משנה פסחים ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אלו עוברין בפסח -

כותח הבבלי, ושכר המדי,
וחומץ האדומי, וזיתוס המצרי,
וזימא של צבעין,
ועמילן של טבחים,
וקולן של סופרים.
רבי אליעזר אומר:
אף טיפולי נשים.
זה הכלל:
כל שהוא מין דגן - הרי זה עובר בפסח.
הרי אלו - באזהרה,
ואין בהן - משום כרת.


(ב) בצק שבסדקי עריבה -

אם יש כזית, במקום אחד - חייב לבער.
פחות מכן - בטל במיעוטו.
וכן לעניין הטומאה -
אם הקפיד עליו - חוצץ.
ואם רצה בקיומו - הרי הוא כעריבה.
בצק החירש -
אם יש כיוצא בו - שהחמיץ,
הרי זה אסור.


(ג) כיצד מפרישין חלה בטומאה, ביום טוב? -

רבי אליעזר אומר:
לא תקרא לה שם - עד שתאפה.
בן בתירה אומר: תטיל לצונן.
אמר רבי יהושע:
לא זה הוא חמץ,
שמוזהרין עליו ב"בל ייראה ובבל יימצא"?
אלא - מפרשתה, ומנחתה עד הערב,
ואם החמיצה - החמיצה.


(ד) רבן גמליאל אומר:

שלש נשים -
לשות כאחת,
ואופות בתנור אחד,
זו אחר זו, זו אחר זו.
וחכמים אומרים:
שלש נשים, עסיקות בבצק -
אחת לשה,
ואחת עורכת,
ואחת אופה.
רבי עקיבה אומר:
לא כל הנשים,
ולא כל העצים,
ולא כל התנורים - שווין.
זה הכלל:
תפח - ותלטוש בצונן.


(ה) שיאור - ישרף.

והאוכלו - פטור.
סידוק - ישרף.
והאוכלו - חייב כרת.
איזה הוא שיאור?
כקרני חגבים.
סידוק?
שנתערבו סדקיו - זה בזה.
דברי רבי יהודה.
וחכמים אומרים:
זה וזה - האוכלו חייב כרת.
ואיזה הוא שיאור?
כל שהכסיפו פניו - כאדם שעמדו שערותיו.


(ו) ארבעה עשר - שחל להיות בשבת,

מבערין את הכל - מלפני השבת,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: בזמנו.
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
תרומה - מלפני השבת.
וחולין - בזמנן.


(ז) ההולך -

לשחוט את פסחו,
ולמול את בנו,
ולאכול סעודת אירוסין - בבית חמיו,
ונזכר, שיש לו חמץ - בתוך הבית,
אם יכול - לחזור, ולבער,
ולחזור למצותו - יחזור.
ואם לאו - יבטל בלבו.
להציל מיד הגיס,
מיד הנהר, מיד הדליקה,
מיד המפולת - יבטל בלבו.
ולשבות שביתת הרשות - יחזור מיד.


(ח) וכן מי שיצא מירושלים,

ונזכר, שיש בידו בשר הקודש -
אם עבר הצופים - שורפו במקומו.
ואם לאו - חוזר,
ושורפו לפני הבירה - מעצי המערכה.
עד כמה הן חוזרין?
רבי מאיר אומר: זה וזה, כביצה.
רבי יהודה אומר: כזית.
וחכמים אומרים:
בשר הקודש - כזית.
וחמץ - כביצה.


הדף הראשי של משנה פסחים ג