משנה פסחים ג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ג · משנה ז | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ההולך לשחוט את פסחו, ולמול את בנו, ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו, יחזור ויבער.

ואם לאו, מבטלו בליבו.

להציל מן הנכרים, ומן הנהר, ומן הלסטים, ומן הדליקה, ומן המפולת, יבטל בליבו.

ולשבות שביתת הרשות, יחזור מיד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַהוֹלֵךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ, וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְלֶאֱכוֹל סְעוּדַת אֵרוּסִין בְּבֵית חָמִיו, וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אִם יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְבַעֵר וְלַחֲזוֹר לְמִצְוָתוֹ, יַחֲזוֹר וִיבַעֵר. וְאִם לָאו, מְבַטְלוֹ בְלִבּוֹ. לְהַצִּיל מִן הַנָּכְרִים, וּמִן הַנָּהָר, וּמִן הַלִּסְטִים, וּמִן הַדְּלֵקָה, וּמִן הַמַּפֹּלֶת, יְבַטֵל בְּלִבּוֹ. וְלִשְׁבּוֹת שְׁבִיתַת הָרְשׁוּת, יַחֲזֹר מִיָּד:

נוסח הרמב"ם

ההולך -

לשחוט את פסחו,
ולמול את בנו,
ולאכול סעודת אירוסין - בבית חמיו,
ונזכר, שיש לו חמץ - בתוך הבית,
אם יכול - לחזור, ולבער,
ולחזור למצותו - יחזור.
ואם לאו - יבטל בלבו.
להציל מיד הגיס,
מיד הנהר, מיד הדליקה,
מיד המפולת - יבטל בלבו.
ולשבות שביתת הרשות - יחזור מיד.

פירוש הרמב"ם

כל זה מבואר באר היטב:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ההולך - בי"ד קאי:

אם יכול - שיש שהות ביום:

להציל מן הגייס - את ישראל הנרדפים:

יבטל בלבו - ולא יחזור ואפילו יש שהות, דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי:

לשבות שביתת הרשות - שהיה הולך להחשיך על התחום ולקנות שביתה להלך משם והלאה אלפים אמה לדבר הרשות יד, יחזור מיד. אבל לקנות שביתת מצוה כגון שצריך לילך למחר לבית האבל או לבית המשתה, היינו כהולך לשחוט את פסחו:

פירוש תוספות יום טוב

מן עובדי כוכבים. וכן הגירסא בפירוש רש"י. ולפ"ז אפשר דגרסינן לסטים כגרסת הספר ולסטים ישראלים קאמר אבל בס"א‏[1] גרסינן מן הגייס וכגירסת הר"ב ול"ג ולסטים. וכן הרמב"ם העתיק בפ"ג מהלכות חמץ מיד הגייס ולא כתב ללסטים:

ולשבות שביתת הרשות. פירש הר"ב לדבר הרשות כו' אבל לקנות כו'. כ"כ רש"י והקשו בתוס' מהא דאמר בריש פ"ח דעירובין דאין מערבין אלא לדבר מצוה [וכתבו הר"ב שם] ונראה לר"י דה"פ לשבות שביתת הרשות שהולך לשמוח בפסח בבית אוהבו או קרובו עכ"ל. ותנן במשנה ב' פרק בתרא דביצה ואלו הן משום רשות וכו' והוו מילי דמצוה ועי' בפרק ו' משנה ב' לקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על הברטנורא) והקשו בתוספ' מהא דאמר בפ"ח דעירובין דאין מערבין אלא לדבר מצוה ונראה לר'נ דה"פ לשבות שביתת הרשות שהולך לשמוח בפסח בבית אוהבו או קרובו. (וקרי ליה רשות גבי אינך):

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ההולך לשחוט את פסחו וכו':    פי' קודם שעות הביעור. וביד שם פ"ג סי' ט' ותוס' רפ"ק דסוטה ובטור א"ח סי' תמ"ד:

לשחוט את פסחו ולמול את בנו:    האי דנקיט להו אהדדי היינו משום דמילת זכריו ועבדיו מעכבין את פסחו כן פי' רש"י ז"ל פרק כ"ג בנזיר דף מ"ח אברייתא דמייתי התם וקל להבין דלא זו אף זו קתני. ובגמ' ורמינהי ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד א"ר יוחנן לא קשיא הא ר' יהודה הא ר' יוסי דתניא סעודת אירוסין רשות דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר מצוה והשתא דאמר רב חסדא מחלוקת בסעודה שניה אבל בסעודה ראשונה דברי הכל מצוה אפי' תימא הא והא ר' יהודה ולא קשיא הא בסעודה ראשונה הא בסעודה שניה. ובירוש' א"ר יוסי ב"ר בון כמה גדול הוא השלום שהוקש במתני' לשני דברים שחייבין עליהם כרת מילת בנו ושחיטת פסחו וסעודת אירוסין עיקרה משום שלום הבית ע"כ. ובגמ' תניא א"ר יהודה אני לא שמעתי אלא סעודת אירוסין בלבד א"ר יוסי אני שמעתי סעודת אירוסין וסבלונות וסעודת אירוסין דמתני' שתיהן בכלל:

ואם לאו מבטלו בלבו:    כתב הר"ן ז"ל איכא מאן דפירש דלבו לאו דוקא אלא לומר שאין צריך להשמיע לאזניו אבל צריך שיוציא בשפתיו דדברים שבלב אינם דברים ע"כ:

ולשבות שביתת הרשות:    מה שפי' ר"ע ז"ל הוא פי' רש"י ז"ל אבל תוס' והרא"ש ז"ל הקשו דלא נהירא דא"כ הוי סתם משנה דלא כהלכתא דקיימא לן דאין מערבין אלא לדבר מצוה. וכתב עוד הרא"ש ז"ל ובירוש' מפ' מהו שביתת הרשות ההולך אצל רבו או אצל מי שגדול ממנו בחכמה כאן שנה רבי המעשה גדול מן התלמוד דקרי ליה רשות גבי שחיטת פסחו ומלת בנו וסעודת אירוסין ע"כ ואין הגירסא בספרים שלנו כך. ובערוך ערך שבת ירוש' לשבות שביתת הרשות לשבות אצל רבו או אצל שהוא גדול ממנו גדול השלום שהוקש לשני דברים שחייבין עליהם כרת מילה ושחיטת פסח ע"כ. ומצאתי כתוב בספר לבוש החור סימן תמ"ד ז"ל ואם יצא לצורך עצמו לדבר הרשות יחזור מיד ואפשר אפי' על פחות מכביצה יחזור כיון שיצא לצורך עצמו ואע"ג דמשמעות המשנה משמע דעל פחות מכביצה אינו חוזר אפי' יצא לדבר הרשות י"ל דהיינו דוקא שיש בה קצת צורך מצוה כגון ההולך לערב כדי לילך למחר אצל רבו או אצל מי שגדול ממנו בחכמה שיש בה צורך מצוה קצת אלא דלגבי למול את בנו וסעודת אירוסין שהן מצוה ממש ההולך לערב ללכת אצל רבו שאינו אלא מכשירי מצוה רשות קרי ליה וצריך לחזור על כביצה ולא על פחות מכביצה כיון שיש בה קצת צורך מצוה אבל ההולך לצורך עצמו לגמרי אפילו על פחות מכביצה חוזר נ"ל ע"כ:

להציל מן הגייס:    גרסי' בסמ"ך והוא חיל. ליסטים לא גרסי' ליה בירוש' לא כאן ולא בפ' שני דראש השנה סי' ה'. וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחק מכאן מלות ומן הלסטים וגם ביד לא כתב מלת ליסטים ואית דגרסי מן הגויים ומן הלסטים והוו לסטים ישראל:

יבטל בלבו:    פי' ולא יחזור אפי' אם יש שהות דמפני חומר פקוח נפש העמידו דבריהם על דין תורה דסגי ליה בביטול:

תפארת ישראל

יכין

ההולך:    בערב פסח:

לשחוט את פסחו:    או או:

ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו:    דכולה מצוה נינהו:

אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו:    דיש לו שהות ביום:

מבטלו בלבו:    אבל אם הולך להציל וכו':

הגייס:    ישראל הנרדפים מחיל אויבים:

יבטל בלבו:    אפי' יש שהות, ספק נפשות עדיף, וסגי בבטול:

ולשבות שביתת הרשות:    ר"ל אבל בהולך לשבות ביו"ט אצל אוהבו וריעו:

יחזור מיד:    אפי' אין לו שהות לילך אח"כ לאוהבו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

  1. ^ כ"ה בתוי"ט פראג וקראקא, ובדפוסים אחרים "בגמ' גרסינן" עי' שנוי נוסחאות ואין זה נכון.