על פי שיכול לגומרה.
וחכמים אומרים: שלש אמניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות, ואלו הן, החייטים והספרים והכובסין.
רבי יוסי בר יהודה אומר: אף הרצענים.
מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר.
ותרנגולת שברחה, מחזירין אותה למקומה.
ואם מתה, מושיבין אחרת תחתיה.
גורפין מתחת רגלי בהמה בארבעה עשר, ובמועד מסלקין לצדדין.
מוליכין ומביאין כלים מבית האומן, אף על פי שאינם לצורך המועד.
ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלושה מיחו בידם, ועל שלושה לא מיחו בידם.
ואלו הן שלא מיחו בידם: מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין וגודשין לפני העומר, ולא מיחו בידם.
ואלו שמיחו בידם: מתירין גמזיות של הקדש, ואוכלין מתחת הנשרים בשבת, ונותנין פאה לירק, ומיחו בידם חכמים.
ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלושה הודו לו, ועל שלושה לא הודו לו.
גירר עצמות אביו על מיטה של חבלים, והודו לו.
כיתת נחש הנחושת, והודו לו.
גנז ספר רפואות, והודו לו.
על שלושה לא הודו לו: קצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור, ולא הודו לו.
סתם מי גיחון העליון, ולא הודו לו.
עיבר ניסן בניסן, ולא הודו לו.
משנה א
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אֵין עוֹשִׂין. הַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין, אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין, נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת:
משנה ב
כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית מִמְּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ, אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ לִמְקוֹם שֶׁכָּלוּ, חַיָּב לְבָעֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹמְרִים לוֹ, צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה:
משנה ג
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם, מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר, אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה, עֲגָלִים וּסְיָחִים שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס:
משנה ד
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים, אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל, אֵין אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מַדְלִיקִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק, אֵין מַדְלִיקִין. וּמַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבִמְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים:
משנה ה
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְאָב, עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, אֵין עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לְעוֹלָם יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ תַּלְמִיד חָכָם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּיהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל עִקָּר. הַלַּיְלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד הָנֵץ הַחַמָּה:
משנה ו
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגָמְרָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלשׁ אֻמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, הַחַיָּטִים וְהַסַּפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הָרַצְעָנִים:
משנה ז
מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה, מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְאִם מֵתָה, מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. גּוֹרְפִין מִתַּחַת רַגְלֵי בְהֵמָה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבַמּוֹעֵד מְסַלְּקִין לַצְּדָדִין. מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד:
משנה ח
שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ; עַל שְׁלֹשָׁה מִחוּ בְיָדָם, וְעַל שְלֹשָׁה לֹא מִחוּ בְיָדָם. וְאֵלּוּ הֵן שֶׁלֹּא מִחוּ בְיָדָם: מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם, וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע, וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעֹמֶר, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם. וְאֵלּוּ שֶׁמִּחוּ בְיָדָם: מַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְאוֹכְלִין מִתַּחַת הַנְּשָׁרִים בַּשַּׁבָּת, וְנוֹתְנִין פֵּאָה לַיָּרָק, וּמִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים:
משנה ט
שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ; עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ, וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. גֵּרַר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִטָה שֶׁל חֲבָלִים, וְהוֹדוּ לוֹ. כּתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וְהוֹדוּ לוֹ. גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת, וְהוֹדוּ לוֹ. עַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ: קִצַּץ דְּלָתוֹת שֶׁל הֵיכָל וְשִׁגְּרָן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם מֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. עִבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ:
נוסח הרמב"ם
(א) מקום, שנהגו לעשות מלאכה,
- בערבי פסחים עד חצות - עושין.
- מקום, שנהגו שלא לעשות - אינן עושין.
- ההולך -
- ממקום שעושין - למקום שאינן עושין,
- או ממקום שאינן עושין - למקום שעושין,
- נותנין עליו -
- חומרי מקום - שיצא משם,
- וחומרי מקום - שהלך לשם.
- נותנין עליו -
- ואל ישנה אדם - מפני המחלוקת.
(ב) כיוצא בו,
- המוליך - פירות שביעית,
- ממקום שכלו - למקום שלא כלו,
- או ממקום שלא כלו - למקום שכלו,
- חייב לבער.
- רבי יהודה אומר:
- צא - והבא לך, אף אתה.
(ג) מקום, שנהגו למכור,
- בהמה דקה לגוים - מוכרין.
- מקום שנהגו שלא למכור - אינן מוכרין.
- ואל ישנה אדם - מפני המחלקות.
- בכל מקום -
- אין מוכרין להן - בהמה גסה,
- עגלים, וסייחים,
- שלמים, ושבורים.
- עגלים, וסייחים,
- רבי יהודה - מתיר, בשבורה.
- בן בתירה - מתיר, בסוס.
- אין מוכרין להן - בהמה גסה,
(ד) מקום, שנהגו לאכול,
- צלי בלילי פסחים - אוכלים.
- מקום שנהגו שלא לאכול - אינן אוכלין.
- מקום, שנהגו להדליק את הנר,
- בלילי יום הכיפורים - מדליקין.
- מקום, שנהגו שלא להדליק - אינן מדליקין.
- מדליקין -
- בבתי כנסיות, ובבתי מדרשות,
- ובמבואות האפלים,
- ועל גבי החולים.
(ה) מקום, שנהגו לעשות מלאכה,
- בתשעה באב - עושין.
- מקום שנהגו שלא לעשות - אינן עושין.
- בכל מקום, תלמידי חכמים - בטלין.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- לעולם, יעשו כל אדם עצמן - כתלמידי חכמים.
[ו] *הערה 1: חכמים אומרין:
- ביהודה - עושין מלאכה בערבי פסחים, עד חצות.
- ובגליל - אינן עושין כל עיקר.
- ובלילה -
- בית שמאי: אוסרין.
- ובית הלל: מתירין - עד הנץ החמה.
(ו) [ז] רבי מאיר אומר:
- כל מלאכה, שהתחיל בה - קודם לארבעה עשר,
- גומרה - בארבעה עשר.
- אבל - לא יתחיל בה כתחילה, בארבעה עשר,
- אף על פי - שהוא יכול לגומרה.
- כל מלאכה, שהתחיל בה - קודם לארבעה עשר,
- וחכמים אומרין:
- שלש אומניות, עושין מלאכה בערבי פסחים - עד חצות,
- החייטים, והספרים, והכובסין.
- רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
- אף הרצענין.
- שלש אומניות, עושין מלאכה בערבי פסחים - עד חצות,
(ז) [ח] מושיבין -
- שובכין לתרנגולין - בארבעה עשר.
- תרנגולת -
- שברחה - מחזירין אותה, למקומה.
- ואם מתה - מושיבין אחרת, תחתיה.
- וגורפין זבל, מתחת רגלי בהמה - בארבעה עשר.
- ובמועד - מסלקין לצדדין.
- מוליכין, ומביאין - כלים מבית האומן,
- אף על פי - שאינן לצורך המועד.
(ח) [ט] שישה דברים - עשו אנשי יריחו,
- על שלשה - מיחו בידם.
- ועל שלשה - לא מיחו בידם.
- ואלו - שלא מיחו בידם,
- מרכיבין דקלים - כל היום,
- וכורכין - את שמע,
- וקוצרין, וגודשין - מלפני העומר.
- ולא מיחו בידם.
- ואלו - שמיחו בידם,
- מתירין - גמזיות של הקדש,
- ואוכלין, מתחת הנשרים - בשבת,
- ונותנין פאה - לירק,
- ומיחו בידם, חכמים.
(ט) [י] שישה דברים - עשה חזקיה מלך יהודה,
- על שלשה - הודו לו.
- ועל שלשה - לא הודו לו.
- על שלשה הודו לו -
- גירר עצמות אביו, על מיטה של חבלים - והודו לו,
- כיתת נחש הנחושת - והודו לו,
- גנז ספר רפואות - והודו לו.
- ועל שלשה - לא הודו לו,
- קיצץ דלתות ההיכל, ושיגרם למלך אשור - ולא הודו לו,
- סתם את מי גיחון העליון - ולא הודו לו,
- עיבר ניסן בניסן - ולא הודו לו.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה פסחים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב