משנה פסחים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פסחים פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק שלישי ("אלו עוברין") · >>

פרקי מסכת פסחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

אלו עוברין בפסח: כותח הבבלי, ושכר המדי, וחומץ האדומי, וזיתום המצרי, וזומן של צבעים, ועמילן של טבחים, וקולן של סופרים.

רבי אליעזר אומר, אף תכשיטי נשים.

זה הכלל, כל שהוא ממין דגן, הרי זה עובר בפסח.

הרי אלו באזהרה, ואין בהן משום כרת.

משנה ב[עריכה]

בצק שבסדקי עריבה, אם יש כזית במקום אחד, חייב לבער.

ואם לא, בטל במיעוטו.

וכן לעניין הטומאה, אם מקפיד עליו, חוצץ.

ואם רוצה בקיומו, הרי הוא כעריבה.

בצק החרש, אם יש כיוצא בו שהחמיץ, הרי זה אסור.

משנה ג[עריכה]

כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב?

רבי אליעזר אומר, לא תקרא לה שם, עד שתאפה.

רבי יהודה בן בתירא אומר, תטיל בצונן.

אמר רבי יהושע: לא זה הוא חמץ שמוזהרים עליו בבל יראה ובבל ימצא, אלא מפרשתה ומניחתה עד הערב, ואם החמיצה, החמיצה.

משנה ד[עריכה]

רבן גמליאל אומר: שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד, זו אחר זו.

וחכמים אומרים: שלש נשים עוסקות בבצק, אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה.

רבי עקיבא אומר: לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שווין.

זה הכלל: תפח, תלטוש בצונן.

משנה ה[עריכה]

שיאור, ישרף, והאוכלו פטור.

סידוק, ישרף, והאוכלו חייב כרת.

איזהו שיאור? כקרני חגבים.

סידוק, שנתערבו סדקיו זה בזה, דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים, זה וזה האוכלו חייב כרת.

ואיזהו שיאור? כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו.

משנה ו[עריכה]

ארבעה עשר שחל להיות בשבת, מבערים את הכל מלפני השבת, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, בזמנן.

רבי אלעזר בר צדוק אומר: תרומה מלפני השבת, וחולין בזמנן.

משנה ז[עריכה]

ההולך לשחוט את פסחו, ולמול את בנו, ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו, יחזור ויבער.

ואם לאו, מבטלו בליבו.

להציל מן הנכרים, ומן הנהר, ומן הלסטים, ומן הדליקה, ומן המפולת, יבטל בליבו.

ולשבות שביתת הרשות, יחזור מיד.

משנה ח[עריכה]

וכן מי שיצא מירושלים, ונזכר שיש בידו בשר קודש, אם עבר צופים, שורפו במקומו.

ואם לאו, חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה.

ועד כמה הן חוזרין? רבי מאיר אומר, זה וזה בכביצה.

רבי יהודה אומר, זה וזה בכזית.

וחכמים אומרים: בשר קודש בכזית, וחמץ בכביצה.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה א[עריכה]

אֵלּוּ עוֹבְרִין בַּפֶּסַח: כֻּתָּח הַבַּבְלִי, וְשֵׁכָר הַמָּדִי, וְחֹמֶץ הָאֲדוֹמִי, וְזִיתוֹם הַמִּצְרִי, וְזוֹמָן שֶׁל צַבָּעִים, וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים, וְקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף תַּכִשִׁיטֵי נָשִׁים. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא מִמִּין דָּגָן, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח. הֲרֵי אֵלּוּ בְאַזְהָרָה, וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כָּרֵת:

משנה ב[עריכה]

בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי עֲרֵבָה, אִם יֵשׁ כַּזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד, חַיָּב לְבָעֵר. וְאִם לֹא, בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ. וְכֵן לְעִנְיַן הַטֻמְאָה, אִם מַקְפִיד עָלָיו, חוֹצֵץ. וְאִם רוֹצֶה בְקִיּוּמוֹ, הֲרֵי הוּא כָעֲרֵבָה. בָּצֵק הַחֵרֵשׁ, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בוֹ שֶׁהֶחְמִיץ, הֲרֵי זֶה אָסוּר:

משנה ג[עריכה]

כֵּיצַד מַפְרִישִׁין חַלָּה בְטֻמְאָה בְּיוֹם טוֹב? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא תִקְרָא לָהּ שֵׁם, עַד שֶׁתֵּאָפֶה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, תַּטִיל בַּצּוֹנֵן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא זֶה הוּא חָמֵץ שֶׁמֻּזְהָרִים עָלָיו בְּבַל יֵרָאֶה וּבְבַל יִמָּצֵא, אֶלָּא מַפְרְשַׁתָּה וּמַנִּיחַתָּה עַד הָעֶרֶב, וְאִם הֶחֱמִיצָה, הֶחֱמִיצָה:

משנה ד[עריכה]

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד, זוֹ אַחַר זוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק, אַחַת לָשָׁה וְאַחַת עוֹרֶכֶת וְאַחַת אוֹפָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא כָל הַנָּשִׁים וְלֹא כָל הָעֵצִים וְלֹא כָל הַתַּנּוּרִים שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, תָּפַח, תִּלְטֹשׁ בְּצוֹנֵן:

משנה ה[עריכה]

שֵׂאוּר, יִשָּׂרֵף, וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר. סִדּוּק, יִשָּׂרֵף, וְהָאוֹכְלוֹ חַיָּב כָּרֵת. אֵיזֶהוּ שֵׂאוּר? כְּקַרְנֵי חֲגָבִים. סִדּוּק, שֶׁנִּתְעָרְבוּ סְדָקָיו זֶה בָזֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה הָאוֹכְלוֹ חַיָּב כָּרֵת; וְאֵיזֶהוּ שֵׂאוּר? כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו:

משנה ו[עריכה]

אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מְבַעֲרִים אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּזְמַנָּן. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: תְּרוּמָה מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וְחֻלִּין בִּזְמַנָּן:

משנה ז[עריכה]

הַהוֹלֵךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ, וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְלֶאֱכוֹל סְעוּדַת אֵרוּסִין בְּבֵית חָמִיו, וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אִם יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְבַעֵר וְלַחֲזוֹר לְמִצְוָתוֹ, יַחֲזוֹר וִיבַעֵר. וְאִם לָאו, מְבַטְלוֹ בְלִבּוֹ. לְהַצִּיל מִן הַנָּכְרִים, וּמִן הַנָּהָר, וּמִן הַלִּסְטִים, וּמִן הַדְּלֵקָה, וּמִן הַמַּפֹּלֶת, יְבַטֵל בְּלִבּוֹ. וְלִשְׁבּוֹת שְׁבִיתַת הָרְשׁוּת, יַחֲזֹר מִיָּד:

משנה ח[עריכה]

וְכֵן מִי שֶׁיָּצָא מִירוּשָׁלַיִם וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ, אִם עָבַר צוֹפִים, שׂוֹרְפוֹ בִמְקוֹמוֹ. וְאִם לָאו, חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. וְעַד כַּמָּה הֵן חוֹזְרִין? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, זֶה וָזֶה בְּכַבֵּיצָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, זֶה וָזֶה בְכַזַּיִת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּשַׂר קֹדֶשׁ בְּכַזַּיִת, וְחָמֵץ בְּכַבֵּיצָה:

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתוס המצרי וזימא של צבעין ועמילן של טבחים וקולן של סופרים רבי אליעזר אומר אף טיפולי נשים זה הכלל כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח הרי אלו באזהרה ואין בהן משום כרת.

(ב) בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער פחות מכן בטל במיעוטו וכן לעניין הטומאה אם הקפיד עליו חוצץ ואם רצה בקיומו הרי הוא כעריבה בצק החירש אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור.

(ג) כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב רבי אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה בן בתירה אומר תטיל לצונן אמר רבי יהושע לא זה הוא חמץ שמוזהרין עליו בבל ייראה ובבל יימצא אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה.

(ד) רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד זו אחר זו זו אחר זו וחכמים אומרים שלש נשים עסקות בבצק אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה רבי עקיבה אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שווין זה הכלל תפח ותלטוש בצונן.

(ה) שיאור יישרף והאוכלו פטור סידוק יישרף והאוכלו חייב כרת איזה הוא שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו סדקיו זה בזה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת ואיזה הוא שיאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו.

(ו) ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בזמנו רבי אלעזר ברבי צדוק אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן.

(ז) ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכל סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך הבית אם יכל לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו להציל מיד הגיס מיד הנהר מיד הדליקה מיד המפולת יבטל בלבו ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד.

(ח) וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר הקודש אם עבר הצופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה עד כמה הן חוזרין רבי מאיר אומר זה וזה כביצה רבי יהודה אומר כזית וחכמים אומרים בשר הקודש כזית וחמץ כביצה.

פירושים[עריכה]