רמב"ם על פסחים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על פסחים · ג · >>

פסחים פרק ג[עריכה]

משנה א[עריכה]

עניין עוברין - שעוברין על "בל יראה ובל ימצא".

כותח הוא דבר שנופל בערובו קמח, ונקרא בלשון ערבי "אלמרי".

שכר - דבר משכר, שעושין דברים משכרין ממינין רבים, מחטים שרויים ושעורים וזולתם. והיה משקה אנשי מדי מזה העניין רוצה לומר ממשרת לחם, כגון אותו שעושין היום במצרים וקורין אותו "אלמזר" בערבי.

וחומץ האדומי - היו משימין בו שעורים מעט.

וזיתוס - שלוקחין מלח וקמח שעורים וקרטומי, וקורין אותו בערבי "קרטם" והוא זרע כרכום מדברי, בד בבד ולשין אותו במים והיו עושין אותו לרפואה.

וזומא של צבעים - "מיא דחזרי", והוא מים ששורין בהן המורסן ומשתמשים בו צבעי הלכא.

ועמילן של טבחים - הוא שלוקחין חיטים שלא בשלו כל צרכן, ומיבשין אותן וטוחנין אותן ולשין אותן ועושין מהן חלות, ומכסין בהן הקדרה כשיתקרב המאכל להתבשל בתוכה, ותסיר ממנה זוהמת המאכל וריחו הרע.

וקולן של סופרים - עיסה יעשו אותה מדבקי הספרים מעפר הרחיים, ידבקו בו מה שהם רוצים לדבק מניירותיהם.

וטפולי נשים - הוא קמחים, יקחו אותן הנשים מן הדברים שיש להם כוח למרק, ורוחצות פניהם בהם ובשרן, ויש בכללן קמח שעורים.

ורבי אליעזר אומר, אף על פי שיהיה אבק ואין בו מים, גזירה שמא ישרו אותו האבק בשעת הרחיצה.

ואין הלכה כרבי אליעזר, אלא כמו שאמר זה הכלל כל מה שהוא מין דגן, רוצה בו כל דבר שיהיה בו מין ממיני חמשת המינים עם המים עובר עליו בפסח, אבל בלא מים או במי פירות אינו עובר ומותר לאוכלו, כי העיקר אצלנו "מי פירות אין מחמיצין".

ואמרו הרי אלו באזהרה - רוצה לומר מי שיאכל אחד מאלו שיהיה בו תערובת דגן, לפי שהעיקר אצלנו "על חמץ דגן גמור ענוש כרת, ועל עירובו בלאו", וזה כשיהיה מן החמץ מעורב כזית בכדי אכילת פרס אז יתחייב האוכל זה התערובת מלקות, אבל אם יש בשעור הדגן המעורב פחות מכזית אינו חייב על אכילתו מלקות אבל הוא אסור.

ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה ב[עריכה]

אמרם בטל במיעוטו - כשהוא במקום חיזוק הכלי ודיבוק שבריו, אבל כשאינו לחיזוק אפילו פחות מכזית חייב לבער.

ואמרו חוצץ - מבואר, ועניינו כי אם הוא מקפיד עליו ודעתו ליטלו אז הוא חוצץ, וכשנטמאת העריבה והטבילה לא עלתה לה טבילה. וזה המאמר בעריבה שיש לה טהרה במקוה, אבל כלי חרס אין לו טהרה במקוה אלא שבירה כמו שיתבאר במקומות הרבה.

ובצק החרש - הוא שיכו עליו ביד ולא ישמע לו קול, ודומה כחרש לא ישיב כשקוראין אותו. וכאשר לא נודע אם נתחמץ או לא, נשער אותו בזולתו או בזמן הידוע כי בזמן הזה תחמיץ העיסה, ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הליכה בינונית מיל אחד, והוא שיעור מן הזמן שהוא שני חומשי שעה משעות (הקשויה) [השוות]:

משנה ג[עריכה]

כבר הודעתיך כי שריפת קדשים ביום טוב אסור, וכשנטמאת העיסה חלה טמאה שיוציא ממנה דינה שתשרף.

ואמר רבי אליעזר, שיאפה הבצק כולו ולא יוציאו ממנו חלה עד תשלום אפייתו, ואז תטול חלה מן החלות ותקרא לה שם וזה מותר כאשר ביארנו במסכת חלה, ומניחין אותה עד מוצאי יום טוב ושורפין.

ובן בתירא אומר, מוציאין אותה עיסה ומטילין אותה במים צונן, ומניחין אותה שם עד שתשרף למוצאי יום טוב, כי אסור לאפותה לפי שאין אופין ביום טוב אלא מה שהוא ראוי לאכילה.

והלכה כרבי אליעזר:

משנה ד[עריכה]

רבן גמליאל סבר, כי שלוש נשים מתעסקות בבצק כולן בזמן אחד ואופות זו אחר זו, ואף על פי שישאר הבצק של השלישית עד שיסיקו את התנור פעמים, ויאפו בו שתי אפיות ואחר כך תאפה השלישית, שאינו בא לידי חימוץ בזה השיעור מהזמן.

וחכמים אין סוברים כך אבל אומרים, כי כשתתחיל הראשונה באפיה תשלים השניה והשלישית ללוש, נמצא כשתשלים הראשונה באפיה תשלים השניה בעריכה והשלישית בלישה, ותתחיל השניה לאפות והשלישית בעריכה ותלוש הראשונה פעם שניה, וכך עושין ולא יתמהמה הבצק בשום פנים ולא תגביה ממנו היד.

ואמר רבי עקיבא לרבן גמליאל, לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוים, כי יש תנור שמתחמם בשעה קלה ואחר בהפך, וגם כן כשהם העצים יותר יבשים שולט בהם האש במהרה, ומן הנשים יש מהם זריזות ויש מהם להיפך. ואמרו שאין מניחין העיסה כל זה הזמן, אלא אם כן מטילין בהם מים צוננין ומצננין העיסה בהם.

ודע כי כל עת שהיד מתעסק בבצק אינו בא לידי חימוץ, ואפילו יום אחד שלם.

והלכה כחכמים:

משנה ה[עריכה]

כקרני חגבים - פירושו שתסדק העיסה סדקים דקים כשיתחיל החימוץ להכנס בו, ואפילו הם כקרני חגבים.

והלכה כחכמים:

משנה ו[עריכה]

והלכה כרבי אליעזר בר צדוק:

משנה ז[עריכה]

כל זה מבואר באר היטב:

משנה ח[עריכה]

רבי מאיר אומר, כמו שטומאת אוכלין בכביצה, רוצה לומר שאינה מטמאה עד שיהיה בה כביצה כאשר נבאר בפירוש רחב בראש מסכת טהרות, כן לא יחזור אלא על כביצה.

ורבי יהודה אומר, כמו שהאוכל מבשר קדש ומן החמץ כזית לוקה כך יחזור אפילו על כזית.

ונתנו חכמים מדרגה בין בשר קדש ובין החמץ לפי שהוא חולין.

והלכה כחכמים: