משנה פסחים ג ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ג · משנה ח | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

וכן מי שיצא מירושלים, ונזכר שיש בידו בשר קודש, אם עבר צופים, שורפו במקומו.

ואם לאו, חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה.

ועד כמה הן חוזרין? רבי מאיר אומר, זה וזה בכביצה.

רבי יהודה אומר, זה וזה בכזית.

וחכמים אומרים: בשר קודש בכזית, וחמץ בכביצה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

וְכֵן מִי שֶׁיָּצָא מִירוּשָׁלַיִם וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ, אִם עָבַר צוֹפִים, שׂוֹרְפוֹ בִמְקוֹמוֹ. וְאִם לָאו, חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. וְעַד כַּמָּה הֵן חוֹזְרִין? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, זֶה וָזֶה בְּכַבֵּיצָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, זֶה וָזֶה בְכַזַּיִת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּשַׂר קֹדֶשׁ בְּכַזַּיִת, וְחָמֵץ בְּכַבֵּיצָה:

נוסח הרמב"ם

וכן מי שיצא מירושלים,

ונזכר, שיש בידו בשר הקודש -
אם עבר הצופים - שורפו במקומו.
ואם לאו - חוזר,
ושורפו לפני הבירה - מעצי המערכה.
עד כמה הן חוזרין?
רבי מאיר אומר: זה וזה, כביצה.
רבי יהודה אומר: כזית.
וחכמים אומרים:
בשר הקודש - כזית.
וחמץ - כביצה.

פירוש הרמב"ם

רבי מאיר אומר, כמו שטומאת אוכלין בכביצה, רוצה לומר שאינה מטמאה עד שיהיה בה כביצה כאשר נבאר בפירוש רחב בראש מסכת טהרות, כן לא יחזור אלא על כביצה.

ורבי יהודה אומר, כמו שהאוכל מבשר קדש ומן החמץ כזית לוקה כך יחזור אפילו על כזית.

ונתנו חכמים מדרגה בין בשר קדש ובין החמץ לפי שהוא חולין.

והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שיש בידו בשר קודש - שנפסל ביוצא. שחומת ירושלים היא מחיצה לקדשים [קלים]:

אם עבר צופים - שם מקום שמשם רואים בית המקדש טו:

שורפו במקומו - ולא הטריחוהו לחזור:

ואם לאו חוזר ושורפו - דכתיב (ויקרא ו) בקודש לא תאכל באש תשרף טז, במקום אכילתו שריפתו:

זה וזה - חמץ דאמרינן לעיל ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו וכו', ובשר קודש שעמו:

כביצה - אבל בפחות, חמץ מבטלו בלבו, ובשר קודש שורפו במקומו. וסבר ר' מאיר חזרתו כטומאתו, מה טומאת אוכלין בכביצה שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה, כך אינו חוזר על פחות מכביצה:

רבי יהודה אומר זה וזה בכזית - סבר חזרתו כאיסורו, מה איסורו בכזית שעל כזית חמץ או בשר קודש חייב, כך על כזית חוזר:

בשר קודש - משום חומרא דקדשים חוזר אף על כזית, חמץ דחולין אינו חוזר אלא על כביצה. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

צופים. פירש הר"ב שם מקום שמשם רואין וכו' וכפירש"י. והסברא נותנת שכל צדדי ירושלים במקום שרואין אותה היה נקרא צופים. אלא שהיה לכל אחד שם לויי להבדילו מזולתו. והמשנה לא חש להזכיר שם לויי שלהם רק שם הסוג. ומשם הזה אתה למד שרוצה לומר בכל מקום שרואין באיזה צד שתהיה. והשתא ל"ק מה שהקשו בתוס' דהוה ליה למתני וכמדתן לכל רוח כדתנן ברפ"ט [ובפ"ז דשקלים משנה ד'] דהתם דתנן מן המודיעים או ממגדל עדר לאו שמא גרים לומר שכן לכל רוח. הלכך איצטריך למתני בהדיא ועי' משנה ה' פ"ג דחגיגה. והתוס' שהביאו דתניא איזהו צופים הרואה ואין מפסיק אינה מוכחת שאין מקום הנקרא כן. אלא באה לפרש מה שאמרתי דצופים דמתניתין שם כולל הוא לכל הצדדין. וז"ל בעל כפתור ופרח בפ"ו מה שהזכירו חכמים ז"ל צופים מסתברא שהוא ממקום שיכול אדם לראות ירושלים שהרי מאשר ירושלים הרים סביב לה אינה נראית מרחוק מאיזה צד שתבא אליה יותר מחצי שעה. והמקום אשר תראהו משם נקרא צופים:

חוזר ושורפו וכו'. פירש הר"ב דכתיב בקדש באש תשרף כו' כ"פ רש"י. ואע"ג דקרא גבי חטאת כתיב בפרשת צו ולענין הובא דמה בפנים ילפינן מיניה בפרק כל שעה דף כ"ד שכל שריפת הפסולין בקדש. וכדכתב הכא במקום אכילתו וכו' ע"ש ברש"י. וכתבו התוס' דקשה לרבינו יצחק אי מדאורייתא מה לי עבר צופים ומה לי לא עבר צופים. וי"ל דמבקדש באש תשרף לא מרבינן אלא בשר קדשי קדשים ואימורי הקלים כדאיתא בפרק כל שעה אבל שאר קדשים שנאכלים לזרים לא מרבינן וחכמים גזרו אטו קדשי קדשים ע"כ ולמסקנא דגמ' בפ"ז דף פ"ב ע"ב דל"ש קדשים קלים ל"ש קדשי קדשים לאו מקרא מרבינן אלא גמרא גמירי לה לא קשיא ולא מידי דהכי גמירי לה:

לפני הבירה. מעצי המערכה עי' בפ"ז מ"ח:

[רבי מאיר אומר זה וזה בכביצה וכו'. עי' במשנה ב' פ"ז דברכות]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) וכל צדדי ירושלים במקום שרואין אותה היה נקרא צופים. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) רש"י. וע"ש. וקשה אי מדאורייתא כי עבר צופים מאי הוי, ויש לומר דקרא לבשר קדשי קדשים ואימורי הקלים, אבל שאר קדשים שנאכלים לזרים חכמים גזרו אטו הנך. תוספת:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

וכן מי שיצא מירושלים וכו':    ביד פי"ט דהלכות פסולי המוקדשין סי' ח' ומייתי לה בפ' כיצד צולין (פסחים דף פ"א:)

אם עבר צופים:    פי' בקונט' שם כפר וקשה לר"י א"כ הל"ל וכמדתה לכל רוח כדתנן בפ' מי שהיה טמא איזוהי דרך רחוקה מן המודיעית ולחוץ וכמדתה לכל רוח ואומר ר"י דבתוספתא דמכלתין מפ' בהדיא איזהו צופים הרואה ואין מפסיק פי' כל מקום סביב ירושלם שיכול לראותה משם תוס' ז"ל. ועוד הקשו תוס' ז"ל על מה שפירש רש"י ז"ל ואם לאו חוזר ושורפי דכתיב בקדש באש תשרף וקשה לר"י אי מדאורייתא הוא מה לי עבר צופים מה לי לא עבר צופים וי"ל דמן התורה יכול לשרפה בכל מקום שירצה דבפ' כל שעה לא מרבינן מהאי קרא אלא פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים אבל שאר קדשים שנאכלין לזרים לא מרבינן ומה שהצריכו חכמים לשרוף הני דהכא לפני הבירה גזרה אטו קדשי קדשים ע"כ. ושמא דבזה ידוקדק דהכא ולקמן בפ' כיצד צולין קתני לפני הבירה ואילו התם בפ' טבול יום קתני בבית הבירה אלא דלקמן בפ' כיצד צולין סי' ט' כתבתי מן הגמרא דלא שנא קדשי קדשים ול"ש קדשים קלים הלכתא גמירי לה. עוד כתבו תוס' ז"ל לפני הבירה בזבחים בפ' ט"י פליגי מאי בירה אמר רבה ב"ב חנה א"ר יוחנן מקום יש בהר הבית ושמו בירה ריש לקיש אמר כל הבית כולו הוי בירה שנאמר אל הבירה אשר הכינותי ע"כ. ואיתיה נמי בריש יומא. ושתי הסברות הביא ר"ע ז"ל בר"פ שני דפרה. ובפ' כל שעה (פסחים בדף כ"ד) פי' רש"י ז"ל דהיינו חוץ לעזרה ושם היה בית הדשן לכך ע"כ. אבל במתני' דנטמא שלם או רובו דתנן לקמן בפ' כיצד צולין (פסחים דף פ"א) פירש וסתם דבריו כדברי ריש לקיש וגם מדברי הרמב"ם ז"ל נראה כן שכתב בפ"ז דהלכות מעשה הקרבנות שלשה מקומות לשריפה אחד בתוך העזרה ובו שורפין פסולי המוקדשין וכו' והמקום השני בהר הבית ושמו בירה ובו שורפים חטאות הנשרפות אם אירע בהן פסול אחר צאתן מן העזרה והמקום השלישי חוץ לירושלם והוא הנקרא בית הדשן ושם שורפין חטאות הנשרפות בזמן שהן נשרפות כמצותן ע"כ:

מעצי המערכה:    עיין במ"ש לקמן פ"ז משנה ח' גבי נטמא מיעוטו. וז"ל הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהלכות פסולי המוקדשין ואם עבר הצופים שורפן במקומו ואם לאו אם יש בו כזית או יותר חוזר ושורפו בירושלם ואם הוא אורח שאין לו בית שורפו לפני הבירה מעצי המערכה ע"כ:

ר"מ אומר זה וזה בכביצה ור' יהודה אומר זה וזה בכזית:    גמרא למימרא דר"מ סבר כביצה הוא דחשיב ור' יהודה סבר כזית נמי חשיב ורמינהי דתנן בברכות פ' שלשה שאכלו ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה ומשני ר' יוחנן מוחלפת השיטה ומוכח מתוספות דהתם בברכות דמתני' דהתם הוא שהחליף. אביי אמר לעולם לא תיפוך התם בקראי פליגי הכא בסברא פליגי התם בקראי פליגי ר"מ סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שביעה ואכילה בכזית ור' יהודה סבר ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה ואיזו זו כביצה. הכא בסברא פליגי כדפי' רעז"ל ובגמ' תניא ר' נתן אומר זה וזה כשתי בצים ולא הודו לו חכמים. ובירוש' אית תנאי תני ומיחלף דר"מ לדר' יהודה ודר' יהודה לדר"מ אבל ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי גריס כגרסת מתני'. א"ר יודן סימנא מן ההיא דברכות וכו':

וחכמים אומרים בשר קדש כזית וחמץ כביצה:    אומר ריב"א דמפ' בירוש' משום דבשר קדש לית ליה תקנה בבטול בעלמא החמירו בכזית אבל חמץ דאית ליה תקנה בבטול לא התמירו עד כביצה תוס' ז"ל. וביד פ"ג מהלכות חמץ ומצה סי' ט' ובטור א"ח סי' תמ"ד ולשונו שם על כמה הוא חוזר על בלמ"ד:

תפארת ישראל

יכין

ונזכר שיש בידו בשר קודש:    והרי קדשים קלים נפסלו ביוצא חוץ לחומת ירושלים:

אם עבר צופים:    הוא בכל סביבות העיר, כל שיכול לראות משם העיר, דירושלים הרים סביב לה:

שורפו במקומו:    ולא הטריחוהו לחזור:

ושורפו לפני הבירה:    דילפינן מחטאת דגלי קרא שכשיפסל ישרפוהו במקום אכילתו, וה"נ ראוי שישרפוהו בירושלים שהוא מקום אכילתן, רק מדאכסנאי הוא, שאין לו עצים להכי ישרפו בעזרה. מיהו הך ילפותא רק מדרבנן הוא, דקדשים קלים מק"ק לא גמרינן במה מצינו, דאל"כ ברישא למה לא נטריחוהו:

מעצי המערכה:    ולא מעצי עצמו, אפי' יש לו עצים, שמא ישתייר וישיבן לביתו ויחשידוהו שלקח מעצי הקדש:

ועד כמה הן חוזרין רבי מאיר אומר זה וזה:    חמץ ובשר קדש

בכביצה:    דס"ל חזרתו כטומאתו, דאין אוכל מטמא אוכל בפחות מכביצה:

רבי יהודה אומר זה וזה בכזית:    ס"ל חזרתו כאיסור אכילתו:

וחכמים אומרים בשר קודש בכזית:    משום חומרא דקדשים:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים